גלות וגאולה
גלות – חילול ה'
הגלות כשלעצמה היא חילול ה', כמו שכתב רש"י: "שפלותם של ישראל חילול שמו הוא".
הגלות היא הניגוד המוחלט, המירבי, של קידוש ה', הסתירה הגדולה לקיום העולם. ובכן, חיסולה של הגלות הוא קידוש ה'. על מצוה זו מצוּוה כל בית ישראל.
הגלות וכל הכרוך בה – השפלות, תבוסות, רדיפות, מעמד של מיעוט נטול זכויות וליחוך פרורים משולחן אחרים – מהווים חילול ה'.
הקב"ה לא יסבול את המאיסה בארץ חמדה ואת קיום הגלות, שהוא סמל לחילול ה' ולטומאה, בד בבד עם קיום מדינה יהודית בארץ ישראל, שהיא קידוש ה' וסמל הטהרה.
אלו שמחללים את שם ה' יום יום, ובוחרים בגלות למושבם, בשביעות רצון מתנשאת והוללות מרדנית – יהיו שותפים לגורלם של חבריהם, הגוים.
הגלות – עיוותה וזייפה את תורת ה'
הגלות, עיוותה וזייפה את הרעיון היהודי המקורי. ולא תיתכן גאולה שלמה בהדר, עד שנחזיר את העטרה ליושנה, עד שנבער את הסיגים, עד שנכרות מעץ החיים, הוא התורה, את ענפי הסילוף והזיוף.
הגלות גרמה לסילוף ולעיוות של ההלכה עצמה. בהיעדר מדינה, הפכה היהדות לדת. במקום עם, הפכנו לקהילה.
הסילוף המגוחך של הגלות הוא ניתוק הלאום מהדת. לאומיות בלבד היא עבודה זרה, ודת בלבד היא שקר והבל. כתוב בתורה "עם סגולה" ולא "דת סגולה". אנו עם קדוש, ועם במצב תקני נמצא בארצו.
העובדה שהיתה גלות ממושכת, הרגילה את היהודי לחיות בלי ארץ, ולחיות לא כעם, אלא כ"דת", ובכך הפך עם ישראל הקדוש והמובדל, לדת ופולחן ללא דבקות חיונית לארץ בלעדית ומיוחדת.
זו היא דרכה של גלות. ברגע שהיהודים מגיעים למצב של ריבוי, הופכים לקהילה גדולה ומגיעים להשפעה ניכרת ונראית, מיד מתחילות הקנאה, השנאה והירידה.
רק היהודי שמשתחרר מן הגלות ומתורת הגלות - שבעל כרחה הושפעה על ידי השפלות ופחד הגוי - מסוגל יהיה לעמוד בגאוה ובאומץ מול הגוי.
אי אפשר שעם יחיה למשך זמן ניכר כמיעוט, בלי ארץ ובלי בית ובלי ריבונות, נשוא להתעללות, נרדף, נרמס, נרצח, ומטרה לבוז ולשנאה טהורה, ויישאר שפוי מבחינה רוחנית ונפשית.
היותה של האומה בלי ארץ למשך עשרים מאות שנים, השכיח ממנה כמה מתוקה וכמה יקרה היא הארץ.
אי אפשר לבנות עם סגולה, נבחר, עליון וקדוש כאשר הוא גר בקרב גוים אחרים. רק על ידי הבדלה, בדלנות, בארץ שלהם, יוכלו להקים חברה קדושה. אוי לנו שפרנסי הדור ותופסי התורה בגלות אינם מבינים את זה.
להוציא את הגלות מהיהודי
הגיעה העת כי היהודי בישראל ישליך מאחרי גוו את שרידי הגלותיות הכרוכים אחריו עדיין.
הגלות היא קללה, ואין גלות שהיא ברכה, מפני שהקב"ה אינו רוצה שנשב בה, ולא יתן לנו לשבת בה. וגם אם דורות עוברים ויהודים יושבים במדינה מסוימת בשלוה, יום הדין חייב לבוא.
בשביל היהודים, צו המוסר הוא לחיות ולהבטיח בית לעם היהודי, כדי שלא רק נצא מהגלות אלא גם נוציא את הגלות - עם כל עיוותיה - מתוכנו.
גם הצבר, שהוא כביכול בעל נפש חופשייה ומשוחררת, עלול לסבול מתסביך "היהודי הגלותי", אותו תסביך של רגשי נחיתות ופחדנות שהולידה הגלות.
ביציאת מצרים, היה צורך לפחות בפסק זמן מסויים, כדי להסיר מהם באופן סמלי את הרוח השפלה, ולא יגיעו למתן תורה, שהוא סמל החרות, עם נפש של עבד.
עלינו להתנער מתסביכים גלותיים ולעשות מה שצריך לעשות.
אין מנוחה בגלות
חייב היהודי להבין, שהגלות, עם כל השלכותיה, מתחילה ברגע שהוא נמצא על אדמת נכר, במדינה לא לו, אע"פ שהתנאים באותו רגע הם טובים.
לעולם לא יתן הקב"ה לישראל להתבולל ואף לא להישאר בגלות בנוחות ובשלוה. אם לא יֵצאו ישראל מהגלות מרצונם הטוב, יגרש אותם הקב"ה בחמה שפוכה.
אין אפשרות ליהודי להינצל מהשנאה והקנאה כל זמן שהוא בגלות.
הגאולה והגלות הראשונה הן סימן לאחרונה. כמו שבראשונה חיסל ה' את הגלות בעל כרחם של ישראל ואלה שלא רצו לצאת והתעקשו, ניספו, כך ח"ו יהיה בגאולה האחרונה של ימינו, שאנו נמצאים עתה בהתחלתה.
אין ליהודי מקום בגלות
אין ליהודי מקום בגלות. ישראל היא המדינה היהודית, והיא קמה כדי שיהודים לא יצטרכו עוד לברוח.
אין בין "גולה" ל"גאולה" אלא האות א', דהיינו אחד, לומר שמי שיושב בגולה ודוחה את הגאולה של ארץ ישראל, אינו עושה כן אלא משום שחסר לו ה"אחד", הבטחון המלא בה' שהוא אחד ושמו אחד.
היהודים למדו לקח מר באלפיים שנות גלותם, כזרים, כמיעוט. הלקח? לא טוב להיות זר. אל לנו להיות מיעוט. לעולם - לא עוד!
לפתוח למשיח את הדלת
אנו חיים בתקופה שבה דופק המשיח על הדלת ואומר: 'פתחו לי, אני רוצה להיכנס'. אך בצד השני עומדים יהודים גמדים, ננסים, ואומרים: 'איננו צריכים לשנות דבר'.
הגאולה בלתי נמנעת, ואין בכוחו של הגוי או של היהודי המתיימר להיות גוי, לעצור בעדה.
גאולה תבוא רק עם בטחון בה'
הירא מן הגוים בשר ודם, אינו בוטח בה', ומי שחושב שגאולה מהירה ונהדרת תוכל לצמוח בכרם הבאושים של פחד מהגוי וחילול ה', לא קרא ולא שנה ולא למד - ואל ילַמֵד.
שמחה בגאולה
אז ימלא שחוק פינו-כלומר, פינו יימלא שחוק כאשר הגאולה האחרונה תוכיח לחלוטין את גדולת ה' ואת אמיתותו.
אסור להתייאש מהגאולה
הולדתו של משה באה ללמדנו שלא יתייאש היהודי כאשר אינו רואה סימני גאולה, שהרי דוקא בחשכת הלילה, ברגע היותר חשוך, מתחילה הישועה, וישועת ה' כהרף עין.
דוגמה אישית
הייתי נחוש בדעתי להתמקד בנושא העלייה כאשר הגעתי לישראל בשנת תשל"א. רבים מאנשי הליגה בארצות הברית הביעו התנגדות לעלייתי בטענה שעלי להישאר בארצות הברית כי יש שם עוד הרבה עבודה. אכן, הסכמתי איתם שהעבודה שם לא נגמרה, וגם ידעתי זאת יותר טוב מהם - כי אני האמנתי שהיא לעולם לא תיגמר. דווקא משום כך, משום שהיה לי כל כך ברור מהו הגורל הבלתי נמנע הצפוי ליהדות ארצות הברית, היה לי כל כך חשוב שכולנו נעשה את כל מה שנוכל כדי לשכנע את יהודי ארצות הברית לעלות ארצה. הדרך היחידה לעשות זאת היתה שאעלה בעצמי ארצה. כפי שאף פעם לא דרשתי מיהודים לפעול נגד אנטישמיות עד שהייתי בעצמי המוביל והדוגמה, אם לא הייתי עושה כך, לא היו פועלים לבדם, כך נהגתי גם בנושא הזה. (הרב כהנא)
מהי גאולה?
לפני שנים, חזרתי יחד עם הרב כהנא ממספר עצרות עם שנערכו בצפון הארץ, במהלך הנסיעה, לקראת חיפה, דנו ביחס למדינת ישראל, שאלתי את הרב, כיצד ניתן לומר שאנו נמצאים בעת הגאולה? ראה, אמרתי, המדינה מתדרדרת בכל תחום, בטחוני, כלכלי, היחס לכל דבר בעל ריח יהדות כמעט יחס אנטישמי והדברים ידועים.
עצור את הרכב! אמר לי הרב. צא החוצה והבט סביבך! לעינינו נגלתה העיר חיפה, על הנמל שלה, הכרמל, מראה מרהיב ביופיו. אם זו לא גאולה, אמר לי הרב, אז מהי כן גאולה?
© כל הזכויות שמורות