תוכחה - פורים
תוכחה / פורים
ט"ו אדר ב התשמ"ט
"גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן
לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב" (מגילה יד.).
כלומר, ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות קמו, הטיפו מוסר, זעקו והזהירו, אך לא
הועילו. רק ברגע שהגוי הסיר את הטבעת וגזר השמדה, הכל זז.
כתוב שארבעים ושמונה נביאים ניסו ונכשלו. לאור דברים שטוענים באוזני ידידים, נשאלת
השאלה: לאחר שעשרים נביאים נכשלו, מה חשב הנביא העשרים ואחד? הרי זה לא יועיל, אין
סיכוי. למה להמשיך? אנו מוצאים אגדתא: "'בימים ההם חלה חזקיהו למות. ויבוא
אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה'
וגו' (ישעיהו לח:א) - מאי 'כי מת אתה ולא תחיה'? 'מת אתה' - בעולם הזה, 'ולא תחיה'
- לעולם הבא. אמר ליה: מאי כוליה האי [מה פשעי ומה חטאתי]? אמר לו: משום דלא עסקת
בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקודש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר
ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא
בריך הוא - לעביד" (ברכות י.) - מה לך להתעסק עם סודות ונסתרות? אתה קיבלת
מצווה להתחתן. התחתן! הבן הרשע - זו הבעיה שלו. אתה - לך ועשה את המוטל עליך בלי
חשבונות!
טוענים: 'מה נעשה?' 'אין סיכוי', 'אין
תקווה'. נכון, קשה. אז מה? יש לנו תפקיד, יש לנו מטרה. מי יודע? אולי הסרת הטבעת
של האינתיפאדה תעזור. בסודות של הקב"ה למה לנו? אנו חייבים לעשות - לא לשם
תודה ולא לשם הצלחה. מעולם לא שאל הקב"ה אדם בעולם הבא "מדוע לא
הצלחת?" השאלה ששואל הקב"ה היא "מדוע לא ניסית?" "לא
עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב, טז).