תופשי התורה לא ידעוני
יראת שמים לפני הכל
גדול הדור חייב לעמוד תמיד על המשמר ולדאוג ליראת שמים שתקדם תמיד לחכמתו, משום שבלעדיה אין חכמתו מתקיימת, וחייב הוא לעבוד לשקע בתוכו את האמונה.
בלי שפלות ויראת שמים המביאה לשפלות, גם לימוד תורה לא יציל את היהודי, ואדרבה, לימוד תורה יכול להביא ולהוסיף גאוה והרס.
בן תורה שיש לו גאווה, היא עלולה להפוך לסם המוות של גסות רוח, אלא אם כן הוא ישפיל את עצמו על ידי יראת ה'.
אסור לגדולים לפחד
בכל דור לא חסרים נביאים, לא חסרים רבנים. הבעיה היא שכאשר יש סכנה, הם נחבאים במערה ויושבים ולומדים שם. ברגע שאתה רואה עוול נגד היהדות או היהודים, אתה חייב לצעוק ולהסתכן, למרות שאתה לבד.
יהודי השומר תורה ומצוות שאינו מבין שאנו היום במצב של גבורה, שיד ישראל תקיפה, וממשיך לפטפט ולגמגם שאסור להתגרות בגויים - היה מתאים למינסק או לפינסק, אבל לא מתאים לאתחלתא דגאולה.
יש יהודים האומרים כל יום קריאת שמע ומאריכים ב-ד', אך לאחר התפילה הם פוחדים מארצות הברית או מהערבים, ותפילתם היא סתם בלוף ושקר. העיקר אינו לומר זאת, אלא להאמין ולבצע זאת.
כל יום המוסלמים מחללים את הר הבית ופוגעים בקודשי ישראל, ואף רב לא קם ואומר שצריך לשחוט את המופתי או לכבוש את הר הבית - איזה חילול ה'!
כמה טוב להיות נביא בבית המדרש, וכמה קשה להיות נביא בחוץ. זה מה שקורה היום בישיבות, מפתחים דור שלא מציל את העם! העם נמצא במחנה יהודה ובגבעתיים.
מדוע בבית ראשון ושני היו גדולי ישראל בראש ואת מדינת ישראל הקימו כופרים? אם היו שואלים את גדולי ישראל אם להקים את המדינה, הם היו אומרים: לא, כי זה פיקוח נפש, ואסור להתגרות בגוי!
בימינו, לא יכול להיות רב, מנהיג אמיתי, שלא ייעצר.
דתיים ורבנים מזוייפים
בכל יום כיפור מכריזים מיליוני יהודים, ורבניהם בראשם, את ההכרזה השקרית: לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
יש אנשים השומרים פולחן - תפילין, ציצית - כל חייהם בכל המאמצים, אך הם עדיין עומדים רחוק מאוד מהיהדות.
בעולם הזה, לא ניכר מיהו חסיד ומיהו שוטה. בעולם הבא יש בית כנסת גדול, ונתפלא כשנראה מי יושב במזרח. שם נדע מי קטן ומי גדול.
יותר מידי תלמידי חכמים מפנים את גבם אל העולם וקדושתם אינה אלא קדושה אנוכית.
יש היום טשטוש גדול, טשטוש המוחות והכוחות, והטשטוש מתחיל דווקא מבעלי ההוראה, שאליהם נשואות פני העם. גם הם תוצר של הגלות והעיוות, וזו הסיבה לדברים שהם אומרים.
כמה טועים ותועים אלה שפוסקים "פקוח נפש דוחה שטחי ארץ ישראל". האם יהיו מוכנים להרחיב את הכלל הזה ולכלול בו גם את בני-ברק, ירושלים והכותל המערבי?
לדאבוננו, המצב בעולם התורה אינו טוב. במקום שלימוד התורה יגרום לאדם להיות יותר ויותר עניו וצנוע, הרי היום, ככל שאדם גדול יותר בחכמה ובתורה, הוא מחשיב את עצמו ליותר מאחרים. וזה מסוכן.
כל כך חזקה מדת הגאווה והתאווה להיות לראש על בני אדם, שהיא מקלקלת את השורה אף של תלמיד חכם וגדול בישראל.
האדם המזייף את האמת התורנית מהווה סכנה כפולה ומכופלת מזאת של הכופר והמין, כי "אמת" היא יסודה של תורה.
הכסף שהדתיים צריכים בשביל מוסדותיהם, מביא את המפלגות הדתיות בישראל לבגידה בעקרונות תורניים וגורם לשנאת החינם להגיע לגבהים חדשים ולעומק של שפלות.
אדם שלא מבין את הרעיון, לא רק שאינו מכיר ואינו יודע מהי תורה, אלא אף מסלף ומעוות אותה.
אחד הרבנים אמר שהתורה ניתנה במדבר ואין צורך בארץ, כשאתה שומע את זה, אתה מבין שהסכנה הגדולה ביותר לא באה מהשמאל, אלא מבית.
תוכחה גלויה היא לבני תורה, שמתוך שחוששים לכבודם, נמנעים מלרדת לתוך שכונות ואזורים של עוברי עבירה, כדי לנסות להחזירם בתשובה. אין בסירוב זה קדושה או צניעות, אלא רק גאווה.
אין צורך להיות שונא תורה כדי לצעוק בכאב על העובדה שאי אפשר להתכחש לה, שאלפים, אלפים רבים, של "יהודים דתיים" אינם משרתים במלחמה שהיא מלחמת מצווה.
מי שקובע להלכה שאין מלחמה בינינו לבין הישמעאלים שבתוכנו, ואסור להרוג אחד מהם אפילו לאחר שניסה לתקוף ולהרוג יהודי, אינו אלא רודף, המסייע לגוים לרצוח יהודים.
עלינו לדעת שגם הגדול יכול לטעות, ודוקא בעניני האמונה.
גרוע מכל הוא האדם שביודעין מעקם ומסלף את היהדות, וכך מוליך שולל המוני יהודים.
ה"חרדים" של היום חרדים מאדם ולא מה'. בתפילתם הם אומרים "הא-ל הגדול...", אך בעיניהם הוא לא הגדול, אלא הגוי גדול ממנו.
המנהיג, גם אם הוא גדול בתורה וגדול הדור, מושפע הוא מסביבתו, מהאוירה ומהתנאים שמסביב לו. הם משפיעים על רגשותיו ועל רעיונותיו, מאחר שאין אדם חי בחלל ריק.
הדוחה את מדות ורעיונות ה' כפי שקבע אותם ה', על אף שהוא ממשיך לקיים את הפולחן - לא שומר מצוות הוא. אדם זה עבד לעצמו, הוא קובע שהוא האלהים, הוא כופר בעיקר!
היזהרו מן היהודים המדושנים והעשירים שתפשו את מקומותיהם ליד קיר ה"מזרח" בבית הכנסת! הם לא יצאו למלחמות מסוכנות ונואשות למען יהודים הנמצאים בצרה, משום שלא עליהם באה צרה זו.
אין יהדות בחו"ל
"ישראל שבחו"ל עובדי עבודה זרה בטהרה הן" - אפילו אלה שהולכים שם עם שטריימל ולומדים ולומדים, הם עובדי עבודה זרה בטהרה, כי עצם נוכחותם שם היא עבודה זרה.
מצווה וחובה לעלות ארצה! היהודים בחו"ל עושים צחוק ולעג מהקב"ה. אי אפשר לקרוא להם "יהודים טובים", כי הם בזדון לא מקיימים את מצוות העלייה לארץ ישראל - יישוב הארץ.
הבדיחה המרה היא היהודי שעוטף את עצמו במעיל של דתיות, תוך שהוא דורך יום יום בגללים של הגולה.
הגיע זמן הגאולה
"יככה ה' בשיגעון ובעיוורון ובתימהון לבב" - קללה זו נפוצה היום. חלק מהעם לוקה בשיגעון. מי שלא תופס ולא מבין שהקמת מדינה יהודית אחרי אלפיים שנה של גלות, היא יד ה', הוא משוגע.
אנו נמצאים היום במצב של עצמאות שלא היה מאז בית ראשון. אפילו בימי בית שני והחשמונאים, לא הייתה עצמאות כזאת. לדאבוננו, בכל זאת אנו שומעים גדולי תורה שמפחדים מפני הגוי באמריקה.
הגדולים נמדדים בעת מבחן
כאשר אדם לומד בישיבה, הוא יכול להיות מאמין גדול בדרשות ובפלפולים, אך השאלה היא איך הוא מממש את האמונה בשעת מבחן. אז האדם נבחן האם יש בו אמונה או לא!
אל תעבדו "אלילים"
לעולם אל תעבוד "אלילים". אחת מהבעיות היא שתלמידי ישיבות הופכים ל"רובוטים", לאנשים לא חושבים. חשוב בעצמך. למד מרבנים, אך עבוד רק את ה' והתורה.
למרבה הצער, הפכו בני תורה לרובוטים, שמקבלים כל מלה ומלה מרבם, בלי לחשוב ובלי להתבונן. השקפות ודעות ועמקות אין להם, והתורה הופכת מחמת זה לענייה ודלה.
אף פעם אל תעזוב את התורה שהיא האמת, רק משום שהאדם שייצג אותה לא היה ראוי לזה. אדם הוא חלש ולא יציב, והתורה היא נצחית. אל תיתן לאף אחד לשבור את לבך או את אמונתך.
עשה לך רב - זו מצווה על כל יהודי. אך שואלים רק כשיש שאלה ולא כשאין שאלה.
עשה לך רב ותלמד ממנו, אבל אל תהפוך את עצמך לתוכי או לגולם. אם יש דבר שאינך מבין – הן בשיעור והן בפסק הלכה שלו – תשאלו ואפילו מאה פעמים.
אמת
מאד מאד ייזהר היהודי מהפח המסוכן של הוראת היתר לעצמו, אלא יהיה תמיד הגון, ואל ירמה את עצמו, ויהיה מוכן להודות על האמת אפילו כאשר היא מרה ומסוכנת. ואזהרה זו אמורה אף לגדול, ובמיוחד לגדול.
נגע הצרעת של ימינו הוא כניסת טומאת התרבות הזרה של הגוים והנכרים לתוך המחנה הקדוש של ישראל. חדירת המחשבות והדעות הנפסדות של התרבות הזרה היא הפסל שהוכנס להיכל.
לימוד אגדה
אדם יכול להיות בקי בש"ס ראשונים ואחרונים, אבל אם אינו יודע אגדה, לא יבין את פעולות ה'.
"רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם? למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את ה' ומידבק בדרכיו". לימוד אגדה הוא הבנת הרעיונות שעליהם בנויה המצווה.
מסירות נפש
אדם שחי בימים אלה ואינו מוכן למסור נפש, כל זה לשווא. כל דף שלומדים מוסיף קדושה רק אם הוא בא עם ניסיונות והקרבה.
אילו משה רבנו היה חי היום, לא היו מקבלים אותו כרב - שהרי כשהוא ראה מצרי מכה יהודי, הוא הרג את המצרי.
מי שעושה את השררה קרדום לחפור בו, עתיד לתת את הדין. וגם מי שמתעלם מהצרות הגשמיות של כל העם בטענה שהוא "עוסק בתורה", עתיד לתת את הדין. ורועה שאינו מקריב את נפשו למען צאנו, מתחייב בנפשו.
מצווה על האדם לקנות את ארץ ישראל בייסורים, במסירות נפש. גם אם כל העם היה יושב ולומד תורה, המשיח לא היה בא, אלא אם כן היו לומדים כדי לעשות! ארץ ישראל "נקנית" - אתה משלם בביטול ה"יש" וביציאה לקדש שם שמים ובמעצר ובמאסר - אלו הייסורים.
דוד המלך איחד תלמוד תורה עם מלחמה. זה ראש ישיבה. מהתנ"ך נקח דגם לגדול שבישראל.
עם קדוש
צריך להחזיר את הדתיים בתשובה, שיבינו שהמדינה היא מלכות, בלי זה איננו עם אלא דת! דת הוא מושג זר ליהדות. אנו עם קדוש, ועם הולך עם כוח ועוז וארץ. אנו צבא ה' - צבא הגנה לשמו.
דאגתו של שומר המצוות לענייני ביטחון, ליהדות בברית המועצות ובארצות ערב ולשטחי ארץ ישראל, אינה יכולה להיות פחותה מדאגתו לשמירת שבת.
לפחות תהילים...
זכורה לי שבת אחת, בה נכנסתי לישיבת מיר להתפלל. בישיבה הזאת למדתי במשך שלוש עשרה שנה, ובה הוסמכתי לרבנות. לאחר התפילה ניגשתי לראש הישיבה, ואיחלתי לו שבת שלום. הוא לקח את ידי, החזיק בה ואמר באידיש: אתה רוצח יהודים רוסיים. לא רציתי להיכנס לוויכוח איתו, ופניתי ללכת, אך הוא אחז היטב בידי וחזר על דבריו: אתה רוצח יהודים רוסיים. הבטתי בראש הישיבה שהכרתי כל כך הרבה שנים, קודם שהגיע לתפקידו הנוכחי, ואמרתי לו: נגיד שאתה צודק. נגיד שמחאות והפגנות ציבוריות מזיקות ליהודים ברוסיה. אולם אני ישבתי בישיבה הזאת במשך שלוש עשרה שנה, ואני לא זוכר אפילו פעם אחת בה נאמרו תהילים למען יהדות ברית המועצות. אני לא זוכר אפילו יום תענית אחד שנקבע למען היהודים הסובייטיים. אני לא זוכר שמישהו דיבר על הנושא בכלל. בוודאי, דברים כאלה לא מזיקים ליהודי רוסיה. הוא עזב את ידי, ולא אמר דבר. (הרב כהנא)
העדפנו לשמור על פרופיל נמוך
ספד לרב, הרב יצחק הלוי, רב קרני שומרון, הרב כהנא לא נזקק לא לגינונים ולא לכבוד, ולצערנו הרב גם לא להכרה. לצערנו גם לא מקרב אנשים שיושבים כאן היום. להפך, הוא ספג חרפות, גידופים, אך חש בקול פנימי הקורא אליו להתייצב אל הדגל, ומגיב הנני! נעשה לו עוול גדול בחייו ובמותו. חז"ל אומרים: "אמר רבי אבא אמר רבי חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאין בדורו של רבי מאיר כמותו. מפני מה לא קבעו הלכה כמותו, שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו". הסיבה פשוטה, מכיוון שלרבי מאיר היתה ראיה חודרת והוא אמר את מה שהוא רואה, גם אם המראה לא היה מלבב כל כך, גם אם זה לא נראה כל כך סימפטי, גם אם מראה החזון הזה לא נתקבל על אוזניים קשובות. רבי מאיר לא היסס מלהביע ולבטא את מה שהוא רואה ואת מה שהוא חש. היום במבט לאחור, אנחנו חשים הרבה פעמים בטעות האופטית שלנו, בפטה-מורגנה שחלק מאתנו היינו אחוזים בה, ולאט לאט אנחנו רואים את הכתובת על הקיר: הרב כהנא צדק! הרב כהנא היה חשוף בצריח, הוא לחם לבדו את מלחמתה של ארץ ישראל, את מלחמתה של תורת ישראל ולצערנו הרב, אנחנו, לא תמיד נחלצנו לעזרתו, כי העדפנו לשמור על פרופיל נמוך. מתוך רצון שלא לעורר את זעם וחמת הפריץ ואולי למצוא חן ולהישאר סימפטיים ואהובים. גם זיקית היא בעל חיים סימפטי ואהוד. היא משתדלת להשתוות לגוון של המרקע, תרתי משמע, שמתוכו היא נשמעת ונראית.
רב במערה
לאחר עצרת עם ברמת גן נעצרתי על ידי המשטרה והובאתי למשטרת רמת גן, הרב כהנא הגיע לאחר סיום העצרת וחיכה על מנת לשחררני בערבות, לאחר השחרור המשכתי עם הרב ברכבו, הרב סיפר שהזמין אותו לפגישה רב מקובל מוכר מאיזור בני ברק, אך אותו רב ביקש ממנו שלא יכנס בכניסה הראשית אלא מהדלת האחורית וללא אנשים נוספים. לאחר שיצא הרב מהפגישה הוא חייך ואמר לי: הרב הזה אמר דברים הרבה יותר קיצוניים ממני, הוא הרחיב בנושא הרשעים והערב רב ומה שצריך לעשות להם. הבעיה, שהוא אומר את זה בפנים, בחדרו, לאחר שוידא שאף אחד אחר לא שומע את הדברים, בחוץ הוא לא מעיז להתבטא כך, והוא אפילו מפחד שמישהו ידע שנפגשתי איתו. ואז אמר הרב שזה בדיוק מה שהוא אמר רבות בישיבה על אליהו הנביא שאמר "אני נותרתי נביא לה' לבדי", והרי עובדיה החביא מאה נביאים במערה? אלא לומדים מכך שנביאים במערה אינם נקראים נביאים, וזו הבעיה עם אותו מקובל שאומר את דבריו רק בחדרו ולא זועק את האמת לעם.
© כל הזכויות שמורות