עול מלכות שמים

העיקר קבלת עול מלכות שמים

פעמיים באהבה, בכל יום תמיד, אומרים ישראל בקריאת שמע: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, על לבבך. והכוונה ברורה, שהדברים האלה, מצוות ה', יהיו "מעל לבבך", מעל ליצרך.

העיקר והיסוד של "הרעיון היהודי", שבלעדיו לא ניתן להבין את היהדות האמיתית ואת התורה, הוא קבלת עול מלכות שמים.

על היהודי ללכת בדרך המיועדת, תחת עול ה', לא לסור מהדרך, ולא להסיר את העול.

עבד ה' הוא חופשי

יהודי שכופה את יצרו לעשות את רצון קונו, הוא אדם חופשי.

אין האדם חפשי לקבוע דבר נגד מצוות בוראו ונגד חוקיו, שהרי אין עבד חפשי למרוד באדונו.

עול מלכות שמים שהיהודי מקבל עליו אינו נותן לו להיות חפשי, אלא הוא כפוף לעול ה', וצריך שיהיה בלי גאוה וגסות הרוח.

ידידי, קח זאת ללבך, ושמח בחייך, כי מי ששומר תורה ומצוות ומקבל על עצמו עול מלכות שמים, תמיד ישלוט על הפחד מיסורין וממוות.

יש שתי אפשרויות בפני ישראל: להיות משועבד לתורה, או להיות משועבד לגוים - אין אפשרות אחרת, אין אפשרות להיות "חפשי" ובלתי משועבד.

עול מלכות שמים שלמה

אם האדם מקיים את המצווה כי היא נכונה בעיניו והוא אוהב אותה, הוא אינו עובד את ה', אלא עובד את עצמו.

אם היהודי לא יהיה מוכן ללמוד ולחפש את המדות כפי שה' קבעם, ולדבוק בהם ללא סטיות, מובטח כי כל ההשקפה שלו וכל דרכו ביהדות תהיינה מעוותות ומסולפות.

לו הייתי ראש הממשלה, הייתי קורא – ביום הראשון – ליום של חשבון נפש, חרטה וחזרה בתשובה. לעשות את רצון ה', בלי פחד לא מגוי ולא מיהודי גויי.

עבדי ה' ולא בשר ודם

האדם בישראל חייב להשתחרר משעבודו לעצמו, ולהיות בן חורין לכל, חוץ מאשר להקב"ה. להיות עבד לבשר ודם או לעצמו הינו חטא עמוק.

"כי לי בני ישראל עבדים". אומר רבי יהודה הלוי: "לי ולא לעצמם"! "עבדי הזמן...". העבדות הגדולה שנותנת חופש לאדם, היא העבדות לקב"ה.

הדרך להיפטר מהשעבוד ולהימלט מהכלא, היא להיות עבד ה' ולקיים את המצוות המוטלות עלינו.

חובה על כל יהודי לברוח מהעבדות, מעולם החומרנות הבהמית ולטפס אל רוח החירות שבמרומי הר סיני.

אין ימין ואין שמאל - רק דרך ה'

נוכל לנהום כדובים לאומיים - "אף שעל!" או נוכל להגות כיונים - לנסיגה. אלו ואלו דברי הבל, אם אין קוראים בשם ה'.

תנועה יהודית פוליטית שאיננה מסוגלת להבין שמה שיקרה ליהודי או למדינת היהודים תלוי אך ורק בשאלה אם אנחנו נעשה את רצון ה', היא לגמרי לא רלוונטית לישועת העם.

"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". המסר ברור. בין אם זה שסר מהתורה הוא הלאומי הימני ובין אם הוא הליברל השמאלני - הוא אינו מתאים ליהודי הדבק בה'.

אנו לא אנשי ימין ולא אנשי שמאל. אנו אנשי תורה. "לא תסור... ימין ושמאל".

שום מפלגה שאינה מחוייבת לגמרי לשמירת התורה ולעול מצוות, אינה יכולה להביא גאולה לישראל.

"אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ... ואם לא תשמעו לי... והפקדתי עליכם בהלה...". זוהי הברירה, הברירה היחידה. כל הַיתר - אך הבל ואין בם מועיל. הזמן אוזל, וההכרעה בידינו.

גורלו של היהודי, אם עתידו מזהיר או משחיר, אם ייהנה משלום או ח"ו מזוועות, תלוי אך ורק בדבקותו במשימתו, בשליחותו בעולם הזה - בשעבוד רצונו לעול מלכות שמים, לעול התורה והמצוות.

הלאומני הקיצוני ביותר, אשר אלוקי ישראל לא משחק אצלו תפקיד רלוונטי של ממש ביעוד ובעתיד של העם היהודי ומדינתו, אין שום הבדל בינו לבין ה"יונה" שהוא מתיימר להתנגד לו.

מי שבא עם פתרונות שאינם מבוססים על "אם בחוקותי תלכו", אין לנו מה ללמוד ממנו, והוא הבל וריק.

ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד

בטקס הצהרת אמונים לכנסת קמתי, התחייבתי באותן מלים "מתחייב אני" שאמרו כל שאר חברי הכנסת, והוספתי פסוק מספר תהילים: "ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד". כוונתי היתה ברורה.

למחרת הסברתי לעיתון "ניו-יורק טיימס" את הדברים האלה ובמלים אלה: אני מאמין שמדינת ישראל היא יד ה', פרי חסדו וקידוש שמו לאחר הגלות הנוראה והשואה האיומה, שהיו חילול שם שמים שעוד לא היה כמוהו. אני נאמן לכל חוקי המדינה. אבל נאמנותי העליונה, ונאמנותו העליונה של כל יהודי ויהודי עלי אדמות חייבת להיות לאלוקי ישראל ולמצוות התורה. ואם תהיה חס ושלום התנגשות בין חוק בשר ודם לבין מצוות ה', ייקוב הדין את ההר, ותורת ה' תמימה, היא תקבע, היא תהיה הסמכות העליונה.

אחרי כמעט שנה של קיום המדינה, של "אקוט בדור", של בנים סוררים המסרבים לציית למצוות ולחוקי ה', אמרתי שהגיע סוף סוף הרגע של הצהרת אמונים גלויה לא רק לכנסת, כי אם, ובמיוחד, לריבונה של הכנסת, למלכה, הקב"ה.

מאותו יום עברו כמעט שלוש שנים, ופתאום ויקץ השאור שבעיסה. כגיבור מתרונן מיין קם חבר כנסת מסוים ממפ"ם - מפלגת סטלין, מפלגת הדו-לאומיות, מפלגת הפועלים המתאבדים - יועץ הממשלה ויושב ראש הכנסת, וייקהלו על כהנא בדרישה: חייב אתה לחזור על "מתחייב אני". לא ייתכן שחבר כנסת יגיד, ולו ברמיזה, שחוק התורה עומד מעל חוק הכנסת. חייב אתה להצהיר אמונים מלאים ועיוורים, עיוורים, ללא כל סייג, לחוקי הכנסת. חייב אתה לקבל ללא היסוס את המרות של בית-המחוקקים של העם היהודי ושל תופיק טובי.

חברי הכנסת, רק מדינה פאשיסטית או בולשביקית, רודנית ומדכאת, דורשת נאמנות עיוורת לכל חוק וחוק. וכי יש כאן חבר כנסת אחד המוכן לקבל על עצמו ללא סייג כל חוק שיועבר בבית הזה? וכי יש אחד שלא יצהיר שמצפונו, המוסר שלו, עומדים מעל לחוקים מסוימים?...

צר לי מאוד שיושב ראש הכנסת, כנסת ישראל, לא היסס להתייצב מול ה' ומול חוקי התורה. צר לי שידו של בית המשפט העליון לא רעדה כאשר דחו את דרישתי לקדש שם שמים ולקבוע כי תורת ה' תמימה. וכך אמרו בבית המשפט העליון של מדינת ישראל, מדינת היהודים: "הוספת פסוק מתהילים מתוך כוונה להעמיד את דין התורה מעל לחוקי המדינה, מעשה פסול הוא". אוי לאוזניים השומעות כזאת, אוי לעם שבית משפט ככה לו.

צר לי, שבמשך כל המאבק הזה, הממשלה האומללה הזאת, הזוג המוזר הזה, לרבות כל חובשי הכיפות שבה, שומרי הפולחן ומחללי ה', ישבו בשקט כולם כאשר יהודי ניסה להגן על זכותו להצהיר אמונים לכנסת - ללא ספק, להצהיר אמונים - אבל גם להוסיף פסוק מתהילים הקובע את הסמכות העליונה של עם ישראל.

וראו את האבסורד האומלל: כאשר בסוף המאבק הודעתי שאני אכן מוכן להצהיר אמונים ולומר "מתחייב אני" בערבית, התקומם יושב ראש הכנסת והצהיר שהוא ישמור על כבודה של השפה הערבית. חברי הכנסת, התבוננו: למה מצהירים חברי הכנסת תופיק טובי ותופיק זיאד אמונים דווקא בערבית? הרי שניהם דוברים עברית שוטפת, אז למה דווקא בערבית? התשובה היא, שהשימוש דווקא בערבית בא כדי להצהיר אמונים לעם הערבי, הכרזה שהנאמנות העיקרית היא לעם הערבי, שלגביהם עומדת מעל לכנסת, ובסופו של דבר מעל למדינה היהודית. וזה מותר, אך להוסיף פסוק מתהילים - זה אסור. אבסורד, זוועה.

חברי הכנסת, בסופו של דבר ניצחתי. מההתחלה כל הכוונה היתה להעלות את הנושא של ההלכה כסמכות העליונה, הנושא היחיד, המאבק האחד, היה, הווה ויהיה: תורת ה' או חוקי בשר ודם.

זה שבסופו של המאבק חזרתי על הנוסח, לא משנה דבר ולא חצי דבר. אני נאמן לחוקי הכנסת, אני נאמן למדינת ישראל, אך מעל ומעבר אני נאמן לאלוקי ישראל. לפני התורה, תורת ה', לפניה אני כורע ומשתחווה, היא אחת ואין שנייה.

(הרב כהנא)

מנהיג בלי עול מלכות שמים

בשנת , כשהליכוד בראשות בגין ניצח בבחירות, שמחנו כולנו. לעומתנו, הרב כהנא הזהיר אותנו ואמר שהשמחה מוקדמת. למרות עברו המפואר של מנחם בגין כמפקד האצ"ל, ציין הרב, יש לחשוש ולהיזהר מפניו, כיוון שעקרונותיו של בגין אינם נובעים מתורת ישראל, ואין לו עול מלכות שמיים. אכן, שנים לא מעטות לאחר מכן, כשגירש את מתיישבי סיני ומסר את סיני למצרים, נוכחנו עד כמה צדק.

גם בזה הרב כהנא צדק...

כשאריאל שרון נבחר לראשות הממשלה, הוציאה ישיבת "הרעיון היהודי" עלון בשם: "כך היא גאולתן של ישראל", ובו המאמר של הרב כהנא "עוילם גוילם" וכך כתב הרב כהנא על שרון במאמר: "אך הגרוע מכל - הוא שרון. אריאל שרון, הגיבור הטרי של ההמונים. הוא ה'נץ'. הוא הגיבור החזק. הוא רציני. הוא הישועה. המונים. חמורים. עוילם. גוילם.

היה זה מוצאי שבת, ובגין עמד לחתום על הסכם הטירוף של 'קמפ דייויד'. המכשול האחרון בפני החתימה היה סירובו המוחלט של סאדאת לאפשר ליהודים להישאר בסיני, וממילא הצורך לפרק את ההתנחלויות ולפנות את היהודים. בגין חשש מאדם אחד. שרון. הוא התקשר אליו מארה"ב כדי לשאול אם יתמוך בזה. מה עוד נאמר בשיחה ביניהם, אנחנו יכולים רק לנחש. אבל מה שידוע הוא ששרון הסכים לתמוך בכך, הצביע בעד הסכמי 'קמפ דייויד' בכנסת (שמיר נמנע), ואז מונה לשר הבטחון.

וכשר בטחון היה זה אריאל שרון, ה'נץ', הגיבור, המושיע, שריחף מעל האזור בהליקופטר שלו כשהוא מפקד על החרבת הישובים היהודיים מבתיהם בכוח. אם פרס היה עושה זאת, מה היה ה'נץ' אומר? מה היה הגיבור צועק? מה היה המושיע מכריז? המונים. חמורים. עוילם. גוילם."

לאחר פרסום המאמר קיבלנו מכתב חריף מאחד מראשי ההתישבות ביהודה ושומרון, עם טענות קשות שאנחנו תקועים בעבר ושרון כבר עשה תשובה על ימית, ובכלל למה אנחנו לא נותנים לו צ'אנס. לאחר הגירוש מגוש קטיף, קיבלנו מכתב נוסף מאותו אחד: "סליחה, גם בזה הרב כהנא צדק...".