מנהיג
מיהו מנהיג אמת?
בדברים קטנים מודדים את גדלותו הנפשית והאמיתית של האדם. ואם הוא גדול בנפשו, מעלהו הקב"ה לגדולה של הנהגה.
המנהיג הוא אדם שהתנהגותו ליחידים, לפרט, לקטנים היא טובה; אם הוא טוב ליחיד, לקטן - יש מזה הוכחה שגם בדברים ה"גדולים" יהיה אמיתי.
הקב"ה לא בוחר אדם להיות מנהיג משום שהוא גדול בתורה, או בזכות "כושר מנהיגות", אלא אחרי שהם עמדו במבחן אחד, והוא אהבת ישראל.
כאשר השאלה היא במי לתמוך, להצטרף ולהאמין בו – התשובה היא, רק במי שמוכיח עקביות, מי שאף פעם לא שינה, לא זז מעמדותיו ולא התפשר. כל דבר פחות מזה לא יביא את הישועה. לעולם לא.
כשבוחנים מנהיג, השאלה חייבת להיות: האם הוא אוהב או שונא יהודים?
הכעס הוא מדה מגונה, אין ראוי לאדם להתרגל אליו, ומי שרגיל בו אינו יכול להיות מנהיג.
כשרון נאום? כשרון כתיבה? סמכותיות? לא, אלו אינן התכונות הראשונות בסדר העדיפויות של מנהיג. "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב".
מטבע המנהיג לשנוא עוול ולהיות גבור לקום וללחום נגדו. והקב"ה אינו בוחר במנהיג עד שהוא רואה בו את התכונות והפעולות הללו, שבזה הוא מראה שהוא ראוי להיבחר.
"בן חמש שנים למקרא". חז"ל הבינו שרק בתנ"ך ניתן למצוא את הדוגמה האמיתית והטבעית של מנהיג יהודי שחי וגדל בארץ ישראל ואת הדרכים ואת הרעיונות האלוקיים שעלינו לחקות.
אין אדם ראוי להיות מנהיג, אלא אם כן הוא מוכן למסור את נפשו על התורה ועל העם.
הקב"ה בוחן אדם, אם הוא ראוי להיות מנהיג, על פי רחמיו על מעשיו של ה'.
אין לפסול יהודי בגלל עברו ומקורו, שהלא הגואל הראשון, משה, גדל בבית ע"ז של פרעה, והגואל האחרון, המשיח, יצא מרות המואביה.
קל להתרכז בדברים הגדולים והמרשימים, שמביאים גדולה וכבוד למנהיג כאשר הוא מבצע אותם. אבל המבחן האמיתי הוא בדברים הקטנים, שצריך לעשות בשביל אנשים קטנים, שבהם אין כבוד ופרסומת.
אין מנהיג יכול לפתח את נפשו, אלא בסבל וביסורים, שהם מצרפים את האדם מהסיגים שבו.
אין עיקר תכונות המנהיג בדיבורו ובחיצוניותו, אלא במדותיו, באומץ שלו ובמסירותו.
השופט, המנהיג, חייב להיות אדם שיש לו אוסף של תורה ומעשים טובים, ושמרגיש את הצורך לעשות מעשים טובים ולהוציא בכך את תורתו לפועל, ושיש לו הגבורה והאומץ לעשותם.
אם יש לך יראת ה' - אין לך יראת בני אדם. אם כן, מה חשוב מה אומר העם?
אע"פ שודאי בשאר מצוות מותר למנות שליח, במלחמה - ומלחמת מצוה במיוחד - המנהיג חייב ללכת בעצמו ובראש.
מנהיג יהודי שיכול לתת נאום בלי להזכיר את שם ה', אין לו מושג לגבי הדרך שבה ניתן להציל את העם היהודי.
מנהיג שמקבל שליחות, צריך להכין ולהכשיר את עצמו, ולעשות כל מה שאפשר באופן טבעי לפני שהוא פועל, הוא צריך לטרוח ולסלול את דרכו בעצמו ככל שאפשר, כי אין סומכין על הנס.
רק בעל שורשים ומטרה, ימצא את מקומו בעולם ויצעד הישר ובבטחה קדימה, במוח צלול ובלב מבין דבר.
מי שמאיים, קובע אולטימטום, ואז נסוג ממנו – אין סיבה לפחד ממנו.
אין אויב גדול יותר ואין דבר שמשחית יותר בעלי אומץ מהקושי להיות שונה. וברגע שאדם מתחיל להטיל ספק במטרה שהציב לעצמו, הוא כבר בדרך לאבדון.
הקב"ה מחפש את הנפש הטהורה והתמימה, יותר מאת החכם והפיקח.
מנהיג חייב להיות עניו
השליט צריך להתנהג בענוה וכעבד לעם, אך יֵדע שהוא נציגו של ה', ולא יגור מפני איש, ולא ירתע משום אדם.
השילוב שהוא הכרחי לגבור יהודי. לא רק כח ואלימות, שבמקומם הם באמת חשובים וחיוניים, אלא גם ענוה ושפלות וטוב לב. כי בלעדיהם, הכח והחוזק הופכים לאכזריות ולסתם אלימות לשמה.
גדולתו של המנהיג היהודי היא בזה, שהוא מצד אחד צריך להיות חזק וקשה ומתגבר על יצרו ועל כל הקשיים, ומצד שני, הוא חייב להיות שפל בחייו הפרטיים ובהתנהגותו כלפי אנשים בחייו האישיים.
המנהיג נבחר להיות רועה ומדריך, מלמד ומוכיח, ואל יצפה לגדולה, אלא אדרבה, לבזיונות וליסורים.
למנהיג אסור להתיאש
הסיסמה הזאת היא אות לכל מנהיג ולכל יהודי שמפחד ושמתיאש בכל דור: אל תתייאש! רק תעשה מה שאתה חייב לעשות: רק תמלא את תפקידך ותצליח - "כי אהיה עמך"!
מנהיג צריך מסירות נפש למען עם ישראל
ישמע ויקח ללבו כל רועה ומנהיג בישראל, וידע שעליו מוטלות כל הבעיות והצרות של העם - גם הגשמיות וגם הרוחניות, וחייו אינם שלו באופן פרטי, ועליו למסור נפש על עמו.
בהריגת המצרי משה קשר את עצמו לנצח לעמו ולגורלו. הוא סיכן את כל רכושו ואת חייו הזוהרים ואף את נפשו, שמא יוודע הדבר, ובכל זאת לא היסס.
זאת תכונת המנהיג, שיהיה לו לב השונא עוול ואינו סובלו, ויהיה גם אמיץ ומוכן לחסל את העוול.
שר בישראל, הוא אדם המוכן למסור נפש על קידוש ה' ולהסתכן.
דוקא באדם שרואה ואינו מתעלם מהטוב ומהרע, ושמוכן למסור נפש על העם ועל האמת - בוחר הקב"ה להיות מנהיג של ישראל.
ההבדל בין המון העם לבין המנהיג, הוא, שברגע של פחד, כאשר העם בורח, המנהיג נכנס לתוך הסכנה.
תפקיד המנהיג
לבעל החזון יש תפקיד להדריך את המיעוט בדרך האמת, ואף שהרוב סוקלו היום, הוא יחניף לו מחר כאשר יחקה אותו.
תפקידו של המנהיג: ללבות את חיי העם, להחיותו, להלהיב אותו באמונה; לתת לו כח להאמין ולעשות מה שקשה, להדריך אותו בדרך הנכונה; להכניס לתוך הקור והחושך - אש ואור.
יש אדם שיודע את האמת, אבל מפחד לומר אותה. אדם כזה הוא באמת חבוש במאסר עולם. לעומתו, יש אדם שעושה את מה שצריך, ובגלל זה יושב בכלא, אך הוא באמת חופשי.
מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד, לגדולה ולרוח הקודש. וזו חובתו של כל מנהיג. זה לא קל. לכן אנו רואים שהנביאים והמנהיגים ניסו להתחמק מעול המנהיגות.
הגדולה של מנהיג, היא, שיהיה מוכן ללכת בלי צבא, ואפילו בלי חייל אחד.
היופי שיש בכל רעיון, נשאר רק בתיאוריה, אם אין כאלה שיכולים להוציא את הרעיון אל הפועל. שום חזון אינו יכול להפוך למציאות ללא האנשים שיעשו זאת.
ההבדלים בין המנהיגים של היום למנהיג אמת
כמה גדול המרחק בין המנהיג היהודי האמיתי לבין הגמדים והננסים של ימינו, שלעולם אינם מוכנים למסור נפש על האמת, שאוחזים במשרותיהם ולא באמת, ושדבקים לכס השררה ולא לה'.
משה היה מנהיג טבעי שלא פחד מפני איש, שאהב משפט ושנא עוול, ושידע שהמשפט הוא דבר אלוקי שחייבים להגשים. הוא לא ערך מחקר על שורשי הבעיה היהודית במצרים - הוא הכה את המצרי!
חייבים לשבת וללמוד. אך דעו לאן פניכם מועדות! צאו לשווקים, צאו אל העם לזעוק ולצעוק ולקבל אבנים, לא שקלים. אין יהודי שלא מוכן לקבל שקלים, אך מעט מאוד מוכנים לקבל אבנים.
מפי ראשי צה"ל שומעים על חיילים אמיצים, על טילים חזקים, על חיל האוויר, על טנקים. הלב גואה משמחה ומגאווה. אולם אחרי שמחכים ומחכים, לבסוף פונים למנהיגים ושואלים: "אבל מתי תזכירו את אלוקים"?
מנהיג - חייב לאמר אמת!
מנהיג, במיוחד, צריך להיזהר מהשפעת הכסף והזהב. יש חשש שתמורת כסף לישיבות ומוסדות, ישנה את דבריו - אמנם לא ישקר, אבל לא יאמר את האמת.
אבותינו היו "מטורפים" ועמדו במצבים בלתי אפשריים בקראם תגר עליהם. בזכותם אנו קיימים. זהו כוחה של האמת, של אמונה ובטחון יהודיים טהורים.
אברהם העברי - כל העולם מעבר אחד והוא מהעבר השני, והוא אמר: 'אני צודק'! הרוב לא מכריע - האמת קובעת.
אף פעם אין לסגת מעיקרון כדי להשיג הישגים קצרי טווח. בטווח הארוך יזכרו את דברי האמת שאמרת - גם כאשר נסקלת באבנים בגללם - ותצא חזק יותר בזכותם.
הגמרא אומרת שלאחר החורבן ניתנה הנבואה לשוטים ולקטנים. הכוונה היא, שכאשר קם מישהו ואומר דבר שהוא נגד הזרם, אומרים עליו "שוטה" או "קטן", אבל דווקא להם ניתנה הנבואה והמנהיגות!
דבקות במטרה
מה שהרשים אותי אצל הרב כהנא היה ההתמדה, העקשנות והדבקות במטרה. אף פעם הוא לא נשבר. אירגנו עצרת עם בפתח תקוה. באותו היום ירד גשם שוטף, נרטבנו עד לשד עצמותינו, אמרתי לרב שכדאי שנקפל את הבמה, גשום, אף אחד לא יבוא. הוא אמר: בשום פנים ואופן לא. הוא סירב אפילו להחזיק מטריה, הוא עמד ונאם בפני מעט האנשים שבאו לשמוע אותו בגשם השוטף.
ניחום אבלים
הרב הקפיד להגיע לכל הלויה של יהודי שנרצח בידי ערבי. לאחר ההלויה הרב היה מגיע לשבעה, בכל מקום בארץ, הרב היה יושב עם המשפחה ומציע את עזרתו למשפחה האבלה.
עם הרב במילואים
שירתתי עם הרב כהנא במילואים. היה סיור שנקרא סיור כיכרות. סיור קשה בן שעות. הרב שהיה מבוגר מכולנו התעקש לצאת לסיור הזה, שכולם ניסו להתחמק ממנו, הוא התעקש לשאת את מכשיר הקשר הכבד על גבו, למרות שהיה לו קצת קשה. מעניין היה לראות את תגובות הערבים שלפתע ראו דמות מוכרת מסתובבת ברחובות רמאללה ומיד סובבו את ראשם בבעתה.
באחד הימים התלווינו לחיילי מג"ב שהתנהגו בצורה ברוטלית כלפי נשים ערביות. הרב עמד בצד מעט המום, וניגשתי אליו ושאלתי: הרי זה מה שהרב רוצה? הוא ענה לי: זו טעות, אני רוצה שילכו מכאן בצורה מסודרת ההישארות שלנו יחד יוצרת מצב שנאלצים להגיע לדברים כאלה שמשחיתים אותנו וזה הפתיע אותי.
היה לו תנ"ך שליוה אותו בסיורים. כל הזמן הראש שלו היה בתוך התנ"ך, או הגמרא שבה היה לומד בשעות הקצרות שהיה לנו בין סיור לסיור, כשחזרנו לבסיס היה יוצא למסדרון ולומד. גם בשיחות חולין עם חיילים שאינם שומרים תורה ומצוות תמיד ידע לחבר ולהעביר רעיון בצורה פשוטה ומובנת. ראית שמדובר באדם שתמיד סבב סביב התורה.
שאלתי אותו, את הצד של לימוד תורה ודבקות בתורה אף אחד לא יודע, אתה לא מוכר אותו לא לחרדים ולא לדתיים לאומיים. הוא ענה לי: אני מודע לזה שהתדמית שלי לא משקפת אותי אך זה מה שהעם צריך היום, תדמית כזו. היתה בו צניעות. היו ניסיונות שלנו בגלל הגיל והמעמד לכבד אותו והוא לא נתן וביקש שהיחס יהיה כמו לכל חיל, אני חיל כמו כולם.
אני הייתי מפקד סיור והיו ימים, שנראים הזויים היום, שחמישה חיילים מילואימניקים מסתובבים ברגל ברמאללה. מידי שעה היינו מתיישבים אצל מוכר קפה ושותים, בסיום היינו משלמים למוכר. בכל הסיבובים האלה בצורה הפגנתית ושונה, היה עומד הרב כהנא בצד ומבדיל עצמו מהחבורה, לאחר הסיור הוא פנה אלי ואמר: איך אתה מאפשר לסיור לשתות קפה מערבים. אני בתמימות עניתי לו: ישנה תשובה כזו וכזו בהלכה שלא מדובר בבישולי גוים. הוא הסתכל עלי ואמר: אני לא מתכוון לזה, אתה מפרנס אותם! זה איסור 'לא תחנם'.
הוא לא ישן, לא ראינו אותו ישן. חזרנו אחרי סיור, יום שלם בשמש, אתה גמור ומותש, והוא ברגע שחזר פותח תנ"ך, ולומד. כדי לא להעיר את האנשים יצא למסדרון מדליק את האור ויושב ולומד, זה לא הצגה, לא יום לא יומיים, לכל אורך המילואים.
שהגוים לא יראו יהודי סובל
באחת ההפגנות של "הליגה להגנה יהודית" בארצות הברית, הרב כהנא חטף מכות חזקות מהשוטרים. כשנעצר הציעו לו בתחנת המשטרה משככי כאבים. הוא סרב. לאחר שנעצר עדיין הוא סבל מכאבים, המכות שחטף היו חזקות. שאלתי אותו מדוע לא לקח משככי כאבים כשהציעו לו. הוא ענה לי: לא רציתי שהגויים יראו שיהודי כואב וסובל, אז סירבתי.
אל תשמחי אויבתי לי - כי נפלתי קמתי
בסיומן של אסיפות העם הרבות שנערכו ברחבי הארץ היה הרב נוהג לרדת מהבמה אל ההמון שהעריץ אותו כשמנגד השמאלנים מקללים ומגדפים את מערכות ישראל.
באחת האסיפות הסוערות, ברדתו מהבמה, נתקל הרב באחד מקרשי הבמה ונחבל ברגלו חבלה קשה, אך מיד קם והיה מהלך בין האוהדים הרבים כאילו דבר לא אירע, משם נסע לביתו שבירושלים.
שום תלונה או אנחה לא שמענו מפיו. למחרת בבוקר ניגש הרב לרופא והלה שלחו בדחיפות לצילום ואח"כ לטיפול, הרגל כחולה ונפוחה להחריד אך הרב אינו מוציא הגה מפיו. שאלנו אותו מדוע לא ביקש טיפול באותו ערב? הנהן בראשו ואמר: האם לא היו השמאלנים שממול שמחים? ומה יהא על כבודה של התנועה...
להקפיד על הזמנים
הרב הקפיד מאוד על עמידה בזמנים. פעם אחת כאשר הגיע הרב לתפילת שחרית בישיבת "הרעיון היהודי" וראה כי חלק מהתלמידים מאחרים, לא היסס ותלה שלט על סגירת הישיבה. יום לאחר מכן, בביתו, כשהגיעו התלמידים לבקש להסיר את רוע הגזירה, הסביר הרב באהבה את המסר הגדול של העמידה בזמנים וההקפדה של המנהיג על הפרטים הקטנים. ואכן הרב נעתר לבקשה.
© כל הזכויות שמורות