גדלות וקטנות

גדלות וקטנות

קטנות - סכנה

          אדם חייב כל בוקר לעמוד ולקבל על עצמו חיים של גדלות ולא של קטנות. איפה אני עומד היום לעומת אתמול? נפלתי או עליתי? כך האדם מתעלה ומנצח את הסכנה הגדולה ביותר שבעולם - הקטנות.

     קטנות היא נקיטת סולם ערכים שמעניק לדבר החולף את העדיפות העליונה, ושדוחה את נצחיותה של הגדלות.

     קטנות היא תחומו של האדם ששופט כל מעשה לפי קנה המידה: מה יחשוב העולם על כך? מה זה יאמר לגבי מעמדי שלי וקיומי האישי? כמה זה יעלה לי?

     אנשים קטנים אינם יכולים לסבול ענקי רוח; הם מזכירים להם את חולשותיהם.

     העם הפיקח לקה בעוורון. הוא קורא לחושך אור ונשבע על המזויף שהוא אמיתי. הוא דוחה גדלות ועומד על קטנוניות, בועט במלכות ומעדיף את ההמוני ואת הממוצע.

     חטא אדם הראשון היה חטא של קטנות. אתמול היה מסוף העולם ועד סופו, והיום מכר את עצמו בשביל פרי. זה כמו עשיו, שמכר את העולם הבא בשביל נזיד עדשים.

גדלות – השאיפה לרמה

          גדלות היא היכולת להבין מה חשוב ומה לא חשוב, מה נצחי ומה זמני וחולף. גדלות היא השאיפה לרמה, לא לשפלה. ההבנה כמה קצר הוא פתילו של נר החיים וכמה חשוב להשתמש בו כדי להאיר את העולם.

     דרושים כח רצון ומשמעת מדהימים כל כך, כדי לשחות מול הזרם ולטפס במעלה ההר, תמיד בעלייה – לכן מעטים כל כך, אלו שאכן משיגים את הגדלות הזאת.

     הרבי מקוצק אמר שבעולם הבא, הקב"ה לא ישאל: 'למה לא היית כאברהם אבינו או כמשה רבנו?' אלא ישאל: 'למה לא הגעת לגדלות שהיית יכול להגיע אליה?' בתוך כל אדם יש גדלות. מי שחי לפי זה, לעולם יהיה שלו ושמח.

     מי שהם ה"רבים" אינם בהכרח הגדולים, ולהיות "מעטים" אין פירושו להיות קטנים. אדרבה, ה"מעטים" הם אלו שמגיעים לגדלות, וה"רבים" הם אלו שיורדים לקטנות.

     גדלות היא מנת חלקם של ה"מעטים", מפני שהיא נקנית רק במסירות נפש. על ידי הקדשה עצמית, כאב והקרבה. רק ה"נבון" מבין אותה, לא מי שהוא "חכם" בלבד.

     יש אדם שעולה ומתעלה, ויש אדם שיורד ונעשה שפל. אין אדם עומד במקום אחד - או שהוא מתקדם, או שהוא נסוג אחור במדותיו ובמעלותיו. אין שום אדם שאינו יכול להתגדל ולהתקדם.

     אדם שמתנהג כשפל, שמסתובב עם תסביכי נחיתות, יוצר תדמית - תדמית של בוז, של שאט נפש, והגוי מתנהג אתו בהתאם.

     אמונה ובטחון עמוקים ובלתי מעורערים בה' יתברך נוסכים באדם דמיון ומעוף – גדלות!

     הקב"ה ברא את האדם שיגיע עד ל"מעט מאלקים", ורק יהודי יכול להגיע לדרגת האדם הזה, כי רק לו ניתנו הקדושה האלוקית והתורה, שיוכל להגיע דרכן להתרוממות.

     כל דבר גדול הוא קשה. כמה קל ליפול מהר, וכמה קשה לעלות להר.

     היהודי צריך לעלות בכחותיו, ואז ה' קורא אליו ועונהו.

          הרבה מלים בלשון הקודש קשורות זו לזו ודומות זו לזו, ולפעמים לאותה מלה יש פירושים הפוכים, ללמדנו שאותו אדם יכול ללכת לכאן או לכאן, להתעלות או לרדת.