הרב מאיר כהנא
"תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו,
כי מלאך ה' צבאות הוא"
קיצור תולדותיו
שורשי משפחת כהנא בצפת (שנת תרל"ג)
עוד לפני "העליה הראשונה" והבאות אחריה, במשך דורות רבים נטשו יהודים אמיצי-לב ומלאי בטחון בצור ישראל וגואלו את הגלות ועלו לארץ ישראל. הגלות בימים ההם הבטיחה ליהודי רווחה כלכלית, אך היו יהודים רבים שהעדיפו את חורבות "מקדשי א-ל" על פני כל טוב אשר בגולה.
בשנת תרל"ג, כשהקיום הבטחוני והכלכלי בארץ היה תלוי על בלימה, עוזב הרב ברוך דוד כהנא את צאנז שבגליציא ועולה לארץ ישראל - לצפת. כאחד מגדולי חסידי צאנז, הוא מקים את קהילת חסידי צאנז ומשפץ את בית המדרש של חסידי צאנז בצפת.
מאהבתו הרבה לארץ הקודש, הרב ברוך דוד מחבר שני ספרים על קדושת הארץ ועל ההלכות והמנהגים המיוחדים לה: "חיבת הארץ" ו"ברכת הארץ".
בארץ ישראל נולדו לרב ברוך דוד, בן ובת - נחמן ונחמה. בתו נחמה, התחתנה והקימה את ביתה בטבריה, ואילו הרב נחמן, שאף הוא כאביו היה גדול בתורה, שילב את התורה עם עבודת הארץ הקדושה בפרדס אתרוגים שחכר בכפר חיטים.
הרב יחזקאל שרגא נשלח לאירופה
מלחמת העולם הראשונה זעזעה את אמות הסיפים. מוסדות ומפעלים התמוטטו, ואף משפחת כהנא - שנחשבה אמידה ביותר - הגיעה לסכנה קיומית, במיוחד בעקבות מחלת הטיפוס שהשתוללה והמיתה צעירים וזקנים.
עם שלהי מלחמת העולם הראשונה, החליט הרב נחמן לקחת את יחזקאל שרגא, הצעיר מבין שמונת ילדיו לאירופה. הבן שקד על התורה, ובהיותו בן עשרים, הוסמך לרבנות ע"י הרב עקיבא סופר (נכד החת"ם-סופר).
בשנת תרפ"ה עזב הרב יחזקאל שרגא את אירופה, ולאחר מסע קצר הגיע לארה"ב, שם התחתן. האהבה לארץ ישראל בערה בו גם בישיבתו על כס הרבנות בקהילה בברוקלין. בית משפחת כהנא רחש פעילות ציונית של התנועה הרוויזיוניסטית, ובאוירה זו גדל בכור בני משפחת כהנא - מאיר דוד, שנולד בשנת תרצ"ב.
ילדותו ונעוריו של הרב מאיר דוד כהנא
ברוקלין של אותם הימים לא האירה פניה ליהודים, ודאי לא ליהודים חובשי כיפות. הכושים, האיטלקים וסתם גויים אנטישמים, חיפשו כל עילה להציק ליהודי האזור.
מספר הרב נחמן - אחי הרב (נולד בשנת תרח"צ): היינו הילדים היחידים שהתהלכו ברחובות העיר עם כיפות לראשם. זה היה כרוך בקבלת מכות והגנה עצמית, אך זה היה עקרון שנלחמנו עליו. באוירה זו, של מאבק יום יומי על הכבוד היהודי וקריאת עתונים אובססיבית אודות הנעשה באירופה, גדל הרב מאיר כהנא.
התמדתו בלימודיו בישיבה לא פגעה בפעילותו הציונית. הרב היה מראשי תנועת בית"ר בניו יורק. בהמשך, עבר הרב כהנא לפעילות בתנועת "בני-עקיבא", שם התמנה תוך זמן קצר למזכיר "בני-עקיבא" בניו יורק ובאישיותו הכריזמטית הטביע את חותמו על התנועה.
בישיבת מיר
פעילותו הציונית והציבורית, לא פגעה בהתמדתו ובשקידתו בתורה. רבותיו בישיבת מיר לא חשבו מעולם לסלק את "הנער הציוני", מחשש שמא תפסיד הישיבה את אחד התלמידים המעולים שלה. ואמנם, לא פעם שמענו מהרב, כי את כל אותן השעות שהקדיש לפעילות הצבורית-ציונית, השלים בלימוד תורה על חשבון שעות שינה. בישיבת מיר התמיד הרב בלימודיו 14 שנה, כשהוא מפנה חלק מזמנו להשלמת תואר ראשון ושני באוניברסיטה במדעי המדינה ובמשפטים.
בשנת תשי"ט, קיבל הרב את כס הרבנות בקהילה היהודית בהווארד ביץ', שם פעל רבות בקרב נוער שהיה מרוחק מיהדות, דבר שהביא לידי כך שהיו הורים אשר "חרדו לגורל בניהם" ואשר חלקו על "התערבותו" החינוכית של הרב ודרשו לפטרו.
מעורכי ה"ג'ואיש פרס"
סיפור פיטוריו של הרב הצעיר נגע לליבו של הרב קלאס - עורך העתון היהודי "ג'ואיש פרס" (כיום, העתון היהודי הגדול בעולם), הוא ביקש מהרב שיפרסם את סיפורו בעתון. סיפור זה, היה הראשון מבין אלפי מאמרים שכתב הרב בעתון מאז ועד יום מותו. מאמרים תורניים, חדשותיים ומאמרים מדיניים ופוליטיים רוויים בגאווה יהודית, יהודים רבים מקצוות העולם העידו בפניו כי בזכות מאמרים אלה הכירו גאווה יהודית מה היא. אחד הקוראים התבטא: כשראיתי את הרב כהנא, הייתי גאה ביהדותי.
בשנת 1968, בעקבות עליה חדה במספר התקיפות האנטישמיות בארה"ב, בעיקר מקרב אוכלוסיית השחורים, אלפי פניות מצוקה הגיעו לעתון ה"ג'ואיש פרס". הרב, שבאותם ימים נמנה על עורכי העתון, קלט זעקה זו, וכלקח מהעבר שומע הוא את זעקות מליוני היהודים שהושמדו באירופה כצאן לטבח, והוא מטביע את הסיסמא: "לעולם לא עוד"
"לעולם לא עוד" לא עוד יהודים מוכים, לא עוד גויים מכים. דור חדש, דור, שכל יד המורמת להכות ביהודים - תיכרת, וכל מכה יהודי - יוכה שבעתיים. לכך הטיף וכך עשה.
"הליגה להגנה יהודית"
"הליגה להגנה יהודית" שימשה תחילה כתשובה לתוקפנות האנטישמית, אשר כללה שריפת בתי כנסת וחנויות של יהודים, הכאת יהודים ברחוב, הטלת אימה על האוכלוסיה היהודית והפעלת לחץ על מוסדות ציבוריים בכדי שאלו יפטרו עובדים יהודים – מורים, רופאים, פקידי ממשל ועוד – לטובת שחורים ושאר בני מיעוטים, אשר ראו עצמם כ"מקופחים". בניגוד לתדמית היהודית ה"מסורתית" של פחדנות ומוג לבב, "הליגה להגנה יהודית" הציגה חזות שונה בתכלית – יהודי לוחם, המוכן להגן על עצמו ועל זכויותיו, ואף להשיב מנה אחת אפיים לתוקפיו.
עד הקמת הליגה, לא העז יהודי להסתובב חופשי כשכיפה על ראשו, אך עם הקמת הליגה, הבינו הכושים והאנטישמיים כי התנכלות קטנה מצידם תגרור "אלימות והתפרעות" מצד יהודים בריונים הנושאים אלות לשבירת ראשים. בפעולות אלו ואחרות הגנה "הליגה להגנה יהודית" על היהודים - בעיקר זקנים ובני המעמד הנמוך שגרו בשכונות עוני עם איטלקים וכושים, וכן היכתה בתנועות הנאציות והאנטישמיות. ניתן לומר, כי הליגה היתה הכתובת היחידה להגנת יהודים מפני מעשי אנטישמיות.
עד מהרה הפך הארגון החדש, בהיותו שונה בתכלית מכל שאר הארגונים היהודים ה"מכובדים", למפורסם בקנה מידה עולמי ולפופולרי בקרב יהודים רבים – בעיקר צעירים החדורים רוח מהפכנית שמאסו בחדלון של הוריהם, וכן בקרב ניצולי שואה, שחששו משואה שנייה.
אין פלא שהממסד היהודי, ה"בונדס", "בני ברית", ושאר ארגונים יהודים שהכירו את היהודי המתיפייף בפני הגוי שאינו מעז להרים פניו, לא אהבו את התופעה. הם מיהרו להשמיץ את חברי הליגה, אך הם למדו עד מהרה גם להיעזר בשירותיה.
להסיר את "מסך הברזל"
קשר של שתיקה אפף את העולם בימים ההם על הנעשה בברית-המועצות כלפי "יהדות הדממה". המשטר הקומוניסטי מנ ע כל נסיון לחירות הפרט, ונעל את שעריו בפני עליה לארץ ישראל. בקשותיהם של היהודים לעליה נתקלו בסירוב, השלטון, באמצעות הק.ג.ב., החל להתנכל ל"סרובניקים" ולכלאם. העולם שתק, יהדות העולם החרישה, מליוני יהודים דוכאו ואין פוצה פה.
הרב כהנא לא שקט והחל להפעיל את "הליגה להגנה יהודית" במטרה לזעזע את דעת הקהל בארה"ב ובעולם, עד שרוסיה הגדולה תחוש נבוכה מול יהודים המפגינים אל מול שערי שגרירויות ברית המועצות בעולם.
פעולות הליגה, החלו בזמן שברית המועצות ביקשה את קירבתה של ארה"ב. להקות בלט מברית המועצות חטפו בהופעותיהם ברחבי תבל מטח של קריאות בוז ופצצות סירחון, דיפלומטים רוסיים חששו להסתובב באופן חופשי ברחובות, שמא יפגעו.
כל אלו הביאו את המעצמות למשבר ביחסים, כשמטרתה המוצהרת של "הליגה להגנה יהודית" היא להבהיר לרוסים שאם אינם רוצים בקרע מוחלט עם ארה"ב (והרוסים מסיבותיהם שלהם מאד לא היו מעונינים בכך) – עליהם לשלם במטבע של שחרור יהודים מהכלא הגדול בעולם.
הרוסים, בחריקת שיניים, הבינו עד מהרה כי קבוצה קטנה של יהודים אמריקאים צעירים בעלי מסירות נפש יכולה להסיר את "מסך הברזל" ולהכריח אותם – אימפריה אדירה החולשת על חצי עולם – להכנע לתכתיביה של הליגה ולשחרר יהודים. בתוך שנתיים של פעילות של "הליגה להגנה יהודית", עלה מספר היהודים המורשים לצאת מתחומה של ברה"מ באופן דרמטי מכ-3,000 לשנה לכ-45,000.
פרט לכך, עסקה הליגה בעידוד העליה לישראל ובקריאה נואשת ליהודי ארצות הברית לעלות בעליית חרום לפני שמה שקרה באירופה יקרה גם שם. מעל הכל, שם לו הרב כהנא למטרה להעניק זהות יהודית וגאווה באותה זהות לנוער היהודי, אשר נושל ממנה בידי הוריו ומחנכיו מה"זרמים" הכופרים במעמד הר סיני - הרפורמים והקונסרבטיבים. הוא הלך מקמפוס לקמפוס ומבית כנסת אחד למשנהו ואלפים ורבבות שתו בצמא את דבריו, אשר השפיעו על רבים מהם, המנהלים בעקבות כך אורח חיים של שמירת מצוות עד היום, כשחלקם הגדול עושה זאת כאן בארץ ישראל, רק בזכות הרב כהנא.
אותם אלו שזכו להיות חלק מאותה מהפכה לא ישכחו זאת לעולם, והיא הטביעה את חותמה עליהם ועל זרעם לנצח.
עלייתו לארץ
חלום של שנים מתגשם. בשנת ה'תשל"ב, עוזבים הרב ומשפחתו (אשתו וארבעת ילדיהם) את גלות ארצות הברית ועולים ארצה. כאן מקים הרב את "הליגה להגנה יהודית", עיקר הפעילות באותם הימים היתה נגד המסיון, בעד חינוך לציונות וליהדות גאה, התישבות והתנחלות בכל חלקי ארצנו ובפרט במקומות הקדושים.
פצצת זמן
בישראל הרב כהנא העלה לדיון ציבורי את הסוגיה המרכזית העומדת על סדר היום הפוליטי – הבעיה הערבית. בעזרת השקפה תורנית ברורה, שכל ישר והגיון חד כסכין, הגיע למסקנה ברורה, כי אם ברצוננו למנוע אסון ושפיכות דמים מיותרת, מחובתנו לגרש את האויב הערבי מארצנו – בין מהשטח ששוחרר במלחמת ששת הימים ובין משאר חלקי הארץ. כדרכו, אמר את דעתו בלא מורא ובלא נסיון לטשטש, עוד לפני 40 שנה, כשאשליית הדו-קיום ישראלי- ערבי התנגנה בכל מצעדי הפוליטיקאים, זעק הרב: "הם פצצת זמן"!
תנועת "כך"
למרות שמתחילה העדיף הרב כהנא שהליגה בארץ תתמקד בחינוך והסברה, עד מהרה הבין כי בלא כח פוליטי, לא רק שלא יצליח לקדם את מסריו, אלא שהשלטון ירדוף אותו עד חורמה. על כן החליט להקים תנועה פוליטית שתרוץ לכנסת. כשעלה הצורך לבחור אותיות לפתק של הרשימה, נבחרו האותיות "כך", ובכך למעשה הפכה "הליגה להגנה יהודית בארץ-ישראל" לתנועת "כך".
תנועה זו חרטה על דגלה את תשובתה של תורת ה' לכל הסוגיות שעלו על סדר היום הציבורי. היא תבעה לקיים מדינה יהודית, בה אין לגוי כל אפשרות להיות בעל שררה כלשהי בהתאם להלכה. כמו-כן נלחמה בנישואי תערובת ותבעה להפוך את מדינת היהודים למדינה יהודית. העובדה שעקרונות אלו, כמו גם התכנית לגרוש הערבים, אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה המערבית לא הפריעו לרב כהנא, אלא אדרבה – הוא תבע מהעם לבחור – יהדות, ציונות וקיום המדינה יהודית או דמוקרטיה, ערכי המערב וחיסולה של המדינה.
"והא-לקים יבקש את נרדף"
דומה, כי לא היה אדם נרדף ומושמץ בארץ כמו הרב מאיר כהנא. תנועות שלמות נלחמו בו, בתורתו, בתנועתו ובדרכו. גלי צה"ל דאגו להקדיש יום שלם נגד תנועת "כך" ונגד ה"גזענות", נשיא המדינה דאז - חיים הרצוג אף הוא נשא דברים כנגד הרב מעל כל במה אפשרית. הממשלה ועושי דברה התנכלו לו במעצרים אין ספור, בחקירות אין סוף, ובתי-כלא היוו חלק נכבד וארוך ממסכת חייו של הרב.
בשנת תשל"ט פנה הרב לכמה ראשי עיריות ערביות, ביניהם באסם שקעה ואחרים. במכתב שנמסר להם על-ידו, הופיעה בקשה שיעזבו את הארץ, בטרם יאחרו את המועד. על מכתב זה, נשפט הרב לתשעה חודשי מאסר. משפט זה התנהל בהיות הרב ב"מעצר מינהלי".
"מעצר מינהלי" הוא צו חירום, בו השתמשו הבריטים בעת שלטונם בארץ. מעצר זה מאפשר לשלטונות לעצור אדם לתקופה ממושכת, ללא הסבר וללא משפט. בחוק זה השתמש מנחם בגין, זמן קצר לאחר מסירת סיני לאויבינו המצרים, לשם הכנסתו של הרב ל"מעצר מינהלי". לאחר כ-8 חודשים שוחרר הרב, בעקבות לחצים כבדים מהארץ ומהעולם לשחררו מהכלא.
גם מהכלא בארצות הברית לא נמלט. לפני שעזב את ארצות הברית, נשפט פעמים רבות על פעילויות ה"ליגה". באחד ממשפטיו קיבל הרב "מאסר על תנאי", למשך שנה תמימה. לאחר שעלה ארצה, הוא שולח מכתב ל"ליגה" בארצות הברית, ובו מפרט הוא תוכניות פעולה נגד ביקורו של ברז'נייב - הצאר הרוסי, בארצות הברית. המכתב נתפס, וכשטס הרב כהנא לארצות הברית - הוא נעצר, מופעל נגדו ה"מאסר על תנאי" והוא נכלא למשך שנה תמימה.
בכלא
ישיבתו של הרב בכלא בארץ, הפגישה אותו עם דלת העם - אלו שבעקבות חינוך מעוות התדרדרו לשאול תחתיות. כך כותב הוא לאחת מבנותיו בעודו יושב בתאו: "יש לי אפשרות נדירה לשבת עם חלק מבני עמינו ולראות מקרוב את תוצאות ההרס הרוחני שנגרם - החל מלפני 30 שנה. חילול הדת חייב להביא לחילול הציונות והתחושה הלאומית, וחוסר הערכים החיוביים משאיר לרגע קט חלל ריק שמיד מתמלא ב'ערכים' אחרים...".
את שבתו בכלא רמלה הקדיש הרב ללימוד ולכתיבה. בין הספרים שכתב הרב בכלא היו - "על האמונה ועל הגאולה" העוסק ביסודות האמונה ומסירות הנפש ו"לשיכים בעיניכם", המנתח את המצב הפוליטי והבטחוני, דברים שהקורא אותם כיום לא יוכל שלא להשתהות, מחזונו של הרב כהנא.
הריצה ל"כנסת"
עם שחרורו מהכלא, יצא הרב בתחושת שליחות עלאית. התופעה החברתית שגילה, הניעה אותו ביתר - שאת לשנות את המערכת ולטעת בלב כל יהודי מסירות ובטחון בצור ישראל וגואלו. חמש פעמים התמודדה תנועת "כך" לכנסת. בשלוש הפעמים הראשונות נחלה כשלון, אך הוא אינו מתיאש. תחושת השליחות הניעה אותו להתמודד ברביעית, ולמרות התחזיות ה"שחורות", נבחר כחבר-כנסת בכנסת ישראל.
המנדט אותו קיבל הפך לשיחת היום, הרבה מעבר לשאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה. מאותו היום, במשך ארבע שנים, קיבל מסע השנאה אשר החל עוד קודם לכן משנה תוקף – משרד החינוך, אשר אסר על הרב כהנא להופיע בפני תלמידים, השקיע מליונים ב"תכניות נגד גזענות", צה"ל כפה על חיילים לשמוע הרצאות של אנשי שמאל קיצוני על ערכי ה"דמוקרטיה", המוני שמאלנים מהקיבוצים ומתנועות הנוער ניסו לפוצץ עצרות עם של תנועת "כך", ואף ניסו לבצע לינץ' ברב כהנא ובאנשיו כשהגיע לעצרת עם בגבעתיים.
פעילותו הפרלמנטרית של הרב היתה אינטנסיבית ביותר. הוא הגיש מאות הצעות לסדר היום, נשא מאות נאומים מרתקים המשולבים במקורות תנ"ך וחז"ל, העלה עשרות הצעות אי-אמון בממשלה והפרעות אין ספור לשונאי ישראל.
יו"ר הכנסת, בצעד חסר תקדים, סרב להניח על שולחן הכנסת הצעות חוק של הרב כהנא, המצוטטות מילה במילה מהרמב"ם, מכיון שהגדיר אותן כ"גזעניות". רשות השידור מנעה כל אזכור של תנועת "כך", ויכלה הדיו אם ננסה להקיף את כל ההתנכלויות.
כינוהו בשמות גנאי: מסית, גזען, נאצי, פאשיסט, ומה לא? אך שנים יקרות אלו שחלפו, הוכיחו כי ראה נכוחה את שעתיד להתרחש. לו רק שמענו בקולו לפני שנים, רבים היו היהודים החיים עמנו היום, חוסכים היינו מעצמנו מליארדי שקלים אותם נאלצנו להשקיע בבטחון פנים. לו אך שמענו לו לפני שנים, היינו זוכים היום לחיות במדינת היהודים - מדינה הגאה ביהדותה ובתורתה.
המאבק ב"גזענות" והפסילה
פעילותו של הרב כהנא היכתה גלים, רבבות יהודים הצטרפו לתנועת "כך". הרב נישא על הכתפיים בראש כל חוצות כשמאות יהודים צועקים: "כהנא לשלטון". צעקות אלו הציקו לראשי השלטון בישראל בראשותם של שמיר ופרס, ראשי הליכוד והעבודה. שניהם, מחשש לאיבוד שלטונם, חקקו חוק המסלק את תנועת "כך" מהכנסת. כל זה שעה שהיערכות התנועה לבחירות לכנסת היתה במלא המרץ. עשרות סניפים ברחבי הארץ ואלפי פעילים עמלו במרץ, והרב השתתף בעשרות עצרות עם ובמאות חוגי-בית. בית המשפט העליון נדרש לדון בערעורה של תנועת "כך". בצוות השופטים ישבו חמישה שופטים, כשביניהם שופט דתי (מנחם אילון) שקבעו כי דברי תנועת "כך" - גזעניים הם. התנועה נפסלה, אך יומיים אח"כ, אושרה "התנועה המתקדמת לשלום" - תנועת אש"ף - לרוץ לכנסת.
אנו ממשיכים
תגובת הרב לפסילה היתה: הפסולים פסלו את הכשרים, האמת תנצח, אנו ממשיכים! ללא יאוש ללא רפיון ידיים, תנועת "כך" ממשיכה בפעילות. מהמערכה הפוליטית הוצאנו, אך לא התייאשנו מהנהגת העם.
לאחר הפסילה המשיך הרב בפעילות מואצת, אך עתה הקדיש חלק ניכר מזמנו לכתיבה ולישיבת "הרעיון היהודי", לצד פעילות נרחבת בארץ ובעולם.
ישיבת "הרעיון היהודי"
היה זה חלום ישן אליו שאף עוד מתחילת פעילותו הציבורית בארה"ב, ואשר זכה להגשימו בשנים האחרונות לחייו. הרב כהנא הבין, כי עם כל החשיבות שישנה בפעילות מחאה פוליטית, עיצוב אישיותם של בני הנוער והקמתו של דור חדש מתוקן בדעותיו ובהשקפותיו, תלוי בהקמת מוסד חינוכי המקיף את כל סדר יומו של החניך במשך אותן שנים גורליות בחייו. הישיבה שמשה מאז ומעולם כבית היוצר של גדולי ישראל, ומבחינה זו לא חידש הרב כהנא דבר, אלא רק המשיך את המסורת הישנה.
החידוש שבישיבת "הרעיון היהודי" היה בהיקף החומר ובדגשים שהושמו בה, על אותם חלקים בתורה אשר נזנחו במרוצת שנות הגלות הארוכה על-ידי עולם הישיבות. אף שהבין, כי עיקר היום צריך להיות מוקדש ללימוד התלמוד וההלכה היוצאת ממנו, קבע נחרצות כי בכך לבדו לא יהיה אדם ליהודי שלם, ולא יהיה תלמיד חכם במשמעות המלאה והאמיתית של המושג. הרב כהנא תבע מתלמידיו ידיעות מקיפות בתנ"ך ומפרשיו וכן במדרשי האגדה השונים, וזאת מבלי להקל בדרישה שיקיפו את הש"ס וידעו היטב את הסוגיות השונות בעיון ובבקיאות, עד להסקת המסקנות ההלכתיות (והוא לא היה רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים). רק ממכלול של התנ"ך ושל כל הספרות התלמודית יצמחו אותם תלמידי חכמים, אשר מלבד שידעו לפסוק בטרפות, בהלכות רבית ובמלאכת בורר, ידעו אף את היחס התורני למושגים של טוב ורע, נקמה, ארץ-ישראל והבנת התקופה בה אנו חיים.
אחד החידושים שהנהיג, בהתאם לציפיותיו מתלמידיו שביום מן הימים ינהיגו את העם, היה שיעור שבועי ב"לימוד עיתון". כן! בעוד אנשים אחרים קוראים עיתון, הרב כהנא היה "לומד אותו" במלוא מובן המילה. הוא ראה דרך חדשות האקטואליה כיצד מהלכים א-לוהיים קורמים עור וגידים, כיצד נבואות מתגשמות וכיצד אמיתות תורניות מתבהרות. ידיעה עמוקה ומקיפה בכתבי הקודש ובדברי חז"ל לצד שכל ישר ובהיר ועין חדה לאבחן בצורה נכונה את מעשה ה' בתקופה בה אנו חיים – אלו התכונות שסיגל לעצמו במהלך חייו, ואותן תבע מתלמידיו.
הרצח
מיד לאחר חג סוכות ה'תשנ"א, יצא הרב לארצות הברית, לשם נהג לצאת אחת לכמה חודשים למסע הרצאות בבתי כנסת, קמפוסים ובריכוזי יהודים בתפוצות. הוא דרש לעזוב את הגלות ולעלות לישראל, והציג בפני הגויים את עמדת היהודי הגאה. מעולם לא הצטדק ולא התרפס, אלא נשא בגאון את עמדות עם ישראל בתחנות רדיו וברשתות הטלויזיה.
את הרצאתו האחרונה נשא הרב בפני קהל יהודי רב שהתכנס במלון "מריוט" שבניו-יורק. לפתע, התקרב אל הרב ערבי ארור ובידו אקדח. הוא ירה ברב שתי יריות שאחת מהן פגעה בצוארו, הרב נפל מתבוסס בדמו. בעוד נשמתו פורחת ועולה, מלמל הרב "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!" וקיבל עליו עול מלכות שמים.
מסע ההלויה של הרב
משעה 12:00 בצהרים התחילו להתאסף המונים ליד הישיבה. בתוך ישיבת "הרעיון היהודי" ישבו תלמידיו הצעירים ליד נאמניו. ההלם מהאבידה היה כה כבד, עד שלא נשמעו בכיות מסודרות, רק גניחות כשל חיות פצועות. רצפת בית המדרש נרטבה לגמרי מן הדמעות, ובחוץ התחילו ויכוחים. חרדים אומרים שלנו הוא היה, אנשי שכונות טענו כהנא אהב אותנו, זה טוען כולו שלי וזה טוען כולו שלי, כאילו להשקיט את הכאב.
אנו תלמידיו שהכרנוהו מקרוב, ידענו כמה אהב הרב כהנא את כולם. אל כולם הקרין אהבה וחום יהודי. מי שהלך איתו פעם ברחוב היה עומד נדהם. מכל הכיוונים קיבל הרב חיבוקים, קריאות עידוד ואהבה, אם זה בחור קרח עם עגיל באוזן או אשה זקנה קשת יום, תימני עם פיאות מסולסלות, נערי בית ספר, עקרות בית וחסידים, חרדים מזרם זה ומזרם אחר. הרב היה שייך לכל העם. העם אהב אותו.
עוד קודם שהגיעה המיטה, כבר לא ניתן היה להיכנס לרח' שמואל הנביא. המונים, המונים, לפי הערכת גורמים מקצועיים בין מאה חמישים למאתיים אלף איש, בוכים, זועמים, מסרבים להאמין. ישיבות שלמות על תלמידיהן ויהודים מכל קצוות הארץ, מנתיבות ודימונה שבדרום, עד קרית שמונה ומעלות שבצפון.
בתוך הישיבה המתנו, תלמידיו, להתיחדות אחרונה עם רבינו. הכנו את המקום בו היה עומד ומרביץ בנו את תורתו. חשובים היו לנו רגעים אלו מאד. העם אהב אותו, העם סירב להיפרד מהמיטה. המונים צבאו על המכונית של החברה קדישא, בה היתה מונחת מיטתו הקדושה וסירבו להיפרד, סירבו להאמין. אנו בתוך הישיבה השלמנו עם רצון העם, הרי תמיד הוא אהב להיות עם העם. מהעם הזה הוא קיבל חיות, וגם עכשיו רבנו ודאי שמח להיות איתם.
שעה ארוכה נישאו הספדים על ידי רבני הישיבה ותלמידיה, וכן על ידי אחיו הרב נחמן כהנא והראשון לציון הרב מרדכי אליהו. רבים רבים, רבנים, שרים וחברי כנסת ביקשו להספידו, אך במצב זה הרב היה אומר, אני רוצה איתי את אלה שהלכו איתי במדבר. דברי ירמיהו היו מורגלים בפיו: "זכרתי לך חסד נעוריך... לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". לאנשים חשובים שנזכרו היום לומר קוים לדמותו, אחר שנים רבות של שתיקה, לא היה מקום לשאת דברים בהזדמנות זו, אולי בהזדמנויות אחרות.
בשעה 16:30 החל מסע ההלויה. איטי איטי. מאות אלפים, כולם כואבים, המומים, ומסרבים להאמין. הרב כהנא-מת, זה לא הולך יחד. רבנו סמל החיות, החיוניות, התעוזה, הגאון, תמיד צעיר ואוהב - מוטל בארון!
מסע ההלויה המשיך וסתם כליל את רחוב שמואל הנביא מתחילתו ועד סופו. במקום אחד אומרים פרקי תהילים ובמקום אחר פרקי סליחות. במקום אחד צועקים: כהנא, דמך זועק נקמה, ובמקום שני תלמידיו: רבנו, מה נעשה בלעדיך. משמואל הנביא נמשך המסע לכיוון רחוב בר אילן שנסתם כליל על שני נתיביו, וסביב המכונית בה הארון צפיפות ומחנק, כולם רוצים לגעת, להיות קרובים לאיש הקדוש.
לאחר כארבע שעות הגיע מסע ההלויה הגדול שידעו ירושלים וארץ ישראל מעודן, אל הר המנוחות. קשה היה להוציא את המיטה. כולם רצו לשאת את האיש הקדוש בדרכו האחרונה, להתברך ממנו, לקבל ממנו עידוד אחרון.
בסביבות השעה 21:00 נסתם הגולל, הרב נחמן כהנא אמר קדיש, והרב ישראל אריאל נשא תפילת "אל מלא רחמים". זמן רב סירב הקהל להתפזר, מסרב להאמין, זועק: הותרת אותנו יתומים.
אהבת ישראל
אני יהודי המאמין בייעוד האלוקי של עם ישראל הנבחר בידי האל ובחובה אשר אין ממנה מנוס אלא לאהוב ולהטות אוזן לזעקת יהודי במצוקה.
אני חרד לגורל עמי, אשר אותו אני אוהב אהבה עזה, ומשום כך אי אפשר לשתוק כאשר עיוורים ומתייוונים מבלבלים את המוחות בפתרונות של "הבל, ואין בם מועיל".
רבותי, אני לא שונא ערבים. אני אוהב יהודים, ואני רוצה לשמור על מדינתי, מדינה יהודית.
אני אוהב את העם שלי, אני אוהב את המדינה שלי, ואני מחכה כל כך לראות את השפע והביטחון שיהיו מנת חלקם אם רק יעזבו את הזר והמוזר, ויחזרו להיות העם הנבחר והמדינה הנבחרת.
אוהב אני את העם היהודי וסבור, כי אין רגש נעלה יותר מן הידיעה שיהודי הינך.
אמת
הם יכולים להשתיק אותי בכדור, כפי שעשו לאחרים, אבל עד אז שידעו - אני ממשיך לגלות את האמת.
אתם רוצים להשתיק אותי, כי "שנאו בשער מוכיח". לא, אתם רוצים לסתום את פיה של היהדות, של דברי אלוקים חיים, כי עם מרי אתם, "לא אבו שמוע תורת ה'".
ישבתי במעצר, ודיברתי עם אחד הסוהרים. הוא אמר לי: אני אוהב אתכם: כי אתם אמיתיים. איזו מחמאה!
הקיום שלי חשוב מהכל. אל תגידו לי להיות מוסרי יותר מכולם. אני כבר עייף מזה, נמאס לי לשמוע את זה.
הליגה להגנה יהודית
הסיסמה המחשמלת "לעולם לא עוד" לא נועדה להכריז שלא תתרחש עוד פעם שואה. אלא, שאם, ח"ו, תהיה עוד שואה או אנטישמיות, לעולם לא תחזור על עצמה אותה פסיביות אדישה ופחדנית מצד אחים יהודיים.
אנחנו חוליה בשרשרת אחת שכוללת את האצ"ל, את המכבים, את כל הארגונים היהודים שנקטו אלימות כדי לעזור ליהודים.
אנחנו רוצים ליצור יהודים חזקים מבחינה פיזית, אמיצים ועזי נפש ללא חת, המשיבים מלחמה שערה. באנו לשנות תדמית בת אלפיים שנה של גלות, תדמית שחייבת להיקבר, כי היא קברה אותנו.
רצינו ליצור יהודים חזקים, חזקים באמונה ובהדר וחזקים בגוף. רצינו ליצור יהודים שיַראו לעולם שהמילים "יהודי" ו"קרבן" אינן מילים נרדפות.
שמעתי פעמים רבות מפי יהודים שעלו מברית המועצות לישראל: בכל פעם שהיה נראה שהכל שחור, אמרנו, כהנא יטפל בהם.
לא עשינו למען עמנו מה שעשינו למען האחרים. לכן נוסדה "הליגה להגנה יהודית" - כדי שזה לא יקרה לעולם!
אנחנו קבוצה שמאמינה שהגנה יהודית אינה דבר שיש להתבייש בו, ונתינת הלחי השניה אינה דרך היהדות.
אין יושבים לשולחן הדיונים עם מי שמטיף לתאי גזים או עם מי שתוקף יהודים. הליגה הורתה לחבריה שאם מוצאים ברחוב נאצים, יש לשבור להם את הראשים. אולי זאת לא פעולה אלגנטית, אך היא יהודית ושפויה.
אלימות לא רק שלא הזיקה ליהודי רוסיה, אלא היא מיקדה את תשומת לב העולם לבעיה, ונתנה ליהדות רוסיה תנופה עצומה במורל.
אנו לומדים להילחם, משום שעדיף לדעת איך להילחם ולא להזדקק לכך, מאשר להזדקק לכך ולא לדעת איך להילחם.
מטרתנו היא להגן על אחינו היהודים. צריך לזכות בהערכה לפני שזוכים באהבה, והדרך היחידה לזכות בהערכה היא לעמול בשבילה.
תנועת "כך"
כל יהודי שיצא נגד תנועת "כך" ובגללו נשארו ערבים בארץ ורצחו יהודים, הוא שותף לרצח.
מי רצח אותם? יהודים שנרצחו לא בשכם ולא בחברון אלא בירושלים, מי רצח אותם? אתם חושבים רק ערבי אחד מנוול מלוכלך? לא... כל יהודי שבמשך שנים, מאז קמתי וזעקתי 'ערבים החוצה!' והם אמרו: 'לא!' - הם רצחו אותם!
טוענים: 'מה נעשה?' 'אין סיכוי', נכון, קשה. אז מה? יש לנו תפקיד. אנו חייבים לעשות - לא לשם הצלחה.
רבים כל כך היו "מאחורינו כל הדרך" — חבל שלא ראינו אותם...
אנו במיעוט כרגע אך הרבה יהודים חושבים את מה שאנו אומרים. וזה ההבדל: הם חושבים ואנו אומרים.
בסופו של דבר. כאשר כל הפתרונות המגוחכים ייכשלו, כאשר אחוז הערבים יגיע לשליש. כולכם תהיו כהנא. אך אז יהיה מאוחר מאוד, אז תהיה כאן מלחמה עקובה מדם, ח"ו, ואז נבין שכהנא אכן צדק.
לא. אין "כמעט כמו 'כך'". יש רק "כך". השומר האחד והיחיד של הרעיון היהודי המקורי.
אינני מתחרט על דבר. החלום נשאר ויתקיים הרבה אחרי שהמתייוונים החדשים והעברים המתגויים של היום ייעלמו.
יש כאלה המחכים למשיח, אבל אנו נביא את המשיח במעשים של מסירות נפש וקידוש ה', במהרה בימינו אמן!
השלב הראשון של תכנית חייב להיות פרסום. נושא בלתי ידוע, לא מוכר, לא יבוא על פתרונו לעולם; לנושא ידוע ומפורסם, יש לפחות סיכוי.
תורה
ככל שאני מרבה לכתוב ולנאום, כך גדֵלה החרטה שלי על כל רגע שבזבזתי בביטול תורה. חיוני שתמלא את עצמך בתורה כדי שתדע מה לומר ומה לכתוב.
אני נאמן לחוקי הכנסת, אני נאמן למדינת ישראל, אך מעל ומעבר אני נאמן לאלוקי ישראל. לפני התורה, תורת ה', לפניה אני כורע ומשתחווה, היא אחת ואין שנייה.
מנהיג
יהודי אנוכי, ואני מחשיב עובדה זו יותר מכל דבר אחר בעולם.
אני אמשיך. אבל לא משום שאני יודע שאצליח. אמשיך - כמו ירמיהו - משום שאין לי ברירה אחרת.
מישהו מוכרח לעשות את הדברים הללו שאני עושה והמחיר של זה הוא ההקרבה.
אני תמיד מקווה שאני אעשה ולא רק אגיד מה צריך לעשות.
על דלת תאי תליתי שלט גדול שהכריז: "כמה טוב להיות יהודי טוב" ובכל פעם שאסיר עבר ליד התא שלי, הוא היה צועק לעברי את הכתוב, ומחייך. אכן, "כמה טוב להיות יהודי טוב"!
גם אם אחבוש שלש כיפות לא אמלא את חובתי כיהודי אם לא ארגיש את צערו של הזולת.
גם אם אצטרך לשבת בכלא לא אפסיק את הפעולה כי היא חיונית ומכרעת. ממש שאלה של חיים ומוות לגבי עתיד המדינה.
גם בעיצומה של מערכת הבחירות מצאתי זמן להיפגש עם נוער, לפחות פעם אחת בשבוע, כי פגישות אלה חשובות בעיני יותר מעוד מספר קולות בקלפי.
אקדיש את זמני להגיע אל כל היהודים, במיוחד אל הצעירים, אשר היו קרבן לגזלת האמת היהודית מצד אלה אשר התיימרו להנהיגם ולהעמידם מול האתגר הגדול שביעודם היהודי.
מכתבים אינם מטרידים אותי, ואני מקפיד להשיב על כולם אישית. הם מתקבלים בברכה, מפני שהם מלמדים אותי שאנשים רבים למדו מן הכתבים שלי וממעשיי, ותמיכה זו חשובה לי מאוד.
בכל ליל שבת אני אומר לילדי: "דעו מה חשוב ומה לא חשוב". הבעיה היא שאנשים רבים, כולל דתיים, אינם יודעים זאת. לכן הם דואגים על דברי הבל ומאמללים את חייהם.
פעם מישהו אמר לי: "אתה נותן שיעור מוסר בכנסת, האם זה יעזור?" אמרתי לו: "מי יודע? אולי משום שקם אדם אחד, ה' יציל, מי יודע?!" אולי בזכות זה שיש יהודים שכואב להם ומעיק להם, ה' יצילנו!
ילדיי, אנשים רבים מתקיימים; אבל רק מעטים חיים. תפקידכם הוא לגדול, להתבגר ולבחור בחיים.
נמאס לי עד מוות ממצבות ומלוחות זכרון ומקדישים על המתים. אני רוצה תכניות שיזכירו לנו איך יהודי יחיה.
עלינו להתאזר בעוז החלטה וברוח נחושה, לא להתעייף לעולם ממה שנדמה להיות מאבק שאין לו קץ.
"לא תעמוד על דם רעך". אין כאן קריאה לנדיבות לב או בקשת צדקה. זו היא דרישה וחובה, ויהודי המסרב להכיר בה - יתן את הדין. אני, יהודי גאה האוהב את עמי, מכיר בחובה זו.
אנו הדבקים במסורת היהודית מודעים היטב לדברי חכמינו: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"!
אבא שלי פעם בכה כשבירך "שלא עשני גוי". לא הגוי "עשני", כלומר לא הגוי "עשה אותי יהודי", אני מבין מעצמי שאני יהודי, אני לא צריך שהגוי יצעק עלי "יהודי"! כדי שאבין.
אני מוכן לפעול עם כל אדם אם אני חושב שזה יעזור ליהודים.
המשיח קרוב מאוד... החמור בכל מקום. אכן, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה חמורים!... חסר רק הרוכב.
אחת הבעיות שיש לנו היא שכולם שמעו על מאיר כהנא, אך כל כך מעט שמעו את מאיר כהנא.
לא יהיה טוב אלא אם כן נעשה שיהיה טוב.
מדינה יהודית
המאבק שלי כעת עוסק בשאלה - האם ישראל תהיה מדינה יהודית או מדינה שבה חיים יהודים.
אני לא מתבייש להודות בכך. אני מפחד. אני מפחד שהעם שלי והמדינה שלי צועדים בעקביות לקראת זוועה, שבמקרה הטוב אינה ניתנת לתיאור.
צחוק-הגורל הבלתי-נמנע הוא, כמובן, שיהודים שאין יהדותם חשובה בעיניהם ושאין להם כל ידיעה ממשית במהותם של "ערכים יהודיים", הם הצווחים לעברי, "השקפותיך אינן יהודיות"!
לו הייתי ראש הממשלה, הייתי אוהב את עמי כל כך, והייתי יודע שנשאר זמן מעט מאוד למצער, ששום מידה של ציניות, לעג או שנאה לא היתה מונעת ממני מלנסות להשיג את המטרה: מדינה יהודית!
אני יהודי וציוני שיעשה, בעזרת ה', את הכול להבטיח שהמדינה הזאת תהיה מדינה יהודית וציונית, ולא דמוקרטית לפי הכללים של המערב, כללים שיובילו אותנו להתאבדות.
כרב אני קובע פסק הלכה, שאסור ליהודי לעזור ולתמוך בכל עם, ויהיה מדוכא ככל שיהיה, שהוא אויבו של העם היהודי ומדינתו.
ערבים
אני והערבים, מבינים זה את זה בדיוק, אבל שנינו מתקשים להבין את הממשלה - יהודי ההתייוונות, הטשטוש, הסתירה, הסכיזופרניה של ממשלת ישראל.
תנו לי להיות שר הביטחון יומיים - אין אינתפאדה!
תנו לי את הכוח, אני כבר אטפל בהם.
אני מצטער שהממשלה לא עשתה את שני הדברים שדרשתי ושבגללם אני יושב בכלא - טרור נגד טרור והגירה ערבית. אילו עשו כן, היו יהודים רבים עדיין בריאים ושלמים.
קמו פה אנשים וטענו שאין פתרון. אין? תארו לעצמכם רבותי, לו היו הערבים בשטחים שומעים ששר הביטחון הוא כהנא, איזה פתרון היה...
אינני מעונין לראות במותם של ערבים או של יהודים בארץ-ישראל, אך אני חושש שעוד ימותו רבים. ואם אמנם יתגשמו חששותי אלה, יקרה הדבר לא בשל נקיטת הצעדים שאני דורש לנקטם, אלא דווקא בשל כך שלא ננקטו.
אבי נולד בצפת, והוא סיפר לי שכששוטר או חייל טורקי רצה לדבר עם ערבי, הדבר הראשון שעשה היה לתת לו סטירת לחי - זו הייתה פתיחת השיחה.
נגזר עלינו, יהודים וערבים, לחיות ביחד. איפה זה כתוב? בעזרת ה', כשאני אהיה ראש הממשלה תראו שלא נגזר כך.
או כהנא או ערפאת
בעצרות העם הרבות שהרב קיים לקראת בחירות תשמ"ח, נהג הרב להכריז בכל עצרת: רבותי דעו, הפעם זה לא או כהנא, או ליכוד, או תחיה, או ש"ס, הפעם יש רק שניים שרצים, או כהנא או ערפאת, כל השאר זה נבלה וזה טרפה, אם לא תרצו את כהנא - בסדר, אבל דעו, בסופו של דבר מי שלא רוצה את כהנא יקבל כאן את ערפאת. אנשים חשבו שהוא מגזים בדבריו, באותו תקופה ערפאת היה נחשב לאויב מר של מדינת ישראל, אבל בסופו של דבר, לצערינו, לא רצו את הרב כהנא ובעקבות הסכמי אוסלו הגיע ערפאת לארץ.
סומך על הרב כהנא
זמן מה לפני שפורסמה עסקת ג'יבריל שבה שוחררו מאות מחבלים רוצחים, הגיעה לידי הרב כהנא ידיעה ממקור מוסמך על העומד לקרות. הצנזורה אסרה כל פרסום בנושא, אך הרב כהנא הציע לפרסם את הידיעה כדי למנוע את שחרור המחבלים. מכיוון שמדובר בנושא של פיקוח נפש של החיילים השבויים הרב ביקש שאגש לשאול את דעתו של הרב מרדכי אליהו, עימו היה נוהג להתייעץ בשאלות הרות גורל. כשהגעתי לביתו של הרב אליהו נמסר לי שהוא עסוק ולא יכול לקבל אותי, אך כשהודיעו לו שבאתי בשליחותו של הרב כהנא, קיבל אותי מייד, הכניס אותי לחדרו, וביקש שאפרט את השאלה. לאחר שהצגתי את השאלה והצדדים השונים, שאל אותי הרב: ומה דעתו של הרב כהנא? אמרתי לו שהרב חושב שצריך לפרסם, מיד פסק הרב אליהו שאם זו דעתו של הרב, ללא ספק הוא צודק שכך צריך לעשות, שזה פיקוח נפש, וחייבים לעשות הכל למנוע את העיסקה.
המודעה הכי גדולה
הייתי בבית וצפיתי בחדשות, אמרו שהרב כהנא נורה ואני התחלתי לבכות ולהגיד תהילים. אבא שלי לא האמין. הוא אמר לי: הוא הרגע היה כאן, הוא הרגע היה כאן.
למחרת כשהלכתי לעבודתי בבנק פגשתי את חברתי, להפתעתי היא מסרה לי מעטפה ואמרה: במעטפה שמתי את המשכורת החודשית שלי. קחי את הכסף ושימי בעיתון את מודעת הפרסום הגדולה ביותר שאת יכולה לשים לזכר הרב מאיר כהנא. ליבי שבור.
לא ידעתי שהיא הכירה את הרב כהנא, היא לא היתה עשירה כלל והייתה זקוקה לכסף. התפלאתי מאוד ושאלתי אותה מדוע את עושה זאת? וכך היא סיפרה: באתי מרוסיה וכל אותם השנים שמענו על שם אחד: מאיר כהנא. לא ידענו מה קורה מעבר למסך הברזל אבל ידענו שיש מי שנלחם עבורנו: מאיר כהנא. כשיצאנו ידענו שזה בזכותו. וכעת אין לי אלא לתת לך את המשכורת שלי. תמורת החופש שאנחנו, יהודי רוסיה, חייבים לו.
רק רציתי להגיד תודה...
במסגרת מערכת הבחירות לכנסת בשנת תשל"ג דיברתי בחוג בית בקיראון. בשעת הדיון תקף אותי בחריפות ישראלי שהיה שם, ונקלענו לוויכוח די קשה. אישה, שעד אז ישבה בשקט בצד, הצביעה, ואחרי התנצלות על ידיעותיה החלשות בעברית, הסבירה באידיש שהיא עולה חדשה מברית המועצות. היא אמרה: אני לא יודעת הרבה על פוליטיקה. באתי הערב רק משום ששמעתי שאתה תהיה כאן. כשיצאתי מברית המועצות, חברי ביקשו שאבטיח להם, שאם פעם אראה אותך, אודה לך בשמם על כל מה שעשית בשבילנו.
היתה דממה ארוכה בחדר. לא יכולתי להגיד מילה, אך המילים שלה אמרו לי יותר מכל המילים השטותיות של ההנהגה והארגונים היהודיים, וגם פיצה אותי על רגעי תסכול קשים שהיו לי במשך השנים. בהזדמנויות שונות במשך מערכת הבחירות ניגשו אלי עולים מברית המועצות, תפסו את ידי, בכו ונישקו אותי. לא משנה שאחר כך הם הצביעו למפלגות אחרות.
זה באמת לא היה נורא כל כך. הרי, בסופו של דבר, זה רק מוכיח שהעולים מברית המועצות הם באמת יהודים... (הרב כהנא)
איפה מוצאים נוער כזה?
עליתי לאוטובוס המסיע את הנוסעים למטוס, ומצאתי את עצמי עם קבוצת יהודים שהיו בטיול של הקונגרס האמריקאי-יהודי (בטיולים הם מצטיינים). יהודי מבוגר מהקבוצה הסתכל על הבחורים הנפלאים שלנו, ואז פנה אלי ובקול מלא תמיהה שאל: איפה מוצאים נוער כזה?
היבטתי בו. אדם טוב ופשוט, שבאמת ובתמים לא ידע. הוא גם באמת ובתמים לא היה מסוגל לדעת, כי התשובה כל כך לא תואמת את הדרך בה חונך.
אחרי שיצאתי למטוס, פנה אחד מאנשינו, הֶרְבּ שניידר, אדם חזק וגדול מימדים שהיה גם חבר ביחידה המובחרת של הליגה, אל הקבוצה ושאל: מהי מתנת הפּרֵדה הטובה ביותר שנוכל לתת לרב?
כאיש אחד הסתובבו חברי הקבוצה ורצו לכיוון המסוף של "אירופלוט" (חברת התעופה של ברית המועצות). עשרות נוסעים ועובדים מזועזעים ראו כיצד חברי הליגה מסתערים על המקום, תולשים דגלים סובייטיים, קורעים רשימות ומנפצים מתקנים. עוד התקפה נגד ברית המועצות בידי יהודים - כדי שיידעו שאנחנו, אכן, שומרי אחינו.
איפה מוצאים נוער כזה? שאל היהודי המנומס, הפשוט. איך אני אסביר לו שזוכים בנוער כזה כשנותנים לו גאווה יהודית, מה שהקונגרס היהודי-אמריקאי לקח ממנו? איך אסביר לו שזוכים בנוער כזה כאשר דורשים ממנו הקרבה למען הזולת, כאשר הצעירים רואים שאתה איתם בפעולה, שאתה יוצא בשורה הראשונה, שאתה יושב איתם בכלא אם צריך? איך אסביר לו שלא "מוצאים" אותם, אלא הם באים מעצמם - אם אתה ראוי לכך? (הרב כהנא)
עם מאיר לא מתעסקים
בילדותו של הרב, בשכונת פלטבוש, הוא היה הולך תמיד חבוש בכיפה לראשו. בין היהודים הבודדים שנהגו כך. חבישת כיפה בשכונות אלו אז, היתה מסוכנת לאור התנכלויות של גויים ליהודים. מהר מאד ידעו הגויים שעם מאיר לא כדאי היה להתעסק, כיוון שהיה משיב מנה אחת אפיים לכל מי שרק ניסה להתנכל אליו. להפך, היתה להם יראת כבוד כלפיו, על כך שלא נכנע להם.
הלחץ הציבורי הצליח
ראשי 'מאבק הסטודנטים למען יהדות ברית המועצות', תנועה שפעלה בדרכים מקובלות יותר, הסכימו שהפעלת התקשורת הייתה המפתח להשגת תוצאות. גלן ריכטר, מראשי התנועה, כתב לי: הרב כהנא העלה את נושא היהדות הסובייטית לכותרות במידה שאנחנו, באמצעות ההפגנות השקטות יותר, לא הצלחנו... לעתים קרובות אני נשאל אם פעולות הליגה עזרו או הזיקו ליהודים הסובייטים... בוודאי חוסר מעש היה הרסני, דיפלומטיה שקטה לא הניבה תוצאות, והלחץ הציבורי הצליח בסופו של דבר.
גם יעקב בירנבאום, מייסד התנועה, הודה: הרב כהנא הצליח להגביר את המודעות למצוקת היהדות הסובייטית בדרך שאלמלא פעל בה לא היה מצליח במידה כזו. (ליבי כהנא)
תמשיך לרדוף רשעי גוים - מכתב גלוי מאת פרופ' ישראל אלדד
... ואתה, מאיר כהנא, אל תירתע מפניהם. אל תיסוג מהמלחמה בה פתחת. היא מלחמה על הכבוד היהודי גם בארצות הברית. היא מלחמה על שחרור יהודי ברית המועצות, שאם תתמיד בה ותחריף אותה - נראה בניצחון... בלי נסיגה, מאיר כהנא. הלב והשכל אומרים יחד: הצדק אתך. גם אם יהודים מבוהלים או טועים רודפים אותך, תמשיך לרדוף רשעי גויים...
זכור אל תשכח
במהלך מערכות הבחירות, השתמשה התנועה במכוניות שכורות רבות. הרב לא היה מוכן בשום פנים לנסוע במכונית גרמנית, כשם שנזהר מלרכוש כל מוצר הנושא את השם גרמניה עליו.
לא עולה על מכונית זו
באחת הפעמים, לא היה בחברת השכרת הרכב, רכב פנוי לשכירות אלא מכונית "וולבו" מפוארת. כשראה הרב את מכונית השרד סירב לנסוע בה, באומרו: את זאת תשאירו לשרים ולרודפי השררה, אני לא עולה על מכונית זו.
יעילות שיטותיו
מאמציו של הרב כהנא לשחרורה של סילבה זלמנסון שנשפטה לעונש מוות נשאו פרי, וכאלף איש הגיעו להפגנה. הם התיישבו בצומת הסמוך לבניין המשלחת הסובייטית וחסמו את התנועה. בתמונה שהופיעה למחרת ב'דיילי ניוז' נראו המפגינים הנלהבים יושבים בצומת ושרים ומוחאים כפיים. בתמונה נוספת נראו השוטרים המכניסים צעירים לניידות. בסך הכל נעצרו שבעים ותשעה צעירים באותו יום למען סילבה זלמנסון ולמען היהדות הסובייטית.
אנשי הממשל האמריקני עקבו אחרי פעילות הליגה למען סילבה זלמנסון והיו מודאגים מהנזק שהיא היתה עלולה לגרום ליחסים בין ארצות הברית לברית המועצות. הם החליטו שהדרך הטובה ביותר להפסיק את ההפגנות תהיה לעזור לזלמנסון. תזכיר פנימי של הממשל העיד על יעילות שיטותיו של הרב: "...עם שובו של הרב כהנא מישראל באוקטובר הגבירה הליגה את רמת הפעילות שלה בניו יורק... בדקנו כמה אמצעים להגנה על הסובייטים ולמניעת פעולות נוספות של הליגה נגדם. ...הצענו לסובייטים להעניק טיפול מיוחד למקרה של סילבה זלמנסון... הסובלת מבריאות לקויה. הרב כהנא איים ששני דיפלומטים סובייטים ייהרגו אם גברת זלמנסון תמות בכלא..." (ליבי כהנא)
היחיד שלא איכזב אותי
בהספד שנשא הרב שלמה קורח, רב העיר בני ברק, אמר: נפגשתי עם הרב כהנא, במהלך השיחה אמר לי: ראיתי שאתה מקים קול זעקה על שוד הספרים וכתבי היד העתיקים של יהודי תימן. נלקחו לכם ספרים שיש בהם חוכמה קדומה שאין לשום עדה וגנבו אותם, כך אמר לי, הוא ידע זאת וראית עד כמה זה כאב לו.
על ילדי תימן הוא היה הראשון שהקים קול זעקה וצעקה מרה. הוא עמד וזעק, כמעט היחיד, או לפחות הראשון. הוא היחיד שלא איכזב אותי בחלום שחלמתי כילד על ארץ ישראל. הוא היחיד שהחזיר לי תוכן לתפילה, לתקווה ולציפייה שיתכנסו כל האחים לארץ ישראל. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
"ויעתר יצחק ה' לנוכח אשתו כי עקרה היא"
רש"י - זה עומד בזוית זו ומתפלל - וזו עומדת בזוית זו ומתפללת.
אשה יראת שמיים מהתומכות ברב כהנא ונאמנה לדרכו, לא הצליחה ללדת ילדים. במצוקתה פנתה יחד עם בעלה לרב כהנא וביקשה ממנו ברכה, אך הרב סירב כפי שתמיד סירב למבקשים ממנו ברכות, כיון שהתנגד מאד לכל המגמה של הפיכת צדיקים לאלילים, דבר המשכיח את הקב"ה. כאשר המשיכה להפציר בו אמר לה הרב כהנא: מדוע אתם פונים אלי? פנו לקב"ה. הוא הצביע על אחד החדרים ואמר להם: היכנסו לחדר זה, עמוד אתה בפינה זו, עמדי את בפינה זו, כפי שעשו יצחק ורבקה - והתפללו לה'. אכן, תוך זמן קצר ענה ה' לתפילתם. לאחר שלושה שבועות נשאה ברחמה את פרי ביטנה.
למנוע משונאי ישראל לדבר
הרב היה פרלמנטר מבריק. כשחוקקו בכנסת את חוק המצות, חוק האוסר מכירת חמץ במהלך חג הפסח, ביקשו חברי כנסת מהשמאל החילוני להתנגד לחוק. הרב ידע שזה מה שעלול לקרות ונרשם מבעוד מועד כנציג האופוזיציה שביקשה להתנגד לחוק. על פי תקנון הכנסת יש רק לחבר כנסת אחד הזכות להתנגד להצעת חוק. הרב, שהיה באופוזיציה, ניצל את הזכות הזו כדי למנוע מחברי האופוזיציה השמאלנים מלגייס את תומכיהם במליאה. כמובן, הרב לא התנגד לחוק. אלו היו דבריו הקצרים בדיון: ביקשתי את רשות הדיבור כדי למנוע משונאי ישראל לדבר נגד ההצעה. במשפט אחד: אני מציע להסיר את הצעת החוק מסדר היום. לאחר מכן הצביע הרב בעד החוק.
אין שום ספק שכהנא צדק
סיפר יוסף מנדלביץ, אסיר ציון, יהדות רוסיה היתה במצוקה נוראה מאז המהפכה הקומוניסטית ב-. הקומוניסטים הפכו את רוסיה לשממה רוחנית. רבנים ומנהיגים נרצחו, הוגלו ונכלאו. יהדות רוסיה זעקה לישועה ואין עוזר. עד שבא הרב כהנא, לא נעשתה שום פעילות משמעותית למען יהדות ברית המועצות. הרב כהנא למד על מחלת האדישות של הממסד היהודי, מאז שקמה בסוף שנות ה- הליגה להגנה יהודית. בסוף קבוצות של הליגה השתלטו על משרדי התעופה הרוסים "איירופלוט" בניו יורק, מנעו המראת מטוס רוסי משדה התעופה קנדי ותקפו יעדים רוסים נוספים. פעולות אלו הביאו תוצאה מיידית. בפעם הראשונה התקשורת האמריקאית התחילה לדבר על מצבנו ברוסיה. אחד הכיוונים בפעילותו היה להפריע להופעות של אומנים סובייטים, שנשלחו על ידי השלטונות למטרת גניבת דעת של הציבור האמריקאי. הסובייטים שאפו להשיג מארצות הברית הטבות כלכליות וטכנולוגיות בכל מחיר. הרוסים טענו בזעם שהרב כהנא בא לשבש יחסים בין ארה"ב לבריה"מ. אכן כך היתה מטרתו של הרב כהנא. מי שניסה לראות ברב כהנא סתם יהודי שאוהב לעשות בעיות, לא הבין כלום. זה היה מהלך מחושב להעביר את הנושא של יהדות ברית המועצות לזירה הבינלאומית, ולעשות אותו עניין ביחסים בין המעצמות. אין שום ספק שכהנא צדק, כאשר הוא לימד את יהדות אמריקה וישראל לא לפחד להרגיז את הגויים, ולפעול באופן בלתי שגרתי, במסירות נפש בהיקף בינלאומי.
ספר תורה חי
ספד לרב, הרב חיים דרוקמן ראש ישיבות בני עקיבא: הוא היה ספר תורה חי. הוא למד תורה, חי תורה ונשם תורה. הגויל נפגע והאותיות פרחו. עם ישראל הוא נצח, ארץ ישראל היא נצח, תורת ישראל היא נצח ומי שחי למען ערכי נצח אלה, ועוד יותר מי שחי במסירות נפש למען ערכי נצח אלה, הוא מתעצם בנצח וממשיך לחיות חיי נצח. כזה היה הרב מאיר כהנא הי"ד.
בזכות החברה הגויה
במסע התרמה שערכנו בחו"ל, נפגשנו בסיפורים רבים ומופלאים. את הסיפור הגדול מכולם שמענו במרכז המסחרי של העיר שיקגו בארצות הברית. אנשי הקשר במקום, סידרו לנו פגישה עם אדריכל מוצלח. במשך שעה שלמה שוחחנו על הישובים, הממשלה וכל הקשור לארץ ישראל. בתום השעה פנה אלינו האדריכל ואמר: בשעה האחרונה הזכרתי כמה פעמים תפילה ואמונה בה'. דעו לכם שבמשך שנים רבות לא הייתם שומעים זאת מפי. כאן החל האדריכל לספר את סיפורו: סיימתי בית ספר יהודי בכתה ח' ואז עזבתי הכל. הפסקתי לשמור תורה ומצוות והפכתי להיות מה שנקרא 'אנטי דתי'.
במשך השנים יצאתי עם בנות לא יהודיות והקשר עם האחרונה כמעט והוביל לנישואין. החלטנו לערוך טיול בכמה מדינות ובתום הטיול לניו יורק הגענו לשדה התעופה. כרגיל, איחרנו את הטיסה וכששאלנו מתי הטיסה הבאה יוצאת, השיבו לנו שרק מחר. מה נעשה עד מחר? שאלתי את חברתי הגויה. היא הציעה לבקר בספריה הגדולה בניו יורק. כדי שלא נלך לאיבוד בספריה הגדולה הזו (שש קומות של ספרים), שאלתי היכן נמצאים ספרי האדריכלות? המקצוע בו אני עוסק, ואמרו לי שהם נמצאים בקומה השלישית. מצאתי את עצמי עומד מול אלפי ספרים רק בתחום הבנין. איפה אתחיל? חשבתי לעצמי. לפתע ראיתי ספר בצבע כתום שבלט מערימה גדולה של ספרים והוצאתי אותו. על הכריכה היה מגן דוד ואגרוף. שם הספר היה: "לעולם לא עוד" (ספר שכתב הרב).
קראתי את הספר מתחילתו ועד סופו, פשוט לא יכולתי להסיר את עיני ממנו. לאחר הקריאה בספר שקעתי במחשבות אודות מה שקראתי. הגעתי למסקנה שעלי לחזור בתשובה, ובצעד ראשון להיפרד מחברתי הגויה.
מה רבו מעשיך ה'. מי נתן לי את העצה הטובה ללכת לספריה? חברתי הגויה! בין אלפי הספרים הונח "בטעות" הספר של הרב על ידי האדריכל הראשי - ה' יתברך.
האם כולם שתו?
במערכת הבחירות נסעתי מידי יום עם הרב כהנא משעות הבוקר לפגישות עם פעילים ומצהריים עד הערב לעצרות עם. במשך כל הזמן הרב לא אכל ושתה כלל. התפלאתי, איך האדם הזה מסוגל לעבוד כל כך קשה, לרוץ ממקום למקום, לדבר, לנאום ולא לטעום דבר? ואם בסיורים בשוק היו מגישים לו שתיה, הדבר ראשון שאליו דאג: האם כל הפעילים שתו?
לא יכירו אותי
לאחר שהרב נבחר לכנסת פניתי אליו ואמרתי לו הגיע הזמן שהרב יחליף את החליפה שלו לחליפה יותר יקרה ומכובדת, הרב הביט בי, חייך ואמר: אם אחליף את החליפה אף אחד לא יכיר אותי...
רחוב על שם הרב כהנא
הרב כהנא היה אצלי באור עקיבא בן בית, אהבו אותו מאוד באור עקיבא, בעצרות שהיו במרכז המסחרי באור עקיבא היו מגיעים אלפים ומרימים אותו על הכתפיים בצעקות "כהנא כהנא". יום לפני העצרת של הרב היתה עצרת באותו מקום של הליכוד ושם הגיעו מעט אנשים, ולרב כהנא הגיעו אלפים, בליכוד כולם עבדו בתשלום ואצלנו עבדו מכל הלב ובהתנדבות. לאחר הרצח של הרב, המקום היחיד בארץ שקרא רחוב על שמו היה כאן באור עקיבא.
כיבוד אם
ביום שנבחר הרב לכנסת, לא ידענו, הפעילים והאוהדים את נפשנו מרוב שמחה שגדשה את ליבנו. הרב הביא את אימו המבוגרת, הרבנית סוניה כהנא, להיות נוכחת בנאומו במשרדי התנועה לאחר הבחירות, וכל כך כיבדה, עד שנראה היה כי היא היא כלת השמחה.
לא להשתיק
כששמע הרב על מות בנו של הרב גץ, יאיר הי"ד, ובעיקר על נסיבות מותו - ערבי פגע ברכבו והרגו, הגיב בכאב עצום ובזעם נורא על כך שהמשטרה ואמצעי התקשורת טענו מיד שזו רק תאונת דרכים. מגמתם היתה להשתיק ולהעלים פעולות טרור לאומני, כפי שעשו ועושים באופן קבוע, הרב לא נח ולא שקט, כתב מכתבים והעלה שאילתות בכנסת לשר המשטרה ודרש לברר את הענין ללא שיקולים זרים.
שמיטה כהלכתה
הרב הקפיד מאד על שמירת מצוות השמיטה. הוא לא רצה לסמוך על "היתר המכירה" משום האיסור החמור של "לא תחנם" וכמובן לא קנה מערבים, ולכן הוא ניזון מירקות בקופסאות שימורים ומירקות מחו"ל.
נשמה שכולה אש
הרב אליעזר ולדמן, מראשי ישיבת "ניר" קרית ארבע, ספד לרב כהנא: תלמידי חכמים כל גופם אש. האש של הרב מאיר זצ"ל בערה בו בנשמתו, עוד משנות נעוריו. צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. לא היתה לו מנוחה לרבי מאיר. בילדותו פעל לפני קום המדינה ולאחריה בבית"ר. אח"כ הצטרף לבני עקיבא, הבין שהמאבק הוא על הנצח שבנשמת עם ישראל, ארץ ישראל. הרב מאיר לא רק דיבר, דיבור זאת לא המילה הנכונה. הרב מאיר לקח את השופר בידו ותקע תקיעות, גם קולות פשוטים וגם שברים ותרועות, על השברים אשר בעם ישראל. תקע, הריע וזעזע. בתוך התמונה הכללית של גדולי ישראל וגיבורי ישראל, בדורות של גאולה והצלת עם ישראל, של המאבק על הצלת ישראל, על כבוד ישראל, על קידוש ה', בתמונה הכללית הזו לא תחסר דמותה של נשמה שכולה אש, בדמות המיוחדת של נשמתו הגדולה של הרב מאיר כהנא זצ"ל הי"ד.
ללא מורא
אחת מעצרות העם המרשימות ביותר היתה בגבעתיים. מול אנשי "כך" נאספו מאות שמאלנים מוסתים שניסו לפוצץ את האסיפה החוקית. זכורים גם דבריו של ראש עירית גבעתיים דאז, על אנשי "כך", "צריך להרוג אותם כשהם קטנים".
למרות ההמון שהתאסף כדי לשבש את עצרת העם, הרב הגיע ופילס דרכו דרך ההמון ללא פחד ומורא ונשא את נאומו חוצב הלהבות במשך דקות ארוכות. ההמון שזרק אבנים, ביצים ומכל הבא ליד, אף ניסה לפרוץ באלימות רבה את מחסומי המשטרה, לא הרתיע את הרב מלומר את דבריו.
לא פחד מאף אחד
הרב כהנא היה אמיץ ופיקח. יהודי שהבין את הסכנות ראה אותן חש אותן ולא היסס לקום ולזעוק ולהזהיר מפניהן בכל מקום הוא היה איש אמיץ, היתה בו את תכונת האומץ הכי חזקה שראיתי אצל אדם, הוא לא פחד מאף אחד.
צעד לבד
בלילה אפל לפני למעלה מ- שנה, לאחר רציחתו של החייל שאלתיאל עקיבא הי"ד הגענו עם הרב לפאתי הכפר אשר ממנו יצא הרוצח. כוחות צבא גדולים המתינו ולא נתנו לעבור. אנו מעט נרגענו מהאפשרות להפגין בצומת הכפר ולא ממש בפנים - אך הרב כהנא כששמע זאת אמר כי הוא לא מוותר על הכניסה פנימה הבהרת המפקדים בשטח כי עליו לעשות זאת לבדו מתוקף חסינותו, ללא כל איש נוסף, לא השפיעה עליו והוא צעד לבד, בבטחה לכיוון הכפר, כמובן שבשלב זה העדיפו לאפשר כניסה בטוחה ומאובטחת.
לא עשה חשבון לאף אחד
הרב יעקב יוסף זצ"ל, שכיהן כחבר כנסת באותה תקופה, ספד לרב: פגשתי אותו לראשונה בכנסת. הוא לא עשה חשבון לאף אחד, הוא עשה את תפקידו באמונה במאה אחוז. כשאדם מגיע לכנסת, אחד הדברים הראשונים שאדם לומד שם, הוא איך להתפשר, איך להיות סוחר יותר טוב. שם העקרונות כמעט ונעלמים. בודדים מצליחים לשרוד באותו מקום ללא פשרות, והאחד המיוחד שעשה את הדברים בגאון, ללא פחד, ללא מורא וללא פשרות היה הרב כהנא. אמנם, זה עלה לו ביוקר, כשהוא היה נואם היו כמעט כולם יוצאים, כולל גם חברי כנסת חובשי כיפה, גם הם לצערנו היו יוצאים כשהוא היה נואם, החרימו אותו. את הערבים היום לא מחרימים. אני המשכתי לשבת לידו. הרוב הגדול לצערנו, היו עושים בו מה שהיה צריך לעשות לאחרים, אבל זה לא שבר אותו, זה לא החריד אותו. הוא המשיך בדרכו, נשא את הדגל ביד רמה. אני בטוח שבעולם האמת הרב ממשיך בדרכו ולא פוחד, לא משרו של עשיו ולא מאחרים. אם כאן לא פחד למה ששם יפחד.
חינוך מרחוק
כשהתפללתי היום, הפסקתי לרגע בקריאת שמע, ורעיון נכנס לראשי. כדאי שתחשוב גם אתה על זה.
כתוב "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". מובן שכאשר אדם יושב בביתו ומן הסתם הוא יושב שם ביחד עם בנו, בידו האפשרות והחובה ללמד אותו. אך אם האדם הולך בדרך, בחוץ ורחוק מביתו, איך יוכל לשבת עם בנו וללמד אותו?
אלא מכאן למדנו דבר גדול שראוי לשים לב אליו. למעשה, מה זה "לימוד בנים" או "חינוך"? האם הוא רק פתיחת ספר ולימוד הילד ממנו? בוודאי שלא, ובוודאי שיש לימוד וחינוך הרבה יותר חשוב ומכַוֵן, שבלעדיו לא מספיק לימוד מן הספר... אב אינו יכול להגיד לילד לעשות ולקיים מצווה כאשר הוא בעצמו אינו מקיים אותה. הרי לא רק שזה לעג למצווה, אלא שהבן יראה בזה צביעות, ויגיב בבוז גם לאבא וגם למצווה. כלומר שרק המעשה של האב יביא למעשה הבן.
ועוד: מלים גרידא אין ביכולתן להסביר ולהבהיר את עומקם ורוחבם של המצוות והמושגים. כמה פעמים דיברתי אליך אודות המושגים היסודיים של קבלת עול מלכות שמים, ביטחון ואמונה, מסירות נפש וקידוש ה'? אך כל אלה נשארים מושגים גרידא, בלי הגדרה מדויקת. מה זה בדיוק "ביטחון"? עד כמה צריך אדם למסור נפש? מלימוד בספרים קשה לדייק. רק כאשר האב מראה לבנו דוגמה חיה, בחיים ובמעשה, מבין הבן בדיוק מה הם הדברים האלה.
ובכן, כשאני יושב היום בבית הסוהר, אני מקיים את המצווה של "ולימדתם אותם את בניכם... ובלכתך בדרך" - דווקא כאשר אני בדרך ורחוק ממך. משום שבחרתי במצוות ה', תוכל להבין את המהות והאמת של המושגים התיאורטיים. קבלת עול מלכות ה' אפילו ודווקא בדברים שההמון העיוור מסתייג מהם בגלל חוסר הבנתו והתערבותו בגויים. ביטחון ואמונה הכיצד? יראת ה' ולא פחד מהאדם, מהמשטרה או מהממשלה. "באלוקים בטחתי, לא אירא מה יעשה אדם לי!" מסירות נפש וקידוש ה' - עד כמה? מה הגבול? הנה - עד הסוף!
ותהיה חכם ותבין אלה...
(הרב כהנא, מכתב לבנו)
בית מדרש ששמו "אמת"
מספר הרב ברוך כהנא, בן הרב: בדרך כלל, איש ציבור נאלץ להזניח את משפחתו, ובני ביתו יוצאים נפסדים מחוסר תשומת לב. אבל לא כן אבינו. הוא ידע לתת את תשומת הלב לכל אחד, כך שלא בא אחד על חשבון השני. גם בהיותו בפעילות בחו"ל, או מעוכב בבית הסוהר, הקפיד להדריך אותנו, ילדיו, במכתבים שכתב לנו ובהם עצות להתנהגות בין אדם למקום ובין אדם לחברו. כמו כן לנכדיו הרבים, בשנים האחרונות הצליח לתת לכל אחד את התחושה של תשומת לב ואכפתיות מיוחדת.
הרב היה מספר על בית מדרש ענק שיש בשמים ששמו "אמת". שם יעמדו כולם, היה אומר, ומישהו עומד ומכריז את האמת, מי צדק ומי לא, הכל שם אמת. כל הנושאים מתבהרים. איזה תענוג היה לו להזכיר את זה.
אני אוהב אתכם יותר מכל דבר
הדבר הקשה ביותר לכל איש ציבור הוא העובדה שהוא נמצא רחוק ממשפחתו במשך זמן רב. לפעמים אנשים טיפשים מצביעים על כך ואומרים שהוא דואג לילדים אחרים יותר מלילדיו שלו. אני יודע שאתם - כבני תורה - לא תטעו בטעות הזאת. אני יודע שאתם תבינו שאני אוהב אתכם יותר מכל דבר, ואף לרגע אחד לא הזנחתי את טובתכם או את החינוך שלכם. אתם, ברוך ה', גדלתם להיות יהודים נורמליים ובריאים בזכות משפחתכם ובזכות בתי הספר שנבחרו בעבורכם בקפידה. לאחרים, הנוער היהודי באמריקה, אין כל זאת. (הרב כהנא)
בית מלא ספרים
קו הציבורי הראשון של הרב היה נגד אפליית המורים היהודים במוסדות החינוך בניו יורק. השלטונות חוקקו חוק אפליה מתקנת לטובת מורים כושים במוסדות החינוך בניו יורק, על חשבונם, כמובן, של המורים היהודים והמיעוטים האחרים. תוך כדי המאבק נפגש הרב בביתו עם אחד המנהיגים הכושים. ביתו של הרב, היה כמובן, עמוס בספרים רבים. מיד כשנכנס המנהיג הכושי לביתו של הרב והבחין בספרייתו העמוסה, אמר: אתה ניצחת במאבק, לך בית גדוש ומלא בספרים, לי לא היה אפילו ספר אחד לקרוא.
כסף לעצמי?
לרב היה טור קבוע במשך כל השנים בעיתון היהודי-אמריקאי "ג'ואיש פרס". על כתיבת הטורים היה הרב מקבל משכורת, כבכל עיתון. כשנבחר הרב לכנסת המשיך לכתוב את טורו, והפעם כח"כ הרב מאיר כהנא. מידי שבוע היה מעביר לעוזרו בכנסת את המשכורת שקיבל מהעיתון, על מנת שיעביר את סכום הכסף לגזבר תנועת "כך". שאלתי אותו: אתה חי בכזו צניעות, ואתה מקבל משכורת על דבר שעבדת עליו, מדוע אין אתה לוקח את המגיע לך? ענה לי הרב: את המשכורת אני מקבל מהכנסת. את הטור אני כותב על חשבון עבודתי בכנסת, ואני עוד אקח על זה כסף לעצמי?
אמא זה אמא
כל פעם אחרי שהשתחררנו ממעצר משותף, הרב כהנא היה נפרד ממני ואומר: אני חייב לרוץ לאמא שלי אולי היא שמעה בחדשות שנעצרתי ואמא זה אמא.
יאללה תעבור
נסענו לשכם למסור מכתב לראש עירית שכם בדרישה שיצא מהארץ. הצבא העמיד מחסומים בכל הדרך לשכם. היינו מספר פעילים ברכב הטרנזיט המפורסם שהיה אז, הרב נשכב בחלק האחורי והתכסה בשמיכה. כך עברנו מספר מחסומים, עד שבמחסום האחרון היה חייל שכנראה היה מורעל יותר מכולם, הציץ לתוך הרכב ושאל מה יש מתחת לשמיכה? כמובן ענינו, שום דבר. חלק מהפעילים אף הניחו רגליהם על השמיכה כדי שיבין שאין שם דבר. אך הוא לא השתכנע והחליט להרים את השמיכה ומתחתיה מצא כמובן את הרב כהנא. החייל ההמום אמר: אה, הרב כהנא, יאללה תעבור!
עכשיו הם יחסלו אותי...
בשבועיים הראשונים של הרב בכנסת התנהל משא ומתן ממשי של אנשים ממנהיגי הליכוד לקנות את הרב כהנא בכסף, תפקידים, משרות, בשגרירים ובכל מיני הצעות מפתות. הרב כהנא כמובן דחה אותם על הסף, ואמר להם: אני לא רוצה תפקידים, לא רוצה כסף, אני רוצה לדעת איך בזה שאני תומך בכם מבחוץ מדינת ישראל נהיית מדינה יותר יהודית, ונתן להם רשימת דרישות. כאשר דרישותיו לא נענו, אמר, אין על מה לדבר! והוסיף, עכשיו הם יחסלו אותי...
תודה רבה לך
הרב כהנא העביר הרצאה באוניברסיטת חיפה. היתה הרצאה מעולה, מאות סטודנטים האזינו. לאחר ההרצאה אחד הסטודנטים קם ואמר לרב: איך אתה מדבר בצורה כזו על גירוש ערבים ויד קשה ביהודה ושומרון ואפילו לא עשית צבא? הרב בתגובה הכניס את ידו לכיס החליפה הוציא את פנקס המילואים ונופף בו ללא מילים. מיד קמו כל הסטודנטים ומחאו כפיים לרב. לאחר שהתשואות הסתיימו, אמר לו הרב כהנא אני נושא את פנקס המילואים כבר למעלה מעשר שנים וממתין לאידיוט שישאל את השאלה הזו. תודה רבה לך!
מרגיש יתום
רציתי להודות לרב כהנא ולומר, שכל מה שיש לי היום - כיפה, ציצית, המעט שאני יודע, משפחה, ילדים וארץ ישראל, בלי הרב כהנא לא הייתי מקבל. המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא. לא ידעתי בחיים שלי, ב"ה, מה זה להיות יתום. מה זה להיות בלי אבא. אבל בימים אלה, לצערנו, אני יודע מה זה. חז"ל אמרו לנו שרב המלמד אדם תורה כאילו ילדו - אז כולנו יתומים.
ישיבה אינה סופרמרקט
כאשר גייס הרב בארה"ב כסף להקמת הישיבה, פנה אליו עשיר בעל סופרמרקט גדול בהצעה להעמיד לרשותו תרומה בסך של , דולר, וזאת בתנאי שיהיה שותף בתכנון תכנית הלימודים של הישיבה. תשובתו של הרב היתה חד משמעית: כשם שאיני אומר לך מה למכור בסופרמרקט, כך אתה אינך רשאי לקבוע את תכנית הלימודים, והותיר את הכסף אצל בעל המאה שרצה להיות גם בעל הדעה. בהמשך למרות הקשיים הרבים זכה הרב והקים את ישיבת "הרעיון היהודי".
לשחרורו של הרב מאיר כהנא (מהכלא בארה"ב) - מכתב הרב צבי יהודה קוק זצ"ל
מתוך אמיתת כל מעמקי לבבי הנני מביע בזה הזדעזעותי ושאט נפשי על הידיעה המכאיבה ממעצרו של הרב מאיר כהנא. כל אדם ישר יכיר וירגיש סילוף הצדק והיושר אשר בפעולה מגונה זאת ביחס אל אדם נעלה ודגול כזה אשר כל חייו, כוחותיו, כישרונותיו ופעולותיו נתונים המה למאבק הקודש של הצדק והיושר ותוקף חייו וכבודו של עמו ישראל. לפיכך הקריאה הגדולה מופנית ממרום עיר הקודש ירושלים אל כל מי ששייך לזה להחיש תכף ומיד את ביטולו של חילול ה' הזה ולהזדרז לשחרורו השלם של הרב מאיר כהנא. בכל היקר ובציפיית הישועה השלמה. (חתום) צבי יהודה הכהן קוק.
בצלם אלוקים ברא את האדם
בסכות תשל"ז, הלך הרב מאיר כהנא לבקר את הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. כשנכנס הרב כהנא לסוכה, נעמד הרב צבי יהודה, הושיט לו את שתי ידיו, לחץ בחמימות רבה את ידו ואמר לו: גיבור, גיבור! לאחר מכן, ביקש מתלמידיו להביא מצלמה ולהסיעו עם הרב כהנא לכותל כדי להצטלם עמו והוסיף ואמר: זו זכות להצטלם עם הרב כהנא.
גאווה יהודית
גילוי-דעת
הופעתו של הרב מאיר כהנא, וכל תקף דבריו, על הבמה הכלל-ישראלית ב"כנסת", בודאי, מוכנה להוסיף אמץ ותועלת במאבק המחויב והנשגב ולמשמרת נאמנותנו והצלחתה למען כל שלמותה של ארץ-חיינו כולה.
בצפיית רוממות ישועתנו השלימה
צבי יהודה הכהן קוק.
© כל הזכויות שמורות