הגלות בית עלמין / לשנוא את השונא

ט"ו אדר התש"ן

בין כל ההלכות שיש בפורים, יש אחת שלכאורה די קשה להבינה: כתוב בשולחן ערוך שיהודי חייב לשתות עד שלא יוכל להבחין בין "ברוך מרדכי" ל"ארור המן". המפרשים מבינים שזה לא כפשוטו, אבל נראה שזה דווקא בדיוק כפשוטו, ויש בזה היסוד של פורים. אדם שלא מסוגל לשנוא מספיק את הרע, לעולם לא יהיה מסוגל לאהוב מספיק את הטוב. אנו חיים היום בתקופה של טירוף ושיגעון, של אהבת האויב, של מוסר מסולף ומעוות, מושגים של גויים והתיוונות. מצווה רבה לשנוא את השונא, שהרי אם לא נשנא אותו, נמיט אסון על הנקי. לכן, חייב אדם לשתות עד שלא ידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". אין הכוונה שישתה עד שיגיד "ברוך המן", אלא הוא חייב לשתות עד שלא יבחין בין אהבת מרדכי לשנאת המן, ולא רק יאהב את מרדכי, אלא גם ישנא את המן. ישתה עד שאהבת הטוב ושנאת הרע יהיו אצלו היינו הך. מי שלא מסוגל להבין את האהבה, לא מסוגל להבין את השנאה. שנאה היא מצווה גדולה כמו האהבה.

אני חזרתי מהגלות, ואני עדיין המום. למרות שנולדתי שם ובאתי משם, קשה לי להסביר לכם את גודל השנאה ליהודים. "והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה" (אסתר ג:טו). מה גוי עושה כשהוא חותם על שואה? הוא שמח. "והעיר שושן נבוכה" - האם זו התגובה הטבעית כששומעים על צרה? למה "נבוכה" ולא פחד או יראה? אלא, העיר שושן היא סמל של כל ה"שושנים" שהיו אי פעם - מוסקבה, ברלין וניו יורק. היהודי תמיד חשב ששם גן עדן, וכך היה בשושן - היהודים היו "פרסים בני דת משה", כמו שהיום היהודים באמריקה רואים את עצמם "אמריקאים בני דת משה". יהודי שגר בברלין לפני שישים שנה, אמר 'אנא ברלנא אנא', ופתאום כרעם ביום בהיר - שואה. התגובה של יהודי שושן הייתה "נבוכה", כי הם חשבו: 'איך ייתכן? הרי אני פרסי'! אבל "מרדכי ידע את אשר נעשה" - הוא הבין מה זה גוי. היהודים באמריקה לא יודעים ולא מתארים לעצמם מה יהיה. הם חושבים על האנטישמיות ברוסיה, ולא מבינים שאיון וג'ון הם אותו הדבר.
גוי זה גוי, ואין הבדל היכן הוא גר. הגלות היא בית עלמין. צריך לשנוא את השונא!