נקמה

גדולה נקמה

גדולה נקמה כי היא מחייה את ה', היא מוכיחה את קיומו, היא משפילה גאים רשעים, כדי שהצדיקים והעולם ישמחו ויכריזו: "אך פרי לצדיק, אך יש אלקים שופטים בארץ!"

התורה חוגרת שק על סילוף וזיוף המושג של נקמה, כאילו הנקמה היא דבר שלילי ורע במהותו. ונהפוך הוא! אין מדה יותר מעולה וצודקת ממדת הנקמה במקומה.

לפי הרעיון היהודי המקורי, בדיוק כמו שקיבלנו מסיני הלכות שבת והלכות בשר וחלב, כן ניתנו לנו הלכות מלחמה ונקמה, שהן הלכה למעשה בימינו אלה של עקבות דמשיחא ואתחלתא דגאולה.

גוי בארץ ישראל המכה או חובל בישראל על רקע לאומני, וודאי חייב מיתה, על ידי כל אחד שרואהו, ואסור להמתין, והזריז הרי זה משובח, על אף שליטת מלכות הזלה בארץ ויללת התנים המחבלים בכרמים.

גוי שזורק אבן על חייל צה"ל, הוא, כביכול, זורק אבן כלפי הקב"ה, וחייב ארבע מיתות בית דין.

גוי שניסה לתקוף או להרוג אדם בישראל חייב להיענש, ואם יברח כדי להנצל מהעונש, ברור שלא רק שמותר אלא אף מצוה וחובה לירות בו ולהורגו.

נקמת ישראל = נקמת ה'

ה' אינו מוותר על נקמתו ברשעים, על כך שקמו נגדו ונגד עמו. אין וויתור, אין שכחה לפני כסא כבודו על רשעותו של הגוי כלפי ישראל - רק נקמה.

ה' אמר למשה: "נקום נקמת בני ישראל..." ומשה אמר לישראל: "...לתת נקמת ה' במדין" כי נקמת ה' היא נקמת בני ישראל וכן להפך.

ה' ברא את עולמו לטוב, ומשום כך מצווה לבער את הרע מן העולם, לשנוא את הרע, את הרשעות, לנקום בעושי רשע ועוול, ובמיוחד להבין, שמי שקם נגד עם ישראל, כאילו קם נגד אלוקי ישראל.

כאשר נוקם ה' את נקמת עמו ואת נקמתו שהן אחת, הוא מקדש את שמו, בזה שהוא מוכיח לעולם שאכן יש אלקים בישראל, שהוא חי וקיים.

נקמה היא מלשון "קום", והקימה היא היפוכה של הנפילה, וכאשר ישראל בגלות ובשפלות ובנפילה, כביכול גם הקב"ה כך, ומשום כך עליו לקום כביכול ולהתנקם מאויביו, מקמיו, שהם אלה שקמו נגד ישראל.

נקמה מביאה שלום

דוקא מי שנוקם את נקמת ה' זוכה לברית עולם ולברית שלום: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם... הנני נותן לו את בריתי שלום".

נקמה = צדק

נקמה היא צדק! והשלום בא רק על ידי קנאות ונקמה.

רק נקמה קוראת לקורבן ומבטיחה לו: לא שכחנו, הדם שלך יקר בעינינו. "ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו".

לא מוסרי ורחמן הוא זה שמדבר נגד נקמה, אלא אכזרי ושותף לרוצחים.

נקמה בגוי היא הוכחה שאכן יש אלוקים. אם אלפי שנים נרצחים יהודים, הגויים אומרים: "אין אלוקים"! אבל כשיש נקמה, אומרים הגויים: "הנה אלוקיהם".

אסור לוותר על הנקמה

מי שיודע שנשפך דם יהודי, ויודע גם את הסבל ואת הצער הנגרם לאחיו היהודים על ידי צר ואויב אכזרי - הגוי הרע הזה - ואינו דורש את נקמת דמם וסבלם, רשע ואכזרי הוא.

לשחרר את המרצחים? ונהפוך הוא. חז"ל אמרו: "כל השופך דמם של רשעים כאילו הקריב קרבן". מגיע להם גזר דין מוות במקום.

מי שמרפה מנקמה באויבי ישראל, למעשה מוותר על נקמת ה', שהרי מי שקם נגד עם ישראל, למעשה קם כנגד אלקי ישראל.

מצוה רבה היא לנקום את נקמת הצדיק והשפל מאת הרשע, ומי שמוותר על זה או שולל את הנקמה, אכזרי הוא, וכופר בעיקר.

מי שכובל את ידיהם של יהודים ומונע מהם לנקום את נקמת בני ישראל ונקמת ה' בגוים המחרפים ומגדפים את ה' ואת משיחו - מחלל שם ה' הוא.

קנאות

הרבי מגור אמר פעם: "סוסים הולכים באמצע, אבל בני אדם הולכים בצד". המושג של קנאי אינו שלילי. הרי מה זה קנאי? זהו אדם שעושה את מה שרוב האנשים בעם יודעים שצריך לעשות, אך לא עושים.

שמשון לא שאל שאלות

בברית של בני שמשון היה הרב הסנדק. אחד מהדברים שאמר, שכשמשון הלך לעשות נקמה נגד הפלישתים, הוא לא בירר קודם מי אשם או לא אשם. הוא קם והרג אלף, כי כולם בגדר רוצחים, אם זה פלישתים או פלשתינאים.

באבוד רשעים רינה

לאחר כנס פעילים בתל אביב, התקבלה הידיעה שנשיא מצרים, אנואר סאדאת, נרצח. בעוד העם בישראל, חלקו בהלם, חלקו באבל, נסענו יחד עם הרב כהנא לשגרירות מצרים כדי לשתות לחיים ולשמוח על מפלתו של האויב, כפי שכתוב: "ואתה על במותימו תדרוך" ו"באבוד רשעים רינה". סאדאת, הסביר הרב, הוא רוצחם של אלפי חיילינו הקדושים במלחמת יום הכיפורים. לא שכחנו ולא סלחנו והנה זכינו לראות בנקמת ה'.

אשרי ילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו

לאחר רצח של יהודי בעיר העתיקה בירושלים, יצאנו עם בנימין כהנא הי"ד, לעיר העתיקה על מנת להפגין נוכחות במקום. כשהגענו לאיזור של ישיבת "שובו בנים" נתקלנו בערבי שהעז לקלל אותנו, כמובן שלא נשארנו חייבים, והוא קיבל מנה אחת אפיים. לאחר שהערבים הזמינו משטרה נעצרנו ובילינו לילה במעצר, כשהרב שמע את הדברים הוא עלה על במת הכנסת ואמר: 'אשרי ילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו'. אתמול, בעיר העתיקה בירושלים, נעצר בני בנימין זאב, עם עוד כמה צעירים של תנועת "כך", על שבאו לעזרת יהודים שהותקפו על ידי ערבים. כאב יהודי, גאה אני, שבני היה בין יהודים אמיצים שהחזירו מכות לערבים תוקפים, מנוולים, צמאים לדם יהודי.

כאב יהודי, גאה אני, שבני וצעירי "כך" למדו את תורת משה באמת ובתמים, הדורשת אהבת ישראל ונקמה בגויים המצרים לעם ה'. כאב יהודי שרואה ומתבייש בטרגדיה, בהפקר ובאסון הלאומי הפוקדים את העם, העם בישראל, השבוי בידיהם של מנהיגים קטנים, גמדים, גויים, מתייוונים, קורא אני אל בני החכם והאמיץ, היושב עכשיו במעצר, קורא אני אל כל הצעירים של תנועת "כך", החכמים והאמיצים, שנעצרו על שהגנו על כבוד יהודי, קורא אני אליהם כולם את המלים של שלמה המלך המנוח, עליו השלום: 'בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני'.

חרות ולא חנינה!

משנבחר הרב כהנא לכנסת דרש ממפלגות הימין להצטרף אליו לתביעת אולטימטום מראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, להעניק חנינה לאסירי "המחתרת היהודית". כמובן שבקשתו לא נענתה. מפלגות הימין לא רצו להצטרף לתביעתו, אך ורק מפני שהרב דרש זאת, ולא משנה אם יהודים שהשיבו מנה אחת אפיים לערבים, ינמקו בבית הסוהר.

בהמשך, בעקבות שחרור המחבלים בעיסקת ג'יבריל כאשר אירגנו חבריהם של אנשי המחתרת הפגנות למען "חנינה לעצורי המחתרת", מחה הרב בכנסת ואמר: הם לא פושעים מגיע להם חרות ולא חנינה, באותו נאום מחה הרב על כך שלא דורשים את שיחרורם של דוד בן שמול, אנשי "כך" ועוד יהודים טובים שישבו באותה העת בכלא: וכי יש הבדל בין עופרה לקטמון? לא נבדיל בין דם לדם, בין יהודי ליהודי.