שמחה
אין מדה שמבטיחה יותר את שלוות הנפש של האדם מזו של השמח והמאושר בחלקו.
אל תתנו לדאגה ולדיכאון לדרוך כף רגל בבתיכן. רק שמחה, רק ביטחון, רק תקווה. העצב מבריח את השלמות ואת היכולת לעבוד את ה' כראוי.
העושר האמיתי הוא האושר, השמחה וההנאה השקטה והשלווה של האדם במה שיש לו. ואדם שמסתפק במועט ומאושר בזה, אין עשיר יותר ממנו, כי הדבר היקר ביותר בעולם הוא מנוחת הנפש.
יש לאדם צרות רק אם הוא מסתכל עליהן כצרות. למי שיש חיוך על פניו כל היום - אין צרות.
כאשר אדם נותן תרומה, צריך שייתן אותה בשמחה, כי הכל של הקב"ה, ובזה יזכה להרים את קרן ישראל.
כאשר יהודי קם בבוקר, הוא צריך לצאת בריקודים מרוב שמחה על כך שנולד יהודי, ולא זו בלבד, אלא גם זכה לשמור תורה ומצוות, ולא זו בלבד, אלא גם זכה להבין את הרעיון האמיתי של התורה.
שמחה ובטחון
העצבות, הדכאון והיאוש עומדים בניגוד לבטחון בה' ככח עליון, ואילו השמחה מורה על הבטחון בה', שבידו לעזור לאדם ולהרים מעפר דל.
כל החיים חייבים להיות מוקדשים לעבודת ה', ועבודת ה' כולה חייבת להיות רק בשמחה ובבטחון בה' יתברך.
"עבדו את ה' בשמחה, בֹאו לפניו ברננה, דעו כי ה' הוא אלקים". יש קשר בל ינותק בין הרישא לסיפא: רק אם עובדים את ה' בשמחה, אפשר לדעת "כי ה' הוא אלקים".
כל מצווה חייבת להיעשות דוקא בשמחה כאות לבטחון בה', ואם לא – אף על פי שקיים את המצווה, חטא.
השמח בחלקו
"נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב". לכאורה קשה: הרי יש צדיקים שנעזבים, כביכול, ויש להם קושי בפרנסה. אלא, אדם שלא מרגיש שחסר לו משהו, לא חסר לו!
הכל במידה
אין בעולם הזה שום דבר חשוב שאדם צריך לשמוח עליו עד אין סוף או להתאבל עליו עד אין סוף, צריך פרופורציה.
© כל הזכויות שמורות