הבדלה
המבדיל בין ישראל לעמים
ישראל אינו עם ככל העמים, אלא עם קדוש, המקבל על עצמו את עול מלכות שמים ואת קדושת המידות והמצוות של הקב"ה, ולא כמו אלה שפרקו עול וחשבו לעשות אותנו גוי ככל הגוים.
כל מוצאי שבת היהודי מרים את הכוס ומכריז: "המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים" - לא מיזוג, לא אינטגרציה, לא תערובת, כי אם הבדלה, כיאה לגוי קדוש.
הקב"ה קבע: לא אחדות ישראל והעמים, לא מיזוג ולא שילוב, לא הפלת המחסומים והחומות בין ישראל לעמים, אלא הפרדה, תחומים, הבדלה.
ואם תאמר, הרי ההבדלה, הבדלנות, תוביל לידי שנאה מצד הגוים? התשובה היא, שעצם בחירתו של עם ישראל כעם נבחר וסגולה כבר הולידה קנאה ושנאה, בודאי.
יהודי חייב תמיד לדעת שהוא מובדל ומופרש ושונה מכל השאר. יש ניכור בינו לבין שאר התרבויות. הוא והם נכריים אחד לשני, ארצו נכריה לארצם, תרבותו נכריה לתרבויותיהם.
יש להלל ולשבח כל יהודי שמלבושו ובגדיו שונים מאלה של הגוים, ושאינו מתבייש בזה שהוא שונה מהם, ואינו נרתע מלעג המתייוונים, כי זכות גדולה היא ליהודי להיות מובדל במלבושו.
ביהדות אין שיויון בעניינים של קדושה. בכל מה שעשה ה', הוא בחר אחד להיות עליון וקדוש.
כל דבר שהוא טוב זקוק להבדלה ולקביעת תחום עבורו, כדי למנוע את פגימתו, ולמנוע השפעה שלילית עליו.
אין קדושה ללא הבדלה. אין דו קיום בין קדושה וטומאה בין טוב ורע. אם רוצים קדושה, צריכים פרישות.
היהודי מצווה ליצור מעצמו עם קדוש, ואת זה הוא יכול לעשות רק לבדו, בנפרד, כשהוא חופשי מהשפעת אחרים.
המושג של עם ישראל לבד, קשור לזה שה' הוא לבד. כמו שה' לבד ואין לדמות לו ואין להשוות לו, והוא יחיד, מיוחד ואחד, כך עם ישראל גם הוא לבדו, מובדל מכל העמים.
חייב אדם לברך כל יום בשמחה ובאושר: "ברוך... שלא עשני גוי". כלומר, ברוך שעשני יהודי, נבחר, סגולה, קדוש ועליון בנשמתי וטהור בנפשי, בן למקום, חביב, עליון, רצוי, מרומם ומקודש.
הפצת המושג "ידעתי את ה'" - זו המשימה של עם ישראל! אנו בצד אחד וכולם בצד השני, כדי שיראו שה' הוא האלוקים. וצריך לעשות זאת ללא פחד וללא כל ערמומיות או הסתרה.
עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב
האמונה וההבדלה קשורות זו בזו. היהודי חייב להיות מובדל ובדד, לבד, כי רק בכך יוכל להתקדש. וזה דורש גם בטחון שאכן אין לו צורך בבעלי ברית, אלא, הן עם לבדד ישכון.
"הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". חובת ישראל היא להיות לבד, בדד ובדלן, ללא פחד מהגוים. אין לגוים מה לומר ומה לקבוע לגבי עתידם של ישראל.
האדם היהודי והמדינה היהודית כאחד חייבים ללמוד כי אין להם בן ברית קבוע בין הלא יהודים.
רק הבדלה, רק בדלנות ושיכון לבד ולבדד, יגֵנו על העם הנבחר והקדוש מההשפעה המסוכנת והמרעילה של תרבות הגוים הזרה והטמאה.
מי שבוטח בה' יגיע למעלה של "וישכון ישראל בטח בדד", ואילו מי שסומך על הרהבים ועל הגוים, יגיע ח"ו ל"איכה ישבה בדד".
השאיפה להיות ככל הגויים, דחיית המסורת היהודית והתנערות מערכי ישראל כמו נבחרות, ייחודיות ונבדלות, הן החטא שממנו נובע בהכרח הפשע של בגידה באחים!
האמנם נאמין כי הגוי "בעל הברית" ראוי שנשים בו את מבטחנו ואמוננו? הוא יפנה לנו עורף ויבגוד בנו בו ברגע שיהיה משוכנע שהדבר משרת את האינטרסים שלו.
אלו שחושבים שעם ישראל הוא עם ככל העמים, חושבים שבלי מטוסי קרב לא תוכל המדינה לשרוד. לכן הם נשענים על נותן המטוסים וחושבים שחובה למלא את דרישותיו גם במחיר שטחים או חיים.
גורלנו, עתידנו, חיינו, תלויים בנכונותנו לעמוד לבד מול כל העולם, ולנקוט בצעדים היהודיים אשר נצטווינו עליהם מאת ה', אלוקי צב-אות ישראל.
ההיסטוריה לא תסלח לישראל על כשלון אומץ-לבה ועל פחדה מפני דעת-הקהל העולמית. האומה כולה משלמת כבר היום את מחירם של המחדלים.
היהודי עורג לסימן כלשהו של אהבה לא-יהודית, שהוא כל כך זקוק להאמין שהיא קיימת באיזה שהוא מקום. זו התוצאה המכאיבה אבל ההכרחית של אלפיים שנה בגלות.
זכור ואל תשכח את הכלל הגדול הזה: כל מי שסומך על הגוי ומבקש את עזרתו, דוחק את רגלי המשיח, דוחה את הגאולה ומביא עלינו את רוגזו וזעמו של הקב"ה.
אך מה יאמרו הגוים?! זוהי השאלה המרעידה את ישראל! מה יגיד העולם? יגנו את ישראל ללא יוצא מן הכלל. היום, כמובן, כולם אוהבים אותנו בכל לבם...
אני אחד מאלו שמתייחסים לאותו מושב לצים, האומות המאוחדות, באותה דאגה השמורה לי עבור קשקשים – משהו שאדם מנער מעליו, ושוכח אותו לנצח.
עדיפה מדינה יהודית השנואה על כל הגויים בעולם, אך חיה וקיימת, מאשר שואה ואושוויץ המבטיחים השמדת היהודים במלוא האהדה והאהבה מצד הגויים.
פשע הוא, שיהודי יאבד את תקוותו ויתייאש, וכפירה לאומית היא לישראל לפנות לבעלי ברית גויים, ולהישען עליהם תוך מאיסה ביכולתו של ה' לעזור.
לו הייתי ראש הממשלה, הייתי שם קץ לבזיון של השמצת ישראל והזלזול בו על ידי האו"ם, ועוזב את הגוף העולמי של הלצים, שבמושבם אין לנו לשבת.
המדיניות הישראלית – מדיניות חוץ כמדיניות פנים, צריכה לדחות את המנטליות של הגטו, של "מה יאמרו הגוים"?
לא איכפת לנו איך יגיבו הגויים, כשהיהודי עושה את מה שהיהדות דורשת ממנו. אם יהודי מצוּוה לנהוג בדרך מסוימת, מובן שאין זה משנה מה חושב הגוי על כך.
אמת המידה: טוב ליהודים?
אין לנו בעלי ברית קבועים לבד מן היהודים, אין לנו נאמנות זולתי ליהדות. בכל החלטה שיהודי מחליט, השיקול שצריך לעמוד לנגד עיניו הוא "האם זה טוב ליהודים או רע ליהודים".
להשתחרר מהתלות ב"בעלי ברית"
עלינו להשתחרר מהפחד מאמריקה. אם נמשיך להיות גרורים אומללים, קבצנים גרורים, ניהפך לגרורים דקים ופחותים, פחותים כזית. ההיגררות אחרי האמריקנים תמשוך אותנו חס ושלום לשואה לאומית.
כאשר ארצות הברית תומכת בישראל, היא אינה מיטיבה עם ישראל, אלא עם עצמה. עצם קיומה תלוי בתמיכתה בישראל כפי שכתוב: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור".
לו הייתי ראש הממשלה, הייתי אומר לעם שגורלנו נמצא בידי ה' ולא בידי הגוי, שלא לפחד מהאמריקאי או הרוסי, ולעשות את ציווי ה' ללא מורא.
ארור אדם וארורה מדינה שתבטח בזרוע אדם. מדי יום אנו רואים זאת: אנחנו סומכים על בעל ברית, ולכן לא עושים מה שכל אדם שפוי היה עושה.
אמריקה היא לא ידידתנו. אמריקה היא בעלת בריתנו הארעית, מכיוון שהיום, ברגע זה, האינטרסים שלנו ושלה מקבילים. מחר מה יהיה?
היש ביניכם שבאמת ובתמים מאמין ש"בעלי הברית" יעמדו לימין צדקנו? בעולם שקרוב לעצמו – מה יש למעט מכל העמים להגיש? הנפט אשר המדינות גומעות בצימאון, הינו בידיהם של הישמעאלים.
כל בעל ברית, יהיה אשר יהיה, אינו אלא "קנה רצוץ", ואל לנו להישען עליו יותר מדי.
אם פונים לגוי או למדינה כלשהם בבקשה, כעני העומד בפתח - אין חילול ה' וחוסר בטחון חמורים מזה.
לא רק שאין לפחד כלל מבשר ודם, אלא שגם אסור לנו לשאת את עינינו אל הגוים ולבקש מהם עזרה.
לעמוד בבדידות מול כל אויבינו, פרושו לחסות בצל אלוקי ישראל, אלוקי ההיסטוריה, א-ל קנא ונוקם, השומר הבטחתו לגאולה השלמה.
למנהיגים שלנו יש תסביך: אהבה. אהבה היא דבר טוב, אבל במקרה הזה מדובר ברצון לזכות באהבת העולם. לכן הם נזהרים מאד שלא לעשות דבר שעלול לגרום להם לאבד את אהדת העולם.
הפרדוכס הוא שהאנשים שדחו את האלוקים מתוך רצון ל"חופש", נעשים דווקא בגלל אותה דחיה עבדים, נתינים של מדינת חסות.
אברהם העברי – לבד, מול כל העולם!
אברהם אבינו עמד בעבר האחד, כשכל העולם עומד בעבר האחר. איזו בדידות! איזו איבה! איזו התנגדות! ובכל זאת, אברהם העברי שעמד בדד, יצר את עם ישראל. וכך גם אנו.
אברהם היה אדם אחד, בודד, שלחם את מלחמת ה' ולא פחד לא מהנחיתות הפיסית של אדם שהוא לבד, אחד נגד הרבה, ולא מהדכאון הנפשי שנגרם כאשר אדם מבודד וכל העולם נגדו.
קשה להיות לבד, בדד, במיוחד כאשר באים ואומרים לך: מה, כולם טועים ורק אתה אומר את האמת?! וזאת הייתה גדולתו של אברהם אבינו.
הצדיק - מי שמאמין, שבוטח בה' בבטחון תמים ושלם בכך שהוא משליך מעליו כל פחד בשר ודם ומוכן לעשות מצוות שיביאו לבידוד - מכריח, כביכול, את ה' להתעורר ולהביא את הגאולה.
בדד – ברכה!
אל לנו לפחד מהיותנו לבדד. זוהי ברכה. זוהי הברכה שהצילה את עם ישראל מהתבוללות במשך כל הדורות ובזכות ברכה זו תהיה הגאולה הניסית של עם ישראל נשגבה ומדהימה עוד יותר.
הבדידות ליהודי ברכה היא ולא קללה. ולולא הכריח אותנו הגוי להבדל ממנו, לא היינו יכולים להתקיים בגלות כפי שהתקיימנו.
עם ישראל לבדד – קללה? נהפֹך הוא! בבדידותו טמונה ישועתו של היהודי וקידוש שם אלוקיו.
ככל שהיהודי מבודד יותר, כן תגדל יראת הכבוד והקדושה בנצחונו של הקדוש ברוך הוא. ככל שיעמוד בדד, וככל שימעטו העומדים לימינו, כן תגבר תפארת עֹזו.
הגאולה רק כשנהיה בדד!
להיות לבד - לא רק שאין לפחד מזה, אלא אדרבה, זה נותן ביטחון. לא ייתכן שה' יביא את הגאולה כל עוד יש לנו אפילו בעל ברית אחד. כי אם נצליח, העם לא יאמין בה', יגידו שהגוי עזר לנו.
הגאולה הזוהרת בבחינת "אחישנה" תבוא אך ורק כאשר עם ישראל יהיה לבד, מובדל, בדד, בבדידות, ובבטחון מלא בה' שהוא יבוס צרינו.
אנו נהיה אור לגויים אך ורק כשנהיה לבד במדינתנו, במדינה של קדושה וטהרה ושל דבקות בה', ללא כל קשר עם בעלי ברית.
יסוד היסודות של הבאת הגאולה הסופית בהדר ובגאון, הוא חזרה בתשובה המבוססת על בידוד ועל עם לבדד ישכון. ודבר זה לא יתכן ללא אמונה ובטחון אמיתיים, בתמימות.
הן עם לבדד ישכון - זה יביא את המשיח! בסופו של דבר, אנחנו נהיה לבד. מה שתלוי בנו הוא האם זה יקרה מרצוננו או על כורחנו.
כאשר יבוא היום בו לא יהיו עוד בעלי ברית לישראל לבטוח בהם אף אם נבקשם – אז נראה בהתקדש שמו יתברך ותיכון מלכותו בעולם. אז תבוא הגאולה השלמה.
© כל הזכויות שמורות