עם ישראל

עם ישראל

עם סגולה

  עם סגולה! לא סתם עם נוסף, וגוי ומדינה, לא עוד חיקוי חיוור של מערב או מזרח, לא עוד חלק מן המחנה הסוציאליסטי או הקפיטליסטי, לא עוד כי אם אחד, יחיד.

  מושג זה של עם סגולה, לא רק שיש בו משום סיבה ליהודי להיות גאה ביהדותו, אלא יש בו משום משמעות ותוכן לחייו.

   העם היהודי אינו רודף אחר הכמות, אלא מבקש את האיכות, ומי שמבקש להימנות על אומה בעלת ייחוד וסגולה כישראל, חייב להגשים במעשיו ייחוד וסגולה אלה.

   הקב"ה בחר בישראל להיות הדוגמא של האדם השלם, שיקיים עולם של שלמות, שכולו טוב, כפי שרצה הקב"ה את עולמו בראשית הבריאה.
     הורתו של עם ישראל היתה במסירות הנפש של מיסדו, אברהם אבינו. רק במסירות נפש, שהיא שיאה של קבלת עול מלכות שמים, היה ניתן למשוח את עם משיחו של הקב"ה.

שלא עשני גוי

          אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו. כשאדם אומר זאת בתפילתו, הוא צריך להתכוון בכוונה גמורה: אשרינו! מתוך מיליארדי אנשים, אנו נבחרנו להיוולד יהודים!

     בנים אתם לה' אלקיכם! אתם קרויים בנים, ולא שאר כל העמים. היהודי הוא ממש בן להקב"ה, אביו שבשמים, ואילו כל השאר אינם בנים למקום אלא מעשה ידיו.

     מדרגת הגוים ביחס לישראל כמדרגת בעלי חיים ביחס לאדם, כי הקב"ה מסר לישראל את תפקידו של כלל האדם, וקבע בנפש ישראל קדושה וטהרה ועליונות ושלמות רוחנית, שאין בשאר בני אדם.

עם ישראל בארץ ישראל

          אי אפשר שעם יחיה למשך זמן ניכר כמיעוט, בלי ארץ ובלי בית ובלי ריבונות, ויישאר ישות נורמלית ובריאה.

     עצם קיומו של עם ישראל, הוא הוכחה מוחלטת ונצחית שבעולמנו לא שולט לא ההגיון, לא השפיות ולא האדם, אלא האלוקים.

יש ייעוד לעם ישראל

          לעם אשר בו בחר ה' א-ל עליון, הגיבור לעולם והרב להושיע, אין סיבה לירא משום כח ועצמה שבעולם הזה. היעוד היהודי מובטח על ידי אלוקי ההיסטוריה.

     הברית הכרותה בסיני, השליכה על העם הזה אדרת מהודרת אך כבדה. אדרת של תפקיד ושליחות. התפקיד – ללמוד, לשמור ולעשות.

     כל יחיד בתוך העם, נבחר לתפקיד מסוים, והעם כקיבוץ כולל נבחר מתוך יתר העמים, ושניהם – הפרט והכלל – חייבים למקד את כל מאמציהם להגשמת הייעוד.

     יש לדעת שיש יעוד יהודי. הוא קיים אם נרצה בו או לא. הוא יצא לפועל בסופו של דבר אם נדבק בו או לא.

     אנו עם שנועד לגדולה, לקדושה, להקרבה עצמית; וחזון זה לא יתמעט ולא יטושטש.

יהודים למען יהודים

          בסופו של דבר אתם יודעים מי ילחם למען היהודים? רק היהודים. והגיע הזמן שנבין את זה.

     היהודים היום נאבקים למען כל המיעוטים שבעולם אך לא למען בני עמם.

ללמוד מההיסטוריה

     כשאין שורשים, כשאין גאווה במורשת, בהיסטוריה ובעם, לא ייתכן שיהיה כבוד עצמי. נשארת רק שנאה עצמית. בסופו של דבר, השנאה העצמית, הייאוש וחוסר השורשיות, יובילו לשאיפה להרס עצמי ולתקוות אבדון.

     כמה קל לעם לשכוח את הנסים והנפלאות שנעשו בדור הקודם!

     ההיסטוריה של עם ישראל רצופה מחזוריות טרגית, אבל איננו לומדים מהשגיאות של אבותינו. הדבר היחיד שאנחנו לומדים מההיסטוריה, הוא שאנחנו אף פעם איננו לומדים ממנה.

     המטיל ספק בהיסטוריה של עמו, מאבד את עתידו משום שאינו מבין מנין בא ולאן הוא הולך.

     יהודי שנוטש את חובתו כלפי עמו בגלל אינטרס עצמי צר, ישלם את המחיר בדם ובסבל.

     יותר מכל עם אחר, העלינו אנו היהודים את רגש האשמה לדרגת אמנות. תמיד נמצאים היהודים שבאופן מיידי חשים רגש אשמה לגבי כל דבר - בין אם היה להם קשר לענין או לא.

ניצחנו את היוונים

לא כל אחד אוהב להאזין לשיעורי היסטוריה, תאריכים ועובדות יבשות. כשהרב העביר לנו שיעורים ושיחות בהיסטוריה של עם ישראל, היינו מרותקים לכל מילה היוצאת מפיו. חשנו שאנו ממש עדים לאירועים ההיסטוריים, שהם ממש שייכים לנו. הרב לא השתמש במילים: היהודים נלחמו ברומאים או היהודים ניצחו בקרב זה, אלא אמר אנחנו נלחמנו ברומאים, אנחנו ניצחנו את היוונים, מרדנו, הפסדנו, גלינו וכד'. המשמעות של המילים הללו היתה אדירה, חודרת אל הלב וממחישה לנו את אהבת ישראל, ערבות הדדית וקשר המחייב והבלתי נמנע אל עברנו.

בעת השיחות שבהן עסק בהיסטוריה של עם ישראל, היו בעיניו, מלהט הדברים, דמעות של עצב ושמחה, כה קשור היה באהבתו לעם ישראל.