מנהיג

ו' טבת התש"ן

"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה... ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו..." (דברים ל:א-ב). באחרית הימים, בסוף הגלות, היהודי יחזור בתשובה אמיתית. כתב שם הספורנו: "התבונן בחלקי הסותר... להבחין האמת מן השקר, ובזה תכיר כמה רחקת מן הא-ל יתעלה בדעות ובמנהגים אשר לא כתורתו". יבוא יום שתבין כמה התרחקת מה'. אתה תסתכל על עצמך, על מעשיך, על דעותיך ועל מנהגיך, ותבין כמה הם לא לפי תורת ה'. למעשה, התשובה האמיתית היא שהאדם יבין עד כמה הגלות הרחיקה אותו מהאמת. האדם, כביכול, יסתכל בראי ויגיד: כל הדעות והרעיונות שחשבתי שהם של ה' - עכשיו אני מבין שאינם של ה'. ולאו דווקא מי שכפר בזדון יתפלא, אלא הספורנו מדבר על אלה שחשבו (בטעות) שרעיונותיהם הם תורת ה'. כתב שם הכלי יקר: "וראשונה נתכוון ה' להפיצך, אמנם ההדחה מן המצוות נמשך... מן הניפוץ.... אתה מודח מן המצוות אבל אין לייחס הדבר אליו יתברך כי אם אליך. ונקרא 'נדחך' כי אתה עשית וגרמת לך הדחה זו". הקב"ה חשב שהגלות תביא לתשובה, אך למעשה היא גרמה התרחקות מהתורה ('מודח מן המצוות') בגלל החיים בין הגויים. ולכן "ושב וקבצך" - ה' יקבצך פיזית ויקבצך מההתרחקות הרוחנית. וזו באמת הכוונה של חז"ל במסכת סוכה (נב:): "ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם ואלו הן: גלות, כשדים וישמעאלים ויצר הרע". ה' מתחרט על שברא את הגלות, כי הוא חשב שהגלות תהיה כתרופה, שהיהודים יחזרו בתשובה, אך נהפוך הוא - הגלות עשתה לנו מה שהישיבה כאן בארץ לעולם לא הייתה עושה. לא רק שחלק התבוללו ונטמעו ופרקו עול ועכשיו הם בגרמניה או באמריקה, אלא ההדחה באה גם לחוגים הדתיים, שאימצו מושגים כמו דמוקרטיה וחופש ביטוי וצורך ב"החזרת שטחים" וכד'. וכל זה בא מההשפעה ומהתרבות של הגלות. על זה ה' מתחרט. הגלות הרסה את המושגים והרעיונות של היהדות. הגר"א אמר שהמלחמה הקשה ביותר של משיח בן יוסף לא תהיה עם אדום וישמעאל, אלא עם הערב רב, שמכניסים לתוכנו את השקר, והגרוע מכל הוא שהם אומרים שזו האמת.

התשובה האמיתית, השיבה לה', חייבת להיות בכך שאנו פורקים עול הגויים ומקבלים עלינו עול מלכות שמים. על המילים "ושבת עד ה' אלקיך" כתב הספורנו: "תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד וזו היא התשובה... שמגעת עד כסא הכבוד". חזור בתשובה לא משום שזה מוסרי ו"יפה", אלא משום שזהו רצון קונך. התשובה הזאת, התשובה של עול מלכות שמים, מגיעה עד כסא הכבוד!

בתשובה הסופית אנו נכיר את האמת, כמה רחקנו מה'. ההכרה הזאת תגיע לא רק לחילוני ולכופר, אלא גם למי שהוא לכאורה דתי, מי שלא התרחק מהלכות שבת וכד', אבל התרחק בדעות. אז נבין שהגלות הדיחה אותנו מהמצוות בגלל התרבות וההשפעה מהגויים. והתשובה האמיתית היא קבלת עול מלכות שמים כדי לעשות רצון קוננו בלבד!

במסכת ערכין (יז.) מובא מחלוקת: האם הדור לפי הפרנס או הפרנס לפי הדור? כלומר, האם פרנס צדיק מגן על הדור? אבל ברור שאם גם הדור וגם הפרנס מבולבלים ורעים, ודאי וודאי שאין הגנה. אם כן, ברור מהי חובתנו היום: ליצור ולהקים פרנסים שיהיו מנהיגים עם דעת. "כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו" (ויקרא רבה א). תלמיד חכם שאין לו דעת - הכיצד? אלא, המובן של "דעה" כאן הוא כמו במימרה "אם אין דעה, הבדלה מנין?" לא מספיק שאדם ישב וילמד. אם תשים ש"ס על חמור, הוא נשאר חמור למרות שיש עליו ש"ס. דעה - הכוונה היא להבין איזה מושג, רעיון, דרך נוצר על ידי המצוות. מי שיש לו דעה, יאמר שדין מסוים לא שייך במצב מסוים, כי יש הבדל, ומי שאין לו דעה, אין לו כלום.

אין ספק שהעיוות של היום בא בגלל הגלות שהפרידה בין דת ללאום. החילוניים באו ולקחו את הלאומיות. לדעתם, כמו שיש פיני, יש ישראלי. ומצד שני, הדתיים לקחו את הדת בלי מלכות ומדינה. העניין שלהם במדינה הוא הכסף. הם הפכו את כל המושג של עם ישראל למושג של דת. אנו חייבים לשנות את זה, וכן להוריד את המנהיגים שמסמלים את ההפרדה בין הדת ללאומיות. מיהו גם חסיד וגם גיבור? על הפסוק "אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם" (תהילים פט:כ) אומר המדרש (ויקרא רבה א.): 'אז דברת בחזון לחסידיך' מדבר באברהם... 'שויתי עזר על גבור' שהרג ארבעה מלכים בלילה אחד... דבר אחר 'אז דברת בחזון לחסידיך' מדבר בדוד... י"ג מלחמות עשה דוד, ורבנן אמרי י"ח, ולא פליגי. מאן דאמר י"ג - לצורכיהן של ישראל, מאן דאמר י"ח - חמש לצורך עצמו, י"ג לצורכיהן של ישראל". והעיקר "לישראל", להילחם נגד שונאיהם ולהרחיב את גבולם. אותו דוד שקם בחצות ללמוד תורה, עשה מלחמות. זה אב טיפוס של מנהיג! והיה עוד מנהיג כזה: עתניאל בן קנז. מצד אחד, כתוב עליו "ויצא למלחמה ויתן ה' בידו את כושן רשעתים" (שופטים ג:י) ומצד שני, הגמרא אומרת עליו: "אלף ושבע מאות קלין וחמורין... נשתכחו בימי אבלו של משה... והחזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו" (תמורה טז). אותו עתניאל שיצא למלחמות, החזיר את ההלכות בפלפולו. הוא התחתן עם עכסה, בתו של כלב, והיא "מעידה" עליו שכולו תורה: "'ונתתה לי גולות מים' (יהושע טו:יט) - אדם שאין בו אלא תורה בלבד" (תמורה טז.). אנחנו רואים פה את המנהיג היהודי שיש בו הצירוף של לוחם וגדול הדור. זה הטיפוס הנכון של מנהיג, כי אם אין צבא ואין מדינה, אתה נשאר ר"מ בישיבה, מה שהיה בפולין!

כל המטרה של הישיבה הזאת היא להוציא תלמידי חכמים שמנהיגים ונלחמים. כדאי להסתכל על העניין של מנהיג. "נביא לגויים נתתיך" (ירמיהו א:ה) - לבני ישראל שמתנהגים כגויים (רש"י שם וספרי שופטים קעה). "הנה לא ידעתי דבר כי נער אנוכי" (שם ו) - לפי התרגום והרד"ק, ירמיהו אמר כך לה': "פתאום אני אבוא, ויאמרו לי: 'ילד, מי אתה בכלל? משה רבנו לא הוכיחנו עד מותו, וחוץ מזה, הוא עשה לנו נסים'. איך אני אוכיח אותם"? ועונה לו ה': "אל תאמר נער אנכי" - לא שאינך נער, אבל אל תאמר את זה, כי זה לא חשוב בשבילי. ולא רק ירמיהו היה נער כשנבחר, אלא גם שמואל וזכריה. למה ה' בחר נער ולא יהודי מבוגר מפורסם? הגמרא אומרת: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן... ודידי ודידך מאי?... אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא" (שבת קיט:). הילד הוא "דוגרי", הוא ישר, הוא תמים, שלם, ואנחנו לא! לנו יש קליפה, ולו אין. בגלל זה הקב"ה בוחר בנער, ודווקא כנביא לחורבן. ה' בוחר אדם שאין לו נגיעות, מפני שאם ישלח מישהו אחר, יאמרו לו: "הרי אתה עשית כך וכך..."
על הפסוק "אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך" (ירמיהו א:ח) פירש הרד"ק: "לא הבטיחו שלא יגעו בו, אלא יגעו בו ויכוהו [מעצר ומאסר], ויצילהו מידם שלא ימיתוהו"!
ועוד עניין של מנהיג צעיר יש בדברי הימים (דבהי"א ד:יח): "ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד". אומר המדרש (מגילה יג.): "וכי מרד שמו? והלא כלב שמו. אמר הקב"ה: יבוא כלב שמרד בעצת המרגלים ויישא את בת פרעה שמרדה בגילולי בית אביה". במקום אחר חז"ל אמרו שכלב לא נשא את בת פרעה, אלא את מרים: "נשאת מרים לכלב שנאמר 'ותמת עזובה'" (ספרי בהעלותך עח); עזובה זו מרים (סוטה יב.). על מרים כתוב (שמות רבה א): "פועה שהופיעה פנים כנגד פרעה... פועה שהופיעה פנים כנגד אביה... אמרה לו גזרתך קשה משל פרעה... עמד הוא והחזיר את אשתו...". אם כן, יש ביניהם קשר של מרד: כלב מרד בעצת מרגלים, ומרים מרדה באביה.