פרק י'

פרק י '

שמע, עולם, שמע היטב: אני יהודי ואני ציוני — והגיע הזמן שתבין את משמעותה של מדינת ישראל ואת משמעותה של התקופה שבה אנו חיים.

גאולת ישראל תבוא באחת משתי דרכים. אם נחזור בתשובה ונקבל על עצמנו להגשים את ייעודנו — עם נבחר וקדוש — תבוא הגאולה במהרה. ואולם גם אם רוב העם ימשיכו להתנכר לאביהם שבשמים, בוא תבוא הגאולה. זהו כורח המציאות. ה' אלוקי ישראל, אב רחום וחנון, מרחם על בניו גם כשהם משחיתים את דרכם ומכעיסים אותו.

מתוך אפר הכבשנים של שואה שהכחידה שליש מבני עמנו, מתוך פרק אפל ומתועב של ההיסטוריה, קמה ועלתה מדינת ישראל השלישית. טרם פגה צחנת תאי הגזים, טרם התקררו הכבשנים, טרם התאוששו משיתוקם אותם שלדים מהלכים בעלי זרועות מקועקעים — החלה גאולת ישראל לקרום עור וגידים. על דברי הנביא "נחמו נחמו עמי" אמרו חז"ל שה' מבקש תנחומים לעצמו כביכול . ה' מבקש נחמה על הייסורים שבניו קשי העורף סובלים בגלל עזבם אותו, והנחמה היא שמתוך ייסוריהם הקשים צומחת הגאולה.

ואכן, כך רואות עינינו. אנו כבר צועדים אל תוך ימות המשיח. התקופה שבה אנו חיים היא תקופה גדולה, המבקשת לרומם אותנו ומחכה שניענה לאתגר. מי שמפקפק בגודל השעה אינו אלא עיוור; הספקנות והלעג אינם אלא תוצאה של בורות.

בתקופה היסטורית רבת משמעות זו מגיע לסופו מסעו הגדול והפתלתול של האדם בתוּרו אחר משמעות לחייו, בחפשו את האמת. ההיסטוריה היהודית רצופת הנדודים, הזוועות והסבל — ולעומתם עוז הרוח המדהים — מגיעה לסופה. איך אפשר שלא לראות את התהליך המתרחש לנגד עינינו, שאינו מרפה ממנו ודורש שנכיר בו ונבינו לעומק?

השואה האיומה שפקדה את עם ישראל וכילתה בבת אחת את טובי בניו ואת מפעליו המפוארים אינה סתם "מקרה היסטורי טרגי".

שיבת עם לארצו לאחר אלפיים שנות גלות ודיכוי; תחייתה של שפה ששבקה חיים והפיכתה לשפה שילדים מפטפטים בה ומדענים יוצרים בה — אלה ניסים גלויים שאין להם אח ורע בתולדות האנושות.

התעוררות הגבורה הצבאית בעם ישראל; הלהט הבוער של חברי האצ"ל, הלח"י וההגנה לשחרר את נחלת אבותיהם; ניפוץ התדמית עתיקת היומין של היהודי החלש, שדמו הפקר; תקומתה של מדינת ישראל השלישית מתוך האפר — כל אלה אינם מקרים.

קיבוץ הגלויות המדהים מצפון ומדרום, ממזרח וממערב; חזרת היהודים ממחוזותיה הנידחים של תימן ומאוניברסיטאותיה של לונדון — הכול חלק מהתהליך עוצר הנשימה של התפתחות הגאולה.

הניצחון ההיסטורי המזהיר במלחמת ששת הימים; מנוסת אויבי ישראל כדברי התורה, "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" ; החזרה לערי אבותינו; התרפקותם של הצנחנים על אבני הכותל המערבי בבכי; מרוצתם של משחררי חברון במעלה המדרגות של מערת המכפלה מעבר למדרגה השביעית ה"אסורה"; חזרת הבנים האובדים לקבר רחל אמם, המבכה עליהם אלפיים שנה — בכל אלה הדהדה ההבטחה האלוקית, "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו".

ישראל אינה מדינה ככל המדינות; היא הופעה אלוקית. ישראל אינה ארץ ככל הארצות; היא מושג. עם ישראל שב לארצו לא בזכות הסוציאליסטים, החלוצים או צה"ל — אף שמסירות נפשם ומוכנותם לעשות את שלא עשו אחרים חרוטות לעד בתולדות ישראל — אלא משום שריבונו של עולם הציץ בשעון ההיסטוריה והחליט שהגיעה העת לשים קץ לסבלם של בניו.

הגיעה העת משום שמדינת ישראל — תקומתה של ציון — היא קידוש השם.

מהו קידוש השם? כשגדולתו של ה' אלוקי ישראל מתגלה לעיני אומות העולם, אזי שמו נודע ומתקדש בקרב הגויים. זהו קידוש השם. המצב ההפוך, חילול השם, הוא מצב של "לא ידעתי את ה'", דהיינו מצב שבו אין הגויים מכירים בכוחו ובגדולתו של ה', ושמו מבוזה ומושפל.

כיצד מקדשים את שם ה'? כיצד מתגלה גדלותו של ה'? וכיצד מחולל ומושפל שם ה' עד שנעשה ללעג וקלס?

רק בדרך אחת. שם ה' מחולל בביזיון נורא כשהעם הנבחר, העם הנושא את דבר ה' בעולם, מובס ומושפל בקרב עמי העולם השוחקים והלועגים. השפלת היהודי היא השפלת אלוקיו. חילול היהודי הוא חילול בוראו.

עיקרון יסודי זה נלמד בפרקים מרטיטים ונפלאים בספר יחזקאל:

וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ. וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת... וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה. לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם ה' בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם.

שמע, עולם! שמע את המילים הללו! השכל להבין את משמעותה של ציון, את משמעותו של עם ישראל! דע מהו חילול שם אלוקי ישראל ומהו קידוש שמו!

מהו חילול השם? חילול כבודו של העם הנבחר. מהי השפלת ה'? השפלת בניו. כל הרמת יד על יהודי היא הרמת יד על ה'. התקפה על בניו היא התקפה על שמו של ה' אלוקי ישראל.

"וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי": עצם הגלות, עצם המציאות שבה עם ישראל גר בניכר במעמד נחות ומושפל, הוא חילול השם. למראה בניו של ה', מגורשים מארצם בחרפה ואנוסים לנדוד בין העמים בארצות לא להם, מצהירים הגויים בבוז: "עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ". למעשה, הם אומרים: "אין אלוהים לישראל. ואם יש, הוא חסר אונים. אילו אלוהיהם היה ריבון העולמים הכול יכול, הוא לא היה נותן לבניו להיות בגלות, נתונים לחסדינו, מוכים ומושפלים על ידינו". אין חילול השם גדול מזה.

כל פוגרום הוא חילול השם. כל מעשי הזוועה ביהודים — כל אושוויץ, כל גירוש, כל רצח וכל אונס — הם השפלת ה'. בכל פעם שיהודי מותקף בידי גוי מחולל שם ה'!

"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם". הקץ לגלות — זהו קידוש השם. הקץ לחרפה, להתקפות, לפיגועים. הקץ לאנדרטות ולאמירת קדיש ו"יזכור". הקץ להשפלות ולחוסר האונים. התנערות מאבק הגלות ומקלונה והקמת מדינה בלחימה יהודית, בנשק יהודי.

עצמה יהודית, צלפים יהודים — דברים שלא ראו הגויים במשך אלפיים שנה — זהו קידוש השם. שליטה יהודית במקומות הקדושים לנוצרים על אפה ועל חמתה של הכנסייה, ששפכה דם יהודי לאורך הדורות — זהו קידוש השם. חיל אוויר יהודי שהוא הטוב בעולם — זהו קידוש השם.

פעולות צבאיות נגד אויבינו במקום בקשת חסותם של הגויים — זהו קידוש השם. התפרצויות זעם של נציגים סובייטים באו"ם על "הציונים הפשיסטים" במקום אזכרות המוניות לחללים יהודים — זהו קידוש השם. מאמרי מערכת המתלוננים על "תוקפנות ציונית" ועל "הפרת החלטות" במקום הספדים מרגשים על קרבנות יהודים — זהו קידוש השם.

מדינת ישראל קמה לא בזכות צדקותנו אלא בגלל רשעות הגויים. היא קמה לא משום שהיינו ראויים לחסדו הגדול של הקב"ה, אלא משום שמלאה הסאה של חילול שמו.

"לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם". זהו תמצית הכול ויסוד היסודות.

אנחנו אומרים הלל ביום העצמאות לא משום שהממשלה ראויה לַנס ולא משום שאנו ראויים לַנס, אלא משום שה' החליט לשים קץ לחילול שמו. עוולותיהם וחולשותיהם של מקימי המדינה אינם גורעים כהוא זה מגודל נס הקמתה. מדינת ישראל קמה משום שהיא תמצית קידוש השם ושיאו!

מדינת ישראל היא ההכרזה שדם יהודי אינו הפקר. היא חירות ועצמאות. היא הוכחה חיה לשקר שבנצרות; עצם קיומה הוא סטירת לחי בפניה של הנצרות. מדינת ישראל היא קידוש השם.

מהו אושר יהודי? אושר יהודי הוא פנטומים ישראליים הטסים מעל גגות הבתים בציון, וילדים יהודים מנופפים לעברם בקריאות צהלה. אושר יהודי הוא מטוסים ישראליים, לאחר שנים רבות כל כך שבהן מטוסים היו רק "שלהם" — מטוסים גרמניים שהיו זרועותיה הארוכות של הזוועה הנאצית; מטוסים בריטיים שמנעו מאוניות מעפילים רעועות להגיע לשערי ציון; מטוסים הנושאים את הסהר האסלאמי, שליחיה של הקריאה למחוק את ישראל ממפת העולם. הימים ההם הם נחלת העבר ולא ישובו עוד לעולם, משום שהיום יש מטוסים ישראליים. רק מי שידע מציאות של חוסר אונים משפיל יכול להעריך במלואה את העוצמה היהודית המתחדשת.

אושר הוא לצפות במצעד צה"ל ביום העצמאות ולראות טנקים גדולים מטילי אימה שהיו פעם רוסים והיום הם שלנו. אושר הוא לראות תותחים ישראליים שכדוגמתם מוצבים מול קהיר ומול דמשק ולדעת שבלעדיהם היו ערינו ויישובינו תחת איום תותחי האויב.

ומעל הכול, אושר הוא לראות את חיילינו, חיילי צה"ל הצעירים, צועדים בקומה זקופה ובראש מורם, אוחזים בנשקם, וכל כולם אומר חוסן ועוז. אכן, אפשר להבין את תסכולם של אויבינו — יהודים כאלה הם מרגיזים באמת...

אושר הוא ההבנה העמוקה של מהותו וחשיבותו של צה"ל; ההבנה שהציונות אינה רוח בלבד, אלא גם גוף, וצה"ל מבטיח את קיומו של גוף זה. אושר הוא לחשוב על ההישגים המדהימים של עם ישראל מאז שובו הביתה: מאלפים למיליונים; מגטאות עלובים ליישובים יהודיים פורחים; מבליל שפות לתחיית העברית. כמה ערב לאוזן לשמוע פקודות צבא ומונחים טכניים בשפה שבה ניתנה התורה...

אושר הוא לטייל בליל יום העצמאות ברחוב המלך ג'ורג' במרכז ירושלים ולקבל בחיוך מכות מאותם פטישי פלסטיק שנעשו חלק בלתי נפרד מחגיגות היום. אושר הוא להידחק בתוך ההמונים הגודשים את הרחובות ורוקדים לקול צלילים עליזים הבוקעים מהרמקולים. אושר הוא לדעת שמדינת ישראל אינה בת שלושים אלא בת שלושת אלפים ושלושים, חוליה ברצף השלטון היהודי שנקטע אך לרגע קט של אלפיים שנה.

אושר הוא לראות לא יהודים צופים במצעד יהודי בבירה היהודית של המדינה היהודית. אושר הוא "לצפצף" על כל הנציגויות הזרות המחרימות את מצעד יום העצמאות שמא תתפרש השתתפותן במצעד כהכרה בירושלים כבירת ישראל.

אושר הוא ילדים יהודים שמעולם לא חיו במעמד של מיעוט ומעולם לא כונו "יהודון מלוכלך" או "ז'יד". אושר הוא לדעת שאם מישהו היה מכנה אותם כינוי גנאי, הוא היה מוצא אגרוף יהודי בפניו. אושר הוא לראות חיילים תלמידי ישיבה, חובשי כיפות ומגודלי זקנים, שבשבילם פירוק והרכבה של תת מקלע הוא משחק ילדים.

אושר הוא מצעד ישראלי היוצא ממזרח ירושלים, מהמקום שבו הודרה כף רגל יהודית במשך תשע עשרה שנה. אושר הוא לעלות לגגות הבתים כדי לצפות במטסי חיל האוויר המרהיבים. אושר הוא להשקיף על גבעות בנימין ואפרים ולראות יישובים יהודיים פורחים ולדעת שבפעם הבאה שתשקיף עליהן יהיו עוד יותר יישובים.

מי שאינו מאמין שמדינת ישראל היא יד ה' אינו רק קטן אמונה, אלא גם עיוור. אם תחייתה של אומה שנבלעה במלתעותיהם של שבעים זאבים אינה נס, אין ניסים. אם תקומת מדינה בניגוד לכל חוק היסטורי ולכל היגיון אינה פרץ של הופעה אלוקית, אזי ההתחדשות שחווה עולם הצומח בכל אביב אינה אלוקית, והחיים הפורצים מתוך רחם האישה אינם נס.

אושר הוא הפגישה עם אברהם אבינו יום יום בארץ ישראל. אושר הוא הציונות. אתה שומע, עולם?

שמע היטב, עולם: אני יהודי, אני ציוני, ואני מאושר.

שמע היטב, יהודי. שמע מהי המשמעות של כל זה.