קדושה לשון הקודש -פנחס
קדושה / לשון הקודש
כ"ד תמוז התשמ"ח פרשת פנחס
"אלו נאמרים בכל לשון: פרשת סוטה, ווידוי מעשר, קרית שמע, ותפלה, וברכת המזון, ושבועת העדות, ושבועת הפיקדון. ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא ביכורים, וחליצה, ברכות וקללות, ברכת כהנים, וברכת כהן גדול, ופרשת המלך, ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם" (סוטה לב.). יש מצוות שאפשר לומר בכל לשון, ויש מצוות שאינן יכולות להיאמר בכל לשון, אלא דווקא בעברית.
יש מצווה מיוחדת לומר את מקרא ביכורים דווקא בלשון הקודש, מפני שהקורא אומר:
"ארמי אובד אבי וירד מצרימה... ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה... ויביאנו
אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת" (דברים כו:ה,ח-ט). המביא את הביכורים מכריז
ואומר שהקב"ה גאלנו מעבדות לחירות והוציאנו ממצרים. ואת זאת הוא חייב לומר בלשון
הקודש - לשון קדושה, שהרי אחד הדברים המאפיינים עם הוא הלשון, השפה. יהודי שיודע
מספר שפות ואינו יודע עברית, אינו יהודי מושלם. הוא יהודי אמריקאי, יהודי צרפתי,
אך אינו יהודי מושלם, שהרי השתייכותו לעם ישראל לוקה בחסר. חסר לו אחד הדברים
המאפיינים את עם ישראל. לכן מקרא ביכורים, צריך לאומרו בלשון הקודש.
הברכות והקללות - גם הן חייבות להיאמר בלשון הקודש. הברכות והקללות נאמרו בהר גריזים
ובהר עיבל לאחר שעברו ישראל את הירדן ונכנסו לארץ ישראל, וכשנצטוו ישראל על כך
כתוב: "היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך" (דברים כז:ט) אחד הדברים הנוספים המאפיינים
עם הוא ארץ. עם ללא ארץ אינו עם. יהודי הנמצא באמריקה אינו יהודי מושלם; הקהילה
היהודית שם אינה עם, אלא קהילה או שטיבל, מפני שעם ללא ארץ אינו עם. לכן על הפסוק
"לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך" (דברים יט:יד) אומר
רש"י: "והלא כבר נאמר 'לא תגזול' (ויקרא יט:יג), מה ת"ל 'לא תסיג'?
לימד על העוקר תחום חבירו שעובר בשני לאוין. יכול אף בחו"ל? ת"ל
'בנחלתך...' בארץ ישראל עובר בשני לאווין, בחו"ל אינו עובר אלא משום 'לא
תגזול'". כלומר, בחו"ל עובר על "לא תגזול" משום שגזל, אך לא
על "לא תסיג גבול". בחו"ל לא שייך "לא תסיג גבול" כי
המגורים שם הם ארעיים; אין גבול, אין נחלה ואין שטח בחו"ל. רק בארץ ישראל,
שהיא הגבול והנחלה של עם ישראל, שייכים שני הלאווין. אם כן, שני הדברים החשובים
המאפיינים עם הם ארץ אחת ושפה אחת, ולכן הברכות והקללות היו חייבות להיאמר בלשון
הקודש.
המשנה שם (סוטה מב.) ממשיכה: "משוח מלחמה, בשעה שמדבר אל העם, בלשון הקודש היה מדבר... 'ויאמר אליהם שמע ישראל'". הגמרא שואלת מדוע הוא אומר דווקא "שמע ישראל": "מאי שנא 'שמע ישראל'? אמר רבי יוחנן משום רשב"י, אמר להן הקב"ה לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, אי אתם נמסרים בידם". מה הכוונה ומה המשמעות של הקשר לקריאת שמע? בקריאת שמע אנו ממליכים את הקב"ה עלינו למלך, שהרי אנו אומרים "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", ומקבלים על עצמנו עול מלכות שמים. מצווה להאריך ב-ד' של "אחד", משום שאנו ממליכים את הקב"ה על ארבע רוחות העולם, כמו שאומרת הגמרא (ברכות יג: ): "כיוון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת". וזה מה שאמר כאן ר' יוחנן: מספיק לקרוא פעמיים ביום קריאת שמע ולקבל עול מלכות שמים באמת ולהאמין בלב שלם שהקב"ה שולט בכל ומלך על הכל, ואז, כאשר יוצאים לקרב, מבינים: מה זה משנה אם יש לאויב אין ספור טנקים או נשק עד אין מספר? הרי הקב"ה הוא מלך על העליונים ומולך בכל, והכל ביכולתו. עם ביטחון זה צריך לצאת למלחמה. יש יהודים האומרים כל יום קריאת שמע ומאריכים ב-ד', אך לאחר התפילה הם פוחדים מרייגן (נשיא ארה"ב)או מהערבים או מכל גורם שהוא, ותפילתם היא סתם בלוף ושקר. העיקר אינו לומר זאת אלא להאמין ולבצע זאת.
"'ויגש הפלשתי השכם והערב' (שמואל א יז:טז)- אמר רבי יוחנן: כדי לבטלן מקריאת
שמע שחרית וערבית" (סוטה מב: )האם שאול וכל העם לא קראו קריאת שמע?! אלא גלית
גרם להם שכאילו לא קראו קריאת שמע, שהרי הם פחדו מגלית, וכיצד ייתכן שיפחדו אם מאמינים
שהקב"ה מולך על כל העולם כולו?!
לכן משוח מלחמה היה אומר להם "שמע ישראל".
והיה ממשיך ואומר (סוטה מב.) "על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם, אין מרחמין
עליכם" - לא כמו הסילוף והעיוות של דורנו ביחס לאויבים. ולכן היה משוח מלחמה חייב
לומר זאת בלשון הקודש, שהרי זהו אחד ההבדלים בין האויב לבינינו. אסור שיהיה לנו
דבר משותף עימהם, שהרי אם יהיה, ח"ו, כבר יתחילו השמאלנים לדרוש שיויון מלא לאויב:
"למה, מה הם שונים?" לשון הקודש - קדושה. זה היה בצבא ישראל, שבו היו
דווקא תלמידי חכמים. היום הגענו לידי עיוות וסילוף מצד זרמים ביהדות שאין להם קשר
לצבא ולמדינה. איזה עם שפוי אינו מרגיש קשר הדוק בין הצבא והמדינה לבינו? נכון, יש
שלטון רע, אבל צריך להבדיל בין שלטון רע לבין המדינה. מדוע העובדה שיש שלטון כופר
תמנע מאתנו מצוות? צריך להבחין בין טוב לרע ולא לפסול פסילות מוחלטות וכוללות. יש
להבדיל בין מדינה לשלטון, ואסור לומר שאין אנו רוצים מדינה, אלא צריך לשנות את
השלטון. מדוע ימנעו ממני מצווה? וכך אנו מוצאים באליהו, שמצד אחד "וישנס
מתניו וירץ לפני אחאב..." (מלכים א יט:א) ומצד שני אמר לו "עוכר
ישראל". יש עניין של מלכות, ואת זה רשעותו של אחאב לא תעקור, אך הוא אישית
עוכר ישראל.
לכן כל דבר ששייך לעם ישראל, לציבור, חייב להיאמר בלשון הקודש. אך דבר פרטי, אישי בינו לבין הקב"ה, יכול אדם לאומרו בכל לשון.
© כל הזכויות שמורות