חינוך

חינוך

לשמש דוגמא

          הלימוד החזק ביותר הוא כאשר אדם משמש דוגמה לתלמידו. לכן הוא לא חייב להיות עם התלמיד, אלא הוא יכול להיות אפילו בכלא. גם משם הוא מלמד, והתלמיד מקיים את לימודו.

     אם אתם רוצים להחזיר יהודים צעירים, אל תיתנו להם, אלא דרשו מהם. דרשו הקרבה, מסירות נפש אמיתית, אידיאליזם. הראו להם את הדרך במעלה ההר, אך עלו קודם לפניהם והם יטפסו אתכם לגבהים.

     לא ייתכן שאב יגיד לבנו "עשה כך", והוא עצמו לא עושה את זה. זו צביעות, והילד מוכן לסלוח לאביו על הכל חוץ מצביעות. האב חייב לשמש דוגמה לילד.

חינוך כל יום

          החינוך של ילד חייב להיות כל יום. אדם חייב לעבוד על חינוך בנו. אין דבר יותר יקר מילד, לא חשוב בן כמה הוא, אפילו הוא בן .

חינוך ותוכחה

          הבן ניתן להורים רק כדי להמשיך את השרשרת של האומה ואת ייעודה. ומשום כך, חובה היא לחנך, ולפעמים גם להכריח ולהוכיח. הורים הנוהגים כך, אוהבים את בנם.

     תפקידו של אבא הוא לתת לילדיו מוסר.

שדה הקרב בבתי ספר

          הגיעה השעה שנבין, כי שדה הקרב האמיתי אינו רק בכנסת אלא בבתי הספר, בקמפוסים וברחובות ובכל אשר יימצאו צעירינו ומחשבותיהם.

     הרעיון הוא כלי מלחמה. אם אתה אוחז בו, מאמין בו, מורה אותו לאחרים ומכשיר תלמידים וממשיכים אשר יפיצוהו לאחרים, בידך לשנות עולם ומלואו.

     אם נפסיד את הקרב על הנוער שלנו, נפסיד את המערכה כולה.

חינוך למלאכה

          לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מעלה את כבודם של יגיע כפיים ועבודת האומנות לרמת הכבוד היהודית האמיתית שלהם, וכל חייל היה לומד אומנויות מעשיות.

     החשיבות של מלאכה היא, שאדם העוסק בה נותן, ולא רק מקבל כמו פאראזיט. ועוד, שהעמֵל במלאכה לומד לבטוח בה'.

המצב בבתי ספר היום

          מי שעיין בתכנית הלימודים של בתי הספר החילוניים בארץ, וראה איזה מטען רדוד ועלוב מקבלים בוגריו, צריך היה לדעת כי אנו הולכים ומתקרבים לאסון.

היזהרי מעצמך

          אל תיתני לאף אחד, להרוס את חייך, ומעל הכול היזהרי מהאויב המסוכן ביותר – את עצמך. אנחנו גורמים לעצמנו צער, אנו פוגעים בעצמנו באופן שאיש אינו יכול לפגוע בנו.

נער אנכי

          המבוגר חושב ועושה חשבונות יותר מדי, ואילו הנער מרגיש כאב וכעס ובוער בו הרצון ללכת ולפעול.

יהדות כדרך חיים חיה ותוססת

בשנת כשהרב כהנא כיהן כרב בית הכנסת בהווארד ביץ' בארה"ב, היו ארבעים ושש משפחות חברות בבית הכנסת. הרב היה מבקר בימי ראשון משפחות יהודיות ומזמין אותן להצטרף לבית הכנסת. שנה לאחר שהתמנה הרב כהנא, מספר המשפחות החברות בבית הכנסת עלה למאה.

הרב כהנא הבין שהסיכוי להצלחה טמון בצעירים, והם אהבו אותו. הם חשו את אהבתו האמתית ואת התעניינותו הכנה בהם. לצד השיעורים הקבועים הוא שיחק אתם כדורסל ובייסבול והשתתף במפגשים שלהם. השילוב הזה נחל הצלחה עצומה. רבים מהילדים החלו לשמור שבת, להקפיד לאכול אוכל כשר, לברך ולהתפלל יום יום, ללבוש טלית קטן וכו'. בהמלצתו, עברו כמה ילדים ללמוד בבתי ספר יהודיים, למרות התנגדותם של רבים מחברי בית הכנסת שהתרעמו על ההפסד הכספי (בשכר הלימוד ל'תלמוד תורה') לקופת בית הכנסת.

הוא ערך לילדים 'עונג שבת' בכל שבת אחר הצהריים בביתו ובכספו. שם, מלבד המשחקים והשירים חוו הילדים בפעם הראשונה בחייהם סעודה שלישית של שבת שבה שרים זמירות ואומרים דבר תורה.

ההישג החשוב ביותר של הרב גרם בסופו של דבר להדחתו. כמובן, הרב לא היה טיפש, הוא ידע שאסור לפעול בפזיזות. בכל שיעור הוא הזכיר לתלמידיו הצעירים שאסור להמרות את פי ההורים. הוא הדגיש כל כך את נושא כיבוד ההורים, עד שהילדים התחילו לקום לכבוד הוריהם כשנכנסו לחדר. ולא ישבו במקומו של ההורה בלי רשות. האפשרות לעימות הופחתה למינימום. אך גם זה לא היה מספיק. קבוצה קטנה אך נחושה הובילה את ההתנגדות לפעילותו של הרב. בהתחלה היתה דרישה שהרב יפסיק ללמד את הילדים לקיים מצוות. אחר כך היתה ביקורת אפילו על העובדה שדרשות השבת של הרב כללו נושאים כמו כשרות ושמירת שבת! גורלו של הרב נחרץ כשבנו של נשיא בית הכנסת החל לשמור מצוות. אף שהבן לא למד בשיעורים של הרב ב'תלמוד תורה' (הוא היה בן ), הוא הושפע מהרב כל כך, עד שהוא התחיל לקיים מצוות בשלמות, ואפילו נרשם לתכנית לימודי היהדות למתחילים בישיבה יוניברסיטי.

עם הצטרפותו של נשיא בית הכנסת למתנגדים, התפשט המרד. כשהגיע הזמן לחדש את החוזה של הרב, היו דרישות שבית הכנסת יחזור להיות מרכז קונסרבטיבי ושתהיה זכות לוועד לשנות מדברי הרב. הרב סירב לכך, כמובן.

נקבעה אספה כדי לערוך הצבעה בעניין. כל אותו היום השתוללה סופת שלגים עזה. חברים רבים ביקשו לדחות את האספה, אך הוועד סירב. לפני ההצבעה נשא הרב דברים ארוכים ונלהבים. חברים רבים שכלל לא שמרו מצוות תמכו ברב וגינו את העמדה המבישה של הוועד, אך לשווא. בחצות הפכה המרכבה לדלעת - התקבלה ההחלטה לסגת לקונסרבטיביות.

כמובן, זהו סיפור טרגי. הוא מדגיש את האשליה והשטחיות שב"חזרה לדת" כביכול של היהודים המודרנים... אבל הרבה טוב יצא מזה. יהודים רבים נוכחו לדעת שרב אורתודוכסי יכול להיות אידיאליסט ואיש עקרונות, ושהיהדות האורתודוכסית היא דרך חיים חיה ותוססת... בתים רבים שונו לצמיתות לאחר שהוכנסו בהם שמירת הכשרות ונרות השבת. ילדים רבים יזכרו את היהדות האורתודוכסית כמשהו נהדר ויפה, לא כמו הוריהם, ששנאו אותה כשהיו ילדים. יש ילדים שהתחילו לקיים מצוות, יש ילדים שלומדים בבתי ספר דתיים; הם יגדלו להיות מבוגרים דתיים שיקימו משפחות יראות שמים. (ליבי כהנא)

ששמך ילך מסוף העולם ועד סופו...

לרב אברהם קלמנוביץ ראש ישיבת "מיר" בארה"ב, היתה אהבה גדולה לרב. כשהרב ויתר על משרתו כרב בהווארד ביץ' בגלל סירובו להתפשר בעניין קיום המצוות, אמר לו הרב קלמנוביץ: מאחר שקידשת שם שמים בסירובך לסטות מדרך התורה, תזכה ששמך ילך מסוף העולם ועד סופו. ברכתו נתקיימה מעל ומעבר למה שאפשר היה לדמיין.

מסירות נפש לחינוך

פעם אחת ירד גשם חזק מאוד, אך בעלי החליט שחשוב שביתנו תשתתף בשיעור של הרב, שכיהן כרב בית כנסת בארה"ב. הוא הסיע אותה לבית הכנסת, והתברר שהיא התלמידה היחידה שהגיעה. אף על פי כן נתן הרב את השיעור. מאחר שהיא עשתה את המאמץ להגיע, הוא עשה את המאמץ ללמד אותה.

ה' מבין את כל השפות

בת למשפחה ממתפללי 'ישראל הצעיר', סבלה מלידתה משיתוק מוחין ולמדה בבית ספר מיוחד לנכים. בהתחלה בכיתי, היא מספרת, כי לא ידעתי עברית ורציתי לדבר עם ה'. הרב כהנא אמר לי שה' מבין את כל השפות, הוא עבד איתי במשך שעות רבות עד שהצלחתי לבטא נכון את המילים. תמיד היתה לו סבלנות, והעיניים שלו, במיוחד העיניים, הביעו טוב לב. הוא ראה את הפוטנציאל הטמון בי. הוא אמר לי שיום אחד אהיה דתייה מאוד. סיימתי את לימודי בבית הספר התיכון בהצטיינות ועליתי לישראל. למדתי באוניברסיטת בר אילן ובסמינר נווה ירושלים, התחתנתי והקמתי משפחה לתפארת. נולדו לי חמישה ילדים, וכולם יראי שמים ב"ה.

חינוך לאהבת ישראל

הרב כהנא חינך אותנו לאהבת ישראל ולאהבת הבריות. יום אחד הוא שאל אותנו שאלה מאתגרת: מה אנחנו עושים כדי להצדיק את קיומנו? הייתי קצת המום ועניתי: אני נותן צדקה, אני לא מפריע לאיש, אני מתפלל בכל יום. הרב דחה את תשובתי ודרש שנעשה משהו ממשי... כתוצאה משיעורו זה התחלתי להתנדב בבית חולים מקומי.

לא מתים מזה...

זה התחיל כשנסעתי עם הרב כהנא להרצאה בצפון מדינת ניו יורק, קרוב לקנדה (נסיעה של שש שעות)... נהגנו בתורנות. לאחר ההרצאה נשארנו ללון במלונית. בבוקר הניח הרב כהנא תפילין, התפלל ושאל אותי אם אני רוצה להניח תפילין. כשאמרתי לו שאינני יודע איך, הוא עזר לי ואמר: אתה רואה? לא מתים מזה.

אני יהודי

אולי הדבר החזק ביותר שקיבלתי מהמפגש עם הרב כהנא, היה העובדה שהרגשתי לכמה שעות קצרות באופן ברור ביותר שאני יהודי, דבר שלא העסיק אותי לאחרונה כל כך...

רוצה להיות יהודיה

אני לא מצליחה להוציא את המילים שלך מהראש שלי... התעוררתי משינה טרופה ובראשי מתרוצצים ביטויים כמו "חינוך יהודי" ו"וולודנקה".

אני אחת מאותם יהודים שדיברת עליהם, הנאבקים למען כל קבוצה וכל מטרה וכל אי צדק, אבל לעולם אינם נאבקים למען יהודים.

...אני רוצה וצריכה כל כך להיות יהודייה. אני צריכה את ה"תוכן" שדיברת עליו... רק לאחרונה התחלתי שוב להאמין באלוקים... דבריך אינם נופלים על אוזניים ערלות. הם השפיעו על החיים שלי, ועל זה אני מודה לך... אני מצרפת חמישה דולרים לעזור במאבק המשפטי שלך, או שמא עליי לומר המאבק המשפטי שלנו. (מתוך מכתב לרב כהנא)

יש ייעוד יהודי

כתב האסיר לרב כהנא (בבית הכלא בארה"ב):

...אותו ערב עמוס בבית המעצר, כשאתה וחבריך גדשתם בצפיפות את חדר החקירות... אני הייתי אותו אסיר נמוך ושמן כבן ארבעים ששימש מראיין-קלדן.

אולי אינך זוכר זאת, אבל הושפעתי עמוקות מאותם רגעים של קשר ושיחה. מאוחר יותר, כשהיה לי זמן לחשוב... שמתי לב לסתירות העמוקות ולהיעדר המחויבות הרוחנית והמוסרית בחיי... אולי ייטב לי אם אחזור לשורשים שאמי התנתקה מהם כשנישאה לגוי, לאותם שורשים שאליהם נחשפתי רק "חברתית", מאחר שמשפחתי ביקשה להתכחש למורשתה.

הרב ענה לו:

...אנסה להסביר לך את מה שניסיתי להסביר ליהודים רבים כל כך שהם תוצר של דור שלא רק ברח מיהדותו אלא גם סילף את כל העוצמה, החיוניות והיופי שביהדות. אולי בסופו של דבר אצליח לעודד אותך, אבל בהחלט אסביר לך את עקרונות היהדות שבזכותם חי עם ישראל במשך כל הדורות...

קודם כל, יש לדעת שיש ייעוד יהודי. הוא קיים אם נרצה בו או לא. הוא יצא לפועל בסופו של דבר אם נדבק בו או לא. ליהודי עבר בעל נקודת התחלה ברורה; יש לו מחויבות, שהיא המטרה לקיומו - הן כאדם הן כישות יהודית נבדלת. ליהודי יעד ועתיד, והם יתגשמו בוודאות. רק מי שיודע זאת ומאמין בזאת ימצא את התשובה על השאלה המייסרת רבים: למה להיות יהודי? רק לאלו הדבקים בייעוד הייחודי הזה ומקיימים את מצוות היהדות הייחודיות יש סיבה הגיונית להיות יהודים גאים.

... אני מצרף רשימת ספרים שאני מקווה להשיג בשבילך. קרא אותם מתוך ידיעה שהם התחלה צנועה בלבד. אני מקווה שלאחר שתשתחרר מהכלא תוכל לבוא לישראל וללמוד בבית הספר של הליגה, המתאים במיוחד ליהודים חסרי רקע המחפשים את עברם ואת עתידם, או במוסד לימודי דומה אחר. בכל מקרה אני מצרף את כתובתי בישראל... ומתפלל שה' יתן בך את הכח ואת התובנה לחפש ולמצוא את עצמך.

שיעורי בית עם הרב כהנא

כשהייתי בן 13 , בכיתה ז', היה עלי להגיש עבודה בבית הספר. הנושא היה מעט מורכב וברמה קשה. שאלתי את הרב מספר שאלות הקשורות לעבודה, הוא מצידו התעניין מדוע אני שואל את השאלות הללו. השבתי לו. הרב בתגובה אמר לי להביא את כל החומר הקשור לעבודה, ישב איתי למעלה משעה וחצי וסייע לי להגיש את העבודה במלואה. הציון שקיבלתי על העבודה אינו חשוב (היה ציון גבוה...), אך החויה שבלימוד עם הרב, עצם זה שפינה מזמנו ועיסוקיו הרבים וסייע לי לכתוב את העבודה, היה הציון האמיתי. לימים הבנתי שהזמן שהקדיש לי נבע מתפיסתו שהנוער בישראל הוא העתיד של העם בישראל, על כן חייבים להקדיש לנוער זה את מלוא תשומת הלב ולהטביע בו את הרעיון היהודי האמיתי.

תגידי למנהל שאני בא

בני, אלן למד במכללה הקהילתית ע"ש נסאו בניו יורק. הוא אירגן את ההרצאות של הרב במכללה. בני העלה בפני הרב בעיה שבפניה עמדו הסטודנטים היהודים במכללה. לכל סטודנט ישנה מכסה של ימים בהם יכול הוא להיעדר מהמכללה. היעדרות נוספת תוביל לכך שהקורס לא ייחשב להם. לנו, היהודים ישנם ימי חג שמספרם עומד מעל ימי ההיעדרות המותרים. היה צורך להיאבק בהנהלת המכללה על מנת שתכיר בימי החג היהודים, כימים שאינם חלק ממכסת ההיעדרות המותרת. הרב אמר לי ולבני למסור למנהל המכללה שאם לא יענה לבקשה זו, אני, כך אמר הרב, אבוא אליו. זו היתה תחילת דרכי ב"ליגה להגנה יהודית" ועוד לא הכרתי כל כך טוב את הרב, לכן שאלתי אותו בפליאה: האומנם? הרב ענה לי: כך אעשה אם יהיה צורך בכך. אבל בטוח אני שלא יהיה כל צורך במהלך הזה, רק תאמרי שאבוא אליו אם לא יענה לבקשת הסטודנטים היהודים. בני, אלן, שוחח עם מנהל המכללה ומסר לו את מה שהרב ביקש לומר לו. המנהל מצידו אמר שהוא צריך לחשוב מחדש על כל עניין ימי ההיעדרות של הסטודנטים במכללה, והכל שב על מקומו בשלום.