תורה
מטרת החיים – שמירת התורה
"וחי בהם" - אמנם "וחי", אבל - "בהם", וכשאין "בהם", אין סיבה ל"וחי". אנו חייבים לחיות כדי שמחר נהיה "בהם", ואם לא נשמור, אין סיבה לאדם ולעולם.
הצלחתו וייעודו ועתידו של עם ישראל מותנים אך ורק בדבקותו לתורת ה'. זה חוק הברזל של העם היהודי, מה יהיה - אם נישלֵו ואם נתייסר, אם נישפל ואם נרום - הכול תלוי בנאמנותנו לתורת ה'.
קשה, קשה, אך כך היא דרכה של התורה. סבלנות וסובלנות – דבקות במטרה. אין פשרות וויתורים. ובכוח מסירות נפשנו ואהבת אחינו, נתגבר, בעזרת ה', ונחיש את הגאולה.
הקריאה לקדושה, חותמו של עם ישראל, היא היא גאוותנו, והאמצעים להגיע לאותה קדושה הם מצוות התורה — הקשות, אך הנפלאות.
העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, וישראל לא נברא אלא כדי לקיים ולהפיץ את התורה. ואם ישראל לא יקיים את תפקידו, אין לו סיבה לחיות, כמו לב שאינו פועל.
חוקת התורה
חוקה לישראל? יש חוקה לישראל אלפי שנים. ממעמד הר סיני קיימת חוקה לישראל. וזאת החוקה אשר שם משה לפני בני ישראל. "זאת חקת התורה".
כפייה תורנית היא הלכה פסוקה, למרות הניגוד הבולט לתרבות הזרה הגויית. כי כך ציווה ה': "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", וז"ל רש"י: "שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט".
רק כסיל ואויל יאמרו שהתורה ניתנה על ידי הקב"ה בסיני כתורת אמת, ולאחר מכן ניתן בכל תקופה מסויימת ללכת ולהצביע ולהחליט אם אכן יש ללכת אחרי האמת.
אם זאת איננה דרכה של תורה – ברח מפניה למרות פיתוייה, כי לבטח תכשל, מפני שכה גזר אלוקי ההיסטוריה היהודית.
תורה מאהבה
חזרה לתורה תבא רק על ידי הקמת בתי ספר וישיבות שימשכו את לב הנוער, רק על ידי קיום דיאלוג לבבי עם הלא דתיים על ידי הסברה מהי תורה באמת, על ידי הפרכת תפיסות מוטעות של היהדות.
תורה וארץ
אני יהודי שומר מצוות, שיודע שהתורה ציוותה עלינו לעמוד על שתי רגליים – זו של הדת וזו של הלאום. יהודי שיש לו רק אחת מהן, הוא נכה.
ה' נתן את התורה אך ורק כדי לקיימה בארץ ישראל, כי רק שם יוכל היהודי לקיימה כראוי ובשלמות. ורק כדי שלא תשתכח תורה מישראל ציווה לקיימה גם בגלות.
תורה ומסירות נפש
ה' אינו מסתפק בשמירת מצוות גרידא, אלא, הוא דורש שמירת מצוות בעמל, שמירה מתוך עבודה קשה, שמירת המצוות הקשות, הדורשות אמונה ובטחון בה'.
תורה וקדושה
רק באמצעות כח הרצון והמשמעת שמעניקה התורה, תוכל להבטיח לעצמך חיי קדושה.
תורה בלי פחד מגוי
לא פחד הגוי, כי אם יראת ה' וקבלת עול מלכותו יקבע את יעודנו.
ה' אלוקי ההיסטוריה אמר והיה העולם, לתכלית אחת: התורה והעם היהודי.
אין התורה יכולה לפעול, אלא, בעם שהוא בעל נפש גבוהה, ולא משועבד לגוי, כי פחד הגוי דוחק את רגליה של יראת ה'.
לימוד תורה
לימוד תורה, זו המצווה אשר יותר מכל אחרת, מחוללת שינוי ביהודי, מעצבת את אישיותו, ומוצאת אותו בכל ערב אדם שונה לחלוטין מאותו אדם שנכנס לבית המדרש באותו בוקר.
מה שעליך לעשות כל בוקר, הוא להתפלל בכוונת יתר "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו..." – שיהיו הדברים ערבים כדבש ושתצליח להבין כמה מתוקים הם וכמה הנאה האדם יכול לקבל מהם!
על כל יהודי מוטלת החובה ללמוד וללמוד וללמוד עד שהוא ממלא את כל נשמתו בדברי תורה.
יש שמחה הלכתית ויש שנאה הלכתית. חייבים לשבת וללמוד הלכות אהבה, הלכות שנאה והלכות רגשות, עד שזה יהפוך לחלק מהאדם מבחינה רגשית.
לחזור ללמוד תנ"ך
מי יתבע את עלבונו של התנ"ך המוזנח והנשכח והנדחק לפינה בתוך החצר התורני! וכמה זה תרם לעיוותה של תורה ולסילוף מושגיה ורעיונותיה האמיתיים!
צריך לשים דגש על לימוד התנ"ך כי אנו רוצים להבין את מעשי אבותינו. הם הדוגמה האמיתית להנהגה שה' רוצה, כשהעם והמנהיג חיים בארץ ישראל, עם נורמלי.
נוסח התנ"ך לא בא באופן סתמי, אלא, כאשר הקב"ה נתן את התורה, והופיע לנביאים בחזון, בחר במלים ובביטויים מדויקים ובהקשר מדויק, כדי שנלמד מהם רעיונות הרבה.
סכנת סילוף התורה
מי יאיר לנו את נר ההבדלה, ויקיים לנו את מצות הפרשת הטבל והתבל מהקודש? מי יוציא את האמת הטהורה מתוך אשפת השקר, ובכך יציל את תורת ה' מסילוף ומזיוף? לא פחות ממלחמת מצווה היא זאת.
ללא עקירת השורש של חדירת תרבות הזרה לתוכנו, ישארו בתורה כל המחשבות הזרות של שקר, זיוף וסילוף ושל שעטנז איום שהסתננו לתוכנו, צו השעה הוא להחזיר את התורה לאמיתה על ידי ביעור הרע מקרבנו.
אוי לזייפנים ולמסלפים את תורת ה', שבחַבקם את התרבות הזרה בורחים מהמושג של ישראל כעם נבחר וסוגדים הם לאליל השויון.
"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". המסר ברור. בין אם זה שסר מהתורה הוא הלאומי הימני ובין אם הוא הליברל השמאלני - הוא אינו מתאים ליהודי הדבק בה'.
המלחמה הזאת מצד המתייוונים נגד "גזענות" היא מלחמה נגד יסוד של התורה. אנו ברמה גבוהה ועליונה מעל הגויים (זה לא גזעני, שהרי גוי יכול להתגייר), ובעניין זה אין להתפשר.
שום מפלגה שאינה מחוייבת לגמרי לשמירת התורה ולעול מצוות, אינה יכולה להביא גאולה לישראל.
להשלים את הציטוט
אבא שלי היה נוהג להתחיל ציטוט מגמרא או מפסוק בתנ"ך והרב כהנא בקביעות היה משלים את המשך הציטוט, לא משנה מאיפה זה היה. לאבי זה הסב עונג גדול, והוא היה מחכה שהרב כהנא יגיע לעבודה. לאחר שנרצח הרב כהנא, אבא שלי אמר: לעולם לא אמצא עוד אחד שאוכל להתחיל ציטוט והוא יסיים אותו עבורי. לעולם לא אמצא משהו שכל כך מרגש לשוחח איתו בדברי תורה.
תורה בככר העיר
הרב כהנא הגיע להעביר שיחה באחד מישובי בנימין. כשהגיע לישוב אמר לו פעיל התנועה שאירגן את השיחה, שביקשו למסור לרב שיעביר את השיחה בישיבה ושימנע מלדבר 'פוליטיקה' אלא רק דברי תורה. כאשר הרב הגיע מסרתי לו את הבקשה, ואכן הוא העביר שיעור למדני בעניין החיוב לסלק את הערבים מארץ ישראל. בסיום השיעור נעמד אחד הר"מים בישיבה ושאל את הרב: מה שאמרת כעת מבוסס על ש"ס ופוסקים. כאשר אותם הדברים נאמרים על ידי הרב ש"ך בפונביז' אף אחד לא עושה מזה סיפור, מדוע כאשר אתה אומר את הדברים, זה מעורר סערה גדולה כל כך בתקשורת?
אתה צודק, ענה הרב בשקט, הדברים של רבנים אחרים אכן לא נתקלים בהתנגדות ואילו שלי כן. ההבדל בינינו הוא שהרבנים אומרים את הדברים בשיעור כללי בבית המדרש, ואילו אני אומר אותם בככר העיר.
לחזור לאותה נקודה
כשנסענו לעצרות עם ברחבי הארץ אהבתי לנסוע ברכב יחד עם הרב, בדרך ערכנו דיונים מרתקים ועמוקים בתנ"ך או בסוגיה בגמרא, וכשמגיעים למשל, לשיכון ד' בבאר שבע, היינו יוצאים מהאוטו, והרב הפך לאיש אחר. צ'פחות חיבוקים, נואם את האמת שלו בקול גדול. מדהים. הרב יורד מהבמה, ושוב חיבוקים ולחיצות ידיים. כשהיה חוזר לרכב היינו ממשיכים באותה נקודה בה הפסקנו לפני כן. כאילו לא היה שום דבר בחוץ. כל הזמן, כל נושא שהתקלת אותו, תמיד היה בקי, מלא וגדוש.
בשכבך ובקומך
באותם ימים, ישנו במקלט בימית, היינו מתפללים תפילת "שחרית" ביחד עם הרב בכל בוקר. עם קומנו מהשינה, השכם בבוקר היינו רואים את הרב כבר יושב ולומד תורה. שאלנו אותו: מדוע הרב משכים לקום כה מוקדם בבוקר? כך ענה לנו: קראתי פעם כתבה ב"טיים" על שייח' אחד שהיה משכים לקום בבוקר כדי ללמוד בקוראן. אמרתי לעצמי: אם בשביל תורת שקר אפשר לקום, אזי בשביל תורת אמת, על אחת כמה וכמה, ומאז קיבלתי על עצמי להתעורר ולקום לפנות בוקר וללמוד תורה. בהזדמנות אחרת כששאלו את הרב מדוע הוא ישן כל כך מעט הוא ענה: עוד מלימודי מישיבת מיר בארצות הברית, התרגלתי לישון שעות בלילה, אז מה ההבדל בין שעות לשעתיים.
בחר ללמוד
ביום הבחירות לכנסת, נכנס הרב שמואל אוירבך לבית הכנסת בשכונת שערי חסד. בית המדרש היה ריק מאדם, שהרי כולם עסוקים בעבודת הבחירות, עת לעשות לה'. בקצה בית המדרש ראה יהודי יושב ולומד. התקרב הרב שמואל אוירבך לראות מיהו המתמיד הגדול, והנה ראה את הרב כהנא לומד בחשק ובשקידה בעיצומו של יום הבחירות.
כך אני רגיל
בוקר אחד דפק על דלת ביתו של הרב ד"ר ברוך גולדשטיין. הוא פנה אל הרב ואמר לו: החבר'ה במשרד אמרו שהרב נראה קצת עייף וביקשו שאבוא לבדוק אם הרב בריא, הרי אני רופא, הרב לא הסכים בשום פנים ואופן ואמר, כך אני רגיל כבר הרבה שנים.
חבל על הזמן
כשלמדתי בישיבת "מרכז הרב" הייתי מגיע לשיעורים של הרב במשרד באוסישקין. הוא לא אהב את זה, ומיד לאחר השיעור היה לוקח אותי ישר לישיבה. חבל על הזמן של "הביטול תורה" שבאתי מ"מרכז הרב" לשיעור שלו.
מה לכהן בבית הקברות
פעם באתי לבקר אותו בכנסת, יחד עם בנימין כהנא הי"ד, שהיה חברותא שלי. הוא כל כך לא אהב את זה, שבאמצע יום לימודים בישיבה, אנחנו עוזבים ובאים לכנסת. הרב אמר לנו: מה לכהן בבית הקברות? דבריו הותירו עלינו רושם גדול ובל ימחה. דבריו המחישו לנו את חשיבות לימוד התורה, ומאז גם אני וגם בנימין לא באנו לכנסת.
הצוואה הרוחנית
בספר "אור הרעיון", אפשר לראות את הצוואה הרוחנית להמשך דרכו. הרב סיים את ההגהות האחרונות על הספר, ממש לפני הרצח. הוא היה מגיע לישיבה ומנצל כל רגע. אם הוא קבע להעביר שיעור בשעה מסוימת, והיה מגיע חמש דקות לפני תחילת השיעור, היה מקדיש אותן לעוד הגהה, עוד תיקון, כאילו מישהו מחייב אותו לסיים את הספר בתאריך מסוים. כשסיים את ההגהה האחרונה, נרצח.
שב, תלמד ותדע
שאלנו פעם את הרב כהנא: הרי ישנו מאמר מפורסם, "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע", אם כן מתי מאמר זה מקבל תוקף? תשובתו היתה: מה שצריך לנקר במוחכם תמיד, זה מה ישאל אתכם רבונו של עולם. מה תענו לרבונו של עולם כשתעמדו לפניו. לא מה שיגידו אחרים עליך. אם אתה לא יודע מה להגיד, שב, תלמד ותחרוש את כל התורה כולה.
הלכה למעשה
רופא עור ידוע ממרכז הארץ שלח לתנועת "כך" את מחקרו המעניין מהי צרעת הכתובה בתורה. כשהראנו לרב את המכתב ממש התרגש ואמר: הרי אני כהן ומידע זה חשוב לי הלכה למעשה...
למעלה למעלה
מי שלא ראה את הרב בשמחת תורה, לא ראה אהבת תורה ושמחה מימיו. הרב היה אוחז בספר התורה בשתי ידיו ורוקד ללא הפסקה, נראה היה כאילו אין רגליו נוגעות בקרקע אלא התורה היא שמחזקת בו ומעלה אותו מעלה מעלה.
© כל הזכויות שמורות