ערבים

ערבים

אין דו קיום או שלום איתם

          דו-קיום הוא חמור ורוכבו. ודאי שכולם רוצים דו-קיום. השאלה היא: בדו-קיום הזה בין חמור לרוכבו, מי יהיה החמור ומי הרוכב?

     די בפטפוטים ובדברי הבל על שלום עם הערבים. הם אינם רוצים שלום. לא יהיה שלום. הם רוצים פלשתין, כאן, פה.

     כשאנו מפחדים מה יגידו העולם, ולא מכים בערבים, דווקא אז אנו נחשבים בעיניהם ככובשים.

     כשנדרש הערבי הישראלי לעמוד דום בהישמע ההמנון הלאומי "שלו" - "התקוה" - ולשיר על "נפש יהודי הומיה" ועל "התקוה בת שנות אלפיים", האם מצפים ממנו להזדהות?

     לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מפנה את הכמויות העצומות של כספי התקציב שהולכים למגזר הערבי, להיטיב עם היהודים המקופחים בשכונות העירוניות ובעיירות הפיתוח.

     אי אפשר לקנות את הגאווה הלאומית של ערבי עם אמבטיה, עם טלוויזיה צבעונית או לא צבעונית. הערבי הוא גאה.

     אין בעיה של ערבים ואף פעם לא הייתה בעיה כזו, תמיד הבעיה היא עם היהודים.

     יהודי שאין לו גאווה עצמית בלאום שלו, אינו יכול להבין את הגאווה הערבית.

     רבותי. אנחנו עומדים היום בפני סרטן המתפשט בגוף המדינה היהודית. עם סרטן אין חיים בדו-קיום. או שעוקרים אותו וזורקים, או שמתים. הבה נחיה ונזרוק.

     אין ערבי מתון או ערבי קיצוני. קיים ערבי פיקח או ערבי טיפש. הערבי הטיפש אומר בגלוי מה שבלבו - לחסל את המדינה היהודית. הפיקח כבר למד שלא לגלות את מה שהוא חושב.

     אין קונים את שאיפותיו הלאומיות של עם באמצעות אסלה, אפילו יתקינו אותה בתוך הבית פנימה. ערביי ישראל, מיעוט בעל שאיפות לאומיות, אין קונים אותו בסחורות חומריות, בחשמל או בהשכלה גבוהה.

     ניצחונם הכי גדול של מחנה השמאל, עוכרי ישראל, הוא הצלחתם להחדיר רגשי אשמה לתוך המחנה הלאומי. היום פשוט אי אפשר להגיד את המלה "ערבי".

     על מדינת ישראל לעשות למען היהודים את מה שהמדינות הערביות עושות למען הערבים.

גירוש האויבים הדרך לגאולה

 הבה נסיר את הערבים מקרב ישראל, והבאנו את הגאולה.

 אלה שמשהים בזמננו את סיפוח כל שטחי ארץ ישראל ואת נישול הערבים, בטענה שאין הזמן והעיתוי נכונים, חוטאים ומחטיאים את הרבים, וגורמים אסון לישראל.

     להעביר את הערבים מישראל - אינו רק השקפה אישית. ודאי שאינו מהווה השקפה פוליטית, כי אם השקפה יהודית, המתבססת על ההלכה, על דין תורה.

     הטרגדיה תהיה מנת חלקנו אם לא נרחיק את הערבים מקרב הארץ, שהרי הגאולה יכולה לבוא מיד ובפאר אם נעשה כמצות ה', או שהיא יכולה לבוא בעקבותיה של טרגדיה נוראה - אם נסרב.

גוי אחד בארץ

          הגוי הגר בארץ ישראל חייב תמיד להרגיש שאין לו חנייה, אין לו קשר ושייכות ונחלה, שזאת לא ארצו, שאין לו בעלות בה.

     המציאות ברורה, אפוא. אין אפשרות שידורו יחד יהודי ארץ ישראל וערבייה במסגרתה של מדינה יהודית-ציונית. פצצת-זמן בארץ-הקודש מתקרבת לשעת התפוצצותה.

     בארץ "קם העם היהודי", מלות-הפתיחה למגילת העצמאות הן המכריעות. הארץ היא מולדתו של היהודי - ולא של הערבי - והעם היהודי הוא "שהוגלה מארצו" והוא אשר "שמר לה אמונים... ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב".

     "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם", הוא צו השעה. אוי לנו שמעלנו בארץ ובבעליה, ה', בכך שמתוך פחד מהגוים סירבנו לרשת את הארץ על ידי גירוש שונאי ישראל ומחרפיו, הישמעאלים השפלים.

     יש טוענים: 'לאן נזרוק את הערבים? ירדן לא תקבלם'. זו בעיה שלהם. אנחנו לא צריכים לסבול. הם צריכים ללכת.

     יש רק פתרון אחד להצלת משפחותינו, ילדינו, עמנו, מדינתנו, והוא: סילוק הערבים, הם מכינים את חיסולה של מדינת היהודים. יש לגרש אותם מיד, בטרם יהיה מאוחר מדי. גירוש עכשיו!

     כל זמן שהגידול הישמעאלי צומח בתוכנו – עוד ישוב ועוד התנחלות לא יושיענו, וכל מי שלוחם על גבעה ומתעלם מההר הישמעאלי, אינו מבין כלום.

     אומרים: "קשה להוציא את הערבים" ודאי שקשה, אז מה?! ארץ ישראל נקנית בייסורים! הרי יהודים עלו כאן לגרדום.

     רק פתרון אחד יש: ערבים - החוצה. חילופי אוכלוסין: קלטנו , יהודים מערב - שלב א'. הגענו היום לשלב ב': תנו להם את הערבים. אני מאחל להם אושר ועושר. שם, לא פה.

     תכניתנו להעביר את ערביי ישראל מן הארץ תחסוך לנו כל שנה את כל התקציב שהוקצה למגזר הערבי, ביטוח לאומי, סעד, בריאות, חינוך וכל שאר השירותים.

     אני חולם על מדינה שתגרש מהבית הזה את שונאינו הערבים הנמצאים בו, שתבער מהארץ הזאת את הישמעאלים, שגם להם חלום - השמדת המדינה היהודית.

     קיים מספר יהודים ישראלים ניכר, קולניים ובעלי השפעה, שעדיף בעיניהם קיצה של ישראל כמדינה יהודית מהרחקת הערבים מן הארץ.

     המבחן הכי מרתיע, הניסיון הכי קשה, הוא הפעלת הצו האלוקי על ערביי ארץ ישראל, משנאי היהודים ומדינתם, פצצת-זמן הטמונה בלב ארצנו.

מאפיש פלסטין

          ההכרה ב"פלסטין" היא כביכול ביטול הנס שעשה עימנו ה' והיא מנוגדת למהלך הגאולה האלוקית. לא תיתכן שום "פלסטין" שהרי אם יש "פלסטין" פירוש הדבר שאין ישראל.

     לא יכולות לדור בכפיפה אחת "פלסטינה" וארץ ישראל, ואנו מאמינים בקיומה הבלעדי של ארץ ישראל. כיוון שאין מדינת פלסטינית, נגזר מכך, שאין גם "עם פלסטינאי".

     אינני משתתף בצערם של ערביי ארץ-ישראל, למרות תחושתם שהארץ היא שלהם. אינני מרחם עליהם, כי אני יודע שהארץ איננה שלהם, אני יודע שהיא יהודית. היא ארצנו היחידה.

     אין עם כזה בשם פלסטינים, לא קיים. אין פלסטין. יש ארץ ישראל, ללא בושות. לנו הזכות להיות כאן. להם יש מדינות, כן תרבינה, שיחיו שם בשלום, בשלווה, באושר ובעושר. אבל לנו יש רק אחת.

     מבחינת הערבים, כל הארץ היא "פלסטין" ואין הבדל בין אדמת חברון ובין הווילות של הרצליה וסביון.

     מה שמפריע לערבי אינו יישוב יהודי ביהודה. מה שמטריד אותו ומה שהוא גמר אומר בלבו לחסל - הוא מדינת היהודים.

     אין ומעולם לא היה עם פלסטיני או מדינה פלסטינית. ארץ ישראל בכל גבולותיה ההסטוריים היא ארצו של עם ישראל.

     אני רוצה את המדינה שלי - לא שתי מדינות, ולא עשרים ושתים מדינות כמו שיש לערבים. רק מדינה אחת, אבל שום דבר פחות מאחת. על כך לא יכולה להיות כל פשרה.

     אם אין הערבי מאושר במצבו, אפשר להבין אותו, אין זה קל להיות אורח הלן בביתו של אחר. אך אין פתרון לעצב שלו, כי היהודי לא יהפוך אותו מאורח לבעל-הבית.

פצצת זמן

          הנשק הערבי הראשי במלחמתם בישראל היהודית הריהו – תינוקות.

     הערבי אינו שווה זכויות במדינת ישראל כל עוד היא נאמנה לחלום הציוני שכונן אותה כמדינה יהודית. הערבי יודע זאת.

     הערבים מתרבים, בכמות ובאיכות. הם יתבעו חלק רב יותר בשלטון, הם ידרשו "אוטונומיה" לחלקים שונים של המדינה. לבסוף יאיימו על עצם הרוב היהודי באמצעות שיעור הילודה הערבי. והתוצאה: התנגשות עקובה מדם.

     בל נשלה את עצמנו שאותו שד נורא, האיום הדמוגרפי הערבי יעלם אם ניפטר מהשטחים המשוחררים... הערבים בתוך הקו הירוק יהוו סכנה גדולה יותר ונפיצה יותר לישראל מערביי חברון ועזה.

     בעית הערבים לא תיעלם, כי הרי מדינת היהודים בעצם קיומה - היא היא שיוצרת אותה.

     אין השאלה כלל, איך נוכל להרחיק את הערבים, כי אם איך לא נוכל להרחיקם?

     רבים מדי אינם מבינים שהשאלה הערבית-ישראלית אינה מוגבלת לעברו האחד של "הקו הירוק".

     מי שדוגל בציונות, במדינה של רוב יהודי, לא ייתן לעם אחר, לערבים, להיות כאן רוב, וידאג לזה שלא יחסלו את מדינת ישראל היהודית לא במלחמה, לא בדמוגרפיה וגם לא בדמוקרטיה המערבית.

     יהודים נוסעים באוטובוס יהודי, "שים לב לחפץ חשוד" כתוב, אבל אנחנו לא מוכנים להודות בזה שכל ערבי הוא חפץ חשוד!

טרור נגד טרור

          הערבי בדמשק, בביירות ובטריפולי מוכרח לדעת שכל עוד תומכת ממשלתו בצורה כלשהי במחבלים, הוא בסכנת התפוצצות בשוק, באוטובוס וברחוב.

     לוּ היינו יהודים עם כבוד עצמי ועם ביטחון באלוקי ישראל, היינו מתקוממים אחרי כל פיגוע של טרור, ומשלמים להם שבעה על כל חטאותיהם.

     מפסיקים טרור על ידי טרור נגדי. הדרך להרתיע את המחבלים היא לשכנע אותם שחייהם בסכנה. אילו היתה ממשלת ישראל נוקטת את שיטת הטרור הנגדי לא היו התקפות מחבלים.

     עלינו להשתמש בטרור נגדי באופן בלתי מוגבל. לפגוע ישירות במנהיגים ערבים ולהביא את הטרור לרחובות קהיר, דמשק וטריפולי. רק זה ישים קץ להתקפות הנפשעות של הערבים.

פגיעה ביהודי חילול ה'

 כל ערבי שזורק אבן על יהודי הוא זורק אבן כלפי ה'!

 ערביי ישראל מהווים חילול ה' במערומיו. אי-השלמתם עם ריבונות היהודים על ארץ-ישראל, למרות הברית בין היהודים לאלקי ישראל, מהווה דחיית ריבונות אלקי ישראל ומלכותו.

     הימצאותם, בארץ ישראל של ערבים הכופרים בזכות היהודים למשול היא חילול שמו של הכל-יכול, וסירובם של יהודים לפעול נגדם שבא כתוצאה מפחד מן הגוי, היא חילול כפול.

מלחמת דת

   חובה על עם ישראל להבהיר לעצמו ולהכריז לעולם, שהעימות בינו לבין ישמעאל הוא עימות בין אלוקי ישראל לבין הדת הנפסדת הנקראת איסלם.

אני אוהב יהודים

          אינני שונא ערבים. אני שונא בתכלית שנאה את שונאיהם של היהודים. משום כך הגיע הזמן, להבין שהערבים שבתוכנו יביאו להשמדתנו, חס ושלום.

     אם אתה אוהב את עמך, אתה חייב לשנוא את הערבים, לא משום שהם ערבים, אלא משום שהם אויבים. גם אם שונאיך הם סינים, אתה שונא את שונאיך, אלא אם כן אתה מטורף או טיפש.

     אילו הייתי ראש הממשלה לא היתה נופלת שערה מראשו של ערבי, משום שהייתי מבצע תכנית לחילופי אוכלוסין - העברת יהודים לציון וערבים לערב - ובכך מונע שפיכות דמים.

     אני לא רוצה להרוג ערבים, ובודאי ובודאי רוצה שלא יהרגו יהודים - משום כך אני קורא להעביר את הערבים מהארץ.

     אני אוהב יהודים. כשערבים בתוכנו שופכים את דמנו - אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים.

אסור לרחם על אכזרים

          אני חולם על מדינה יהודית משוחררת מרגשי האשמה והשנאה העצמית החולנית של השמאל החולני והחילוני, מדינה שתכריז כי רחמנות על הערבים האכזרים אינה רחמנות, כי אם אכזריות לבני עמנו.

     ככל שהערבי איבד את הפחד שלו מפני החייל היהודי, כך החל החייל היהודי לפחד יותר ויותר מפני הערבי.

     ערבי מבין דבר אחד ורק דבר אחד, והוא - כוח. הנסיגה מסיני, ההתקפלות המדינית ועקירת היישובים סימלו בשביל הערבים דבר אחד: חולשה יהודית.

     החוצפה של הערבים היא תוצאה ישירה של הרכרוכיות והטימטום שלנו.

  אני אתן לכם לצאת

קבענו עצרת עם באחת מהשכונות של רמלה. אחד הפעילים שהגיע להכין את הבמה לעצרת הבחין שבמקום נמצאים ערבים בלבד. הוא יצר קשר עם הרב כהנא במכשיר הקשר של התנועה, עדכן אותו במצב ואמר שלדעתו לא שייך שהרב יבוא לדבר. הרב אמר: אני מגיע! כשהרב הגיע למקום עלה כהרגלו בקפיצה לבמה, פנה לערבים, בהצביעו על השעון שבידו ואמר: תנו לי חודשיים על השעון, אני מבטיח לכם שאביא אתכם למצב שתתחננו שאתן לכם לצאת, אני אהיה איתכם לארג' אני אתן לכם לצאת.

נעשה לחיים

כשגרתי בקרית ארבע היינו נוסעים יום יום לירושלים דרך מחנה דהיישה. כמעט בכל נסיעה זרקו עלינו אבנים. באחד מימי שישי נסענו לשבות את השבת בבני ברק, במהלך הדרך, נסענו אחרי משאית גדולה שהחלה להאט, הבנו שמדובר במלכודת, החלה זריקת אבנים מסיבית, הבנתי שאם לא נברח עכשיו ניקלע ללינץ' אכזרי. השמשה הקידמית נופצה, עקפתי את המשאית, תוך כדי העקיפה נתקלנו במחסום אבנים, כאשר בצד היו ערבים שניסו לחסום אותנו, נסעתי לעברם הרכב פגע בהם וכך הצלחנו לצאת בשלום. כשהגענו לירושלים רצנו ישר לרב כהנא, שהיה ממש כמו אבא בשבילנו, סיפרנו לו את שקרה, הרב קם, שמח ואמר: חיסלתם עוד אחד מאויבי ישראל, אשריכם! נעשה לחיים וכך היה. ומעבר לכך, נעצרנו, נשפטנו והרב דאג לנו לכל מחסורנו, הן בבית המעצר והן במהלך המשפט, דאג והתעניין לפרטי פרטים כמו אבא אוהב.

זה לא איום זו הבטחה

באולם זה, עלה מיעארי, האיש צר ואויב, הרע הזה, וכך אמר - ואני מצטט מהפרוטוקול: מדינת ישראל היא לא מדינתו של העם היהודי אלא של האזרחים הנמצאים בתור אזרחים במדינת ישראל. אמרתי זאת, נמשיך להיאבק על זה...

אילו היה מיעארי יהודי ואילו ישב בפרלמנט בסוריה ודיבר ככה על הסורים, על סוריה, על הצבא הסורי - היו תולים אותו בכיכר הראשית בדמשק. בוודאי, כי הם שפויים. ואנחנו? אנחנו נותנים לו לשבת בכנסת. גיס חמישי, סרטן בתוכנו, כאילו קללת ה' הכתובה בתוכחה הדביקה אותנו: "יככה ה' בשגעון, ובעורון ובתמהון לבב".

כולכם כאן, מכל הסיעות - מהשמאל ועד לליכוד והתחיה וצומת - ישבתם ארבע שנים בשקט, נתתם לאדם הזה לחלל את כבוד המדינה, צה"ל ועם ישראל, נתתם לו לחלל שם שמים. שום תגובה. לא נקטתם אפילו צעד סמלי כדי להפגין את האיבה שלכם, את הסלידה.

כאשר כהנא קם ונואם - יוצאים כמעט כולם. למה לא תצאו כולכם כאשר האדם הזה, השונא הזה, כאשר הוא מדבר? לא מצאתם, חברי הליכוד, התחיה וצומת, בדבריו המגדפים ומסיתים סיבה לקום ולצאת מהאולם כפי שאתם עושים לכהנא. שום דבר, שום צעד. הוא חבר נכבד במועדון כנסת ישראל.

ובכן, מכיוון שחז"ל קבעו: "במקום שאין איש השתדל להיות איש", עליתי לפני זמן מה לבמת כנסת ישראל כדי לקדש שם שמים. הרמתי חבל תלייה והבטחתי לשונא הזה, המתאווה להשמידנו - ואני מצטט: את החבל הזה הוא עוד יקבל.

ובכן, הבוקר היה דיון בוועדת הכנסת על החטא והפשע החמור הזה, פגיעה בכבודו של הבוגד הזה. נשמעו שם דברי בלע כגון: להציג חבל בכנסת, זה חמור מאוד. כך אמר חבר כנסת אחד בוועדה. אני עניתי לו: להציג אדם כמו מיעארי בכנסת, זה פי אלף יותר חמור.

לבסוף היתה הצעה שאתנצל ונגמור את הפרשה. מי שמכיר את כהנא חשב שאני אתנצל? אני אתנצל בפני מיעארי? אני אתנצל בפני מסית, אש"פיסט, בפני השונא הזה? לא. נהפוך הוא, אני גאה בזה שקידשתי שם שמים, שהצלתי מעט ממעט הכבוד שעדיין נשאר בבית הזה.

מה שאמרתי לאדם הזה איננו בגדר איום, אלא זו הבטחה - כך יהיה כאשר אנחנו נעלה לשלטון. הוא הצליח להרחיק אותי הודות לקולות של הליכוד והמערך בוועדה, הצליח להעביר החלטה להרחיק אותי מהכנסת לחמש ישיבות. בעזרת ה', כאשר אני אהיה ראש הממשלה, אני ארחיק אותו מהמדינה - לצמיתות. (הרב כהנא)

מאפיש פלסטין

בעקבות האינתיפאדה, עלה ח"כ מוחמד מיעארי לבמת הכנסת ונשא נאום בשפה הערבית, כאשר הוא קורא את שמות הערבים שנפצעו ונהרגו במהומות האחרונות. לאחר שמוחמד מיעארי סיים את דבריו, עלה הרב לנאום מעל במת הכנסת ואף הוא התחיל את נאומו בערבית: גברתי היושבת ראש, כנסת נכבדה: מאפיש פלסטין! והמשיך הרב: ברצוני להתחיל בשבח, בהלל ובהודיה לכוחות הביטחון, לצה"ל ולאנשי המג"ב על פעולתם למען העם היהודי והמדינה היהודית. כה לחי! חזקו ואמצו והמשיכו להשכים ולהרוג את אלה הבאים להורגנו.

גם כהנא קיים

מחנה דהיישה, הנמצא בבית לחם, הוא מקום מועד לפורענות. כל מי שנסע עד למסירת בית לחם לידי הערבים, יכול היה לקבל אבנים או בקבוקי תבערה. בשנות האינתיפאדה הראשונה, היה זה מעשה שבכל יום, אבל גם שנים קודם לכן, כפי שמסופר בסיפור הבא, לא היה המקום שקט.

לאחר ידוי אבנים מסיבי, הגיעו פעילי "כך" יחד עם הרב, שהיה אז חבר כנסת, להפגין נוכחות יהודית במקום. פעילי "כך" ביקשו להיכנס לדהיישה, אך נחסמו על ידי החיילים. לרב, לעומתם היתה חסינות פרלמנטרית (שאז עוד לא הוגבלה) והוא נכנס לדהיישה והתפלל ערבית על יד המסגד המרכזי שבדהיישה. זאת היתה תפילה גדולה, אמר הרב, הכלבים האלה צריכים לדעת שיש צה"ל, אבל גם כהנא קיים. לאחר מכן אלוף פיקוד המרכז דאז עמרם מצנע יצא בהודעה לתקשורת ואמר: מעשה נבלה נעשה בדהיישה. ועל כך הגיב הרב בפסוק מישעיהו: "כי נבל נבלה ידבר".

המלצרים ברחו

עשינו סיור בבני ברק, ברחוב היה מנקה רחובות ערבי. אחד הפעילים ניגש אליו ואמר לו: זה הרב כהנא. הוא שמע את זה ומיד ברח מהמקום. כך גם כשהגענו לאולם שמחות בצפון לחתונה, כל המלצרים הערבים ברחו. זו דמות בלי נשק, עם עוצמה שהאויב פחד ממנה. כשיש דבר ברור זה משדר עוצמה.

בלון הדו קיום

במפעל "פרדס" ברחובות עובדים יהודים וערבים. מי שחשב שעבודה המשותפת תיצור אידיליה של דו-קיום בין יהודים לערבים, התבדה כאשר דו-קיום זה התפוצץ. התפרעות של ערבים העובדים במפעל שלוותה בתקיפת יהודים בברזלים ובסכינים הובילה לפציעתם של עובדים יהודים, ופוצצה את בלון הדו-קיום. כששמע הרב כהנא על השתוללות הערבים, מיד שם פעמיו יחד עם פעילי "כך", לעבר המפעל, שם ביקש להיפגש עם הפועלים היהודים לסייע להם, לעודדם ולחזק את ידיהם. המשטרה שבעת השתוללות הערבים לא היתה, מיד שמה מחסומים מסביב לאזור המפעל על מנת למנוע מהרב מלהגיע למפעל. הרב, כמובן, לא נרתע מהמחסומים הרבים שהוצבו והגיע בדרך עוקפת הישר אל פתח המפעל, אל מול עיניהם של השוטרים ההמומים. שערי המפעל היו סגורים, אך הרב דרש להיפגש עם מנהל המפעל, דרש וגם נפגש עימו. מנהל המפעל יצא אל הרב, ובמהלך הפגישה ביקש הרב כיהודי אל יהודי, שהערבים המעורבים בהשתוללות ובפגיעה ביהודים, יפוטרו. אם הם ישארו במקום עבודתם, הסביר הרב, הם לא יבינו שתקיפת יהודים בסכינים וברזלים אינה משתלמת. מנהל המפעל הודה לרב על ביקורו.

ללא פחד

בסיורים שהלכנו עם הרב בשווקים, הרב היה הולך ומכריז בקול: יהודים, קנו רק מיהודים, אל תקנו מערבים. באחת הפעמים, בשוק התקוה, נעמד ערבי בריון מול הרב בצורה מאיימת, במבט מרחוק זה נראה מפחיד, גודלו של הערבי מול הרב. אך הרב לא פחד, הוא פשט את החליפה והתקדם לעבר הערבי ללא פחד, עד שאותו ערבי הסתלק מהמקום.

השיב להם כגמולם

במהלך נאום במינסוטה שבארצות הברית, הרב תיאר התפרעות של ערבים בישראל, שזרקו אבנים ושרפו תחנת משטרה. הערבים שהיו באולם החלו להתפרע ולצעוק "אללה אכבר". הרב בתגובה, קפץ מהבמה והחל להכות את הערבי שצעק לעיני הנוכחים באולם. הרב לא נתן שכבוד ישראל, שבאותו המעמד, הרב היה זה שייצג אותו, יושפל. הרב שהיה בן למעלה מגיל , לא נרתע מהאספסוף הערבי, והשיב להם כגמולם. לאחר מכן הוסיף הרב בהומור האופייני לו: זה תמיד תענוג לראות ערבים במינסוטה... ובעזרת ה' עוד נביא לכאן רבים מבני הדודים שלכם לכאן.

לחזור בתשובה מלאה

בהיותו מהלך בשכונה חרדית בירושלים, ניגש אליו רב אחד וטען בפניו מדוע הוא מכריז: ערבים החוצה ולא סיסמה אחרת כגון: חיזרו בתשובה. ענה לו הרב: ערבים החוצה זה חלק מהחזרה בתשובה.