פרק יב'

פרק יב '

שמע, יהודי: אתה ציוני. אל תירא.

אתה רוצה להאמין. אתה רוצה לענות לשונאי ציון, אך אתה פוחד. אתה פוחד שאמריקה לא תיתן לישראל את הנשק ואת הסיוע הכלכלי שהיא זקוקה להם. אתה פוחד מהתחמשותן של מדינות ערב ומאיומיהן של אומות העולם המבקשות לשים קץ לציון ולציונות.

שמע, יהודי, ולא תירא.

פחד? פחד ממי? ממקסיקו הצבועה? מברזיל המושחתת? מקונגו, מצ'אד, ממלזיה — מדינות שהתגנבו בערמה לעולם המתורבת? פחד מהאו"ם, שאינו רלוונטי עוד? הקשב! הקשב לדברים שאמרתי פעמים רבות, דברים שיכולים להביא את הגאולה — עכשיו — אם רק נרצה.

עלינו להפסיק את תהליך החילון המטורף ולעצור את הבריחה מעצמנו ומאלוקינו. איננו עם ככל העמים, החיים על פי כללי הדדיוּת כגון הסכמים, פשרות ובגידות. אילו לא הייתה הבטחה אלוקית וקיומנו היה תלוי בבעלי ברית וברצונם הטוב של אויבינו — לא הייתה תקווה לעתידנו.

לעולם לא יהיה שלום בינינו לאויבינו. הם לעולם לא יסכימו לשום פשרה במאבק שהם רואים בו מלחמת קודש על ביתם ש"נגזל" מהם, ולא יסתפקו בפחות מחיסולה של מדינת ישראל. אין כל תקווה לחיות אתם בשלום. עלינו לעסוק לא בהזיות של שלום אלא במאבק על עצם קיומנו. בסופו של דבר תעמודנה אומות העולם לצדם של אויבינו.

מי שמחפש רק היגיון ורציונליות יכול לברוח לקנדה או להתכונן למות. אם העולם מתנהל על פי היגיון ורציונליות בלבד, הרי שייתכן חורבן שלישי. ואולם קיומו הנסי של עם ישראל מעיד כאלף עדים שיש משהו מעבר למהלכים הגיוניים בעולם. העובדה שעם ישראל הצליח להתקיים בין שבעים זאבים ולהאריך ימים גם לאחר היעלמותן של אימפריות גדולות ועצומות היא הוכחה להיותו עם נבחר, עם אלוקי אל-מוות. הפלא ששמו מדינת ישראל, ראשית גאולתנו, תחילתה של הגשמת הייעוד היהודי המוכרח והנצחי, מוכיח שבשביל עם ישראל, לסמוך על בעלי ברית בני אנוש, משענות רצוצות בוגדניות, הוא לסמוך על הנס. הדרך הטבעית של עם ישראל להיוושע היא הביטחון בה' אלוקיו. כך הוכח לאורך ההיסטוריה, וזו הדרך היחידה לגאולה מהירה ונטולת סבל.

עם ישראל! אל תירא ואל תחת, ואל תחזור על טעויותיהם של אבותיך. לפני 2,500 שנה הוכיח הנביא ישעיהו את בני דורו על ביטחונם במצרים:

הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם ה' לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת. הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם. וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה... וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ... הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ.

דברי תוכחה דומים הוטחו באסא מלך יהודה לאחר שביקש סיוע ממלך ארם:

וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל ה' אֱלֹקֶיךָ עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ. הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל ה' נְתָנָם בְּיָדֶךָ. כִּי ה' עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת.

ישועת ישראל אינה תלויה בתכניות מדיניות או במשחקים פוליטיים: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר". כיצד אפשר להיות עיוורים כל כך ולא לראות את ידו הגדולה של ה' בהקמת מדינת ישראל ובקיומה? וכי הבסת צבאות גדולים על ידי צבא קטן בתוך ימים ספורים נעשתה בזכות בעלי ברית או בזכות כוחנו ועוצם ידינו?

הניצחון המסחרר של מלחמת ששת הימים הצמיח את מיתוס ה"סופרמן הישראלי" — צה"ל הכול יכול, הצבא שלעולם לא יובס. הגיעה מלחמת יום הכיפורים ופוצצה את בלון היהירות. לפתע הפך אותו צה"ל לצבא הטעויות והמחדלים. עם מבולבל, עם עיוור. מביני דבר מאמינים בצה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים באותה מידה שהאמינו בו לאחר מלחמת ששת הימים. צה"ל יכול או לא יכול לעשות רק מה שריבונו של עולם קובע שיעשה. הנסים העצומים שהיו במלחמת השחרור, במבצע סיני ובמלחמת ששת הימים מתעצמים עוד יותר לנוכח התבוסות במלחמת יום הכיפורים — שבסופו של דבר ראינו בה את הנסים הגדולים מכולם.

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל.

עם ישראל שוכח שוב ושוב שמקור כוחו הוא ה' אלוקיו. האלוקים הוא שהחדיר בלב הערבים את הפחד הלא הגיוני שהניס אותם מארץ ישראל בזמן מלחמת השחרור — דבר שהיה לנו לברכה — והאלוקים, בהסתר פנים, הוא שלא הניסם במלחמת ששת הימים — דבר שהיה לנו לקללה. האלוקים הוא שמכניע לפנינו צבאות חזקים ואינו מוליכנו לניצחון הגמור, משום שאנו שמים את מבטחנו בכוחנו ובעוצם ידינו בלבד. האלוקים הוא שמסכל פיגוע אחר פיגוע בנסים גלויים, ואחר כך מסתיר את פניו בגלל חוסר האמונה שלנו. מלחמת ששת הימים היא המאפשרת לנו להבין את מלחמת יום הכיפורים, ומלחמת יום הכיפורים היא המאפשרת לנו להבין את מלחמת ששת הימים.

נזכור את דבריו של חזקיהו מלך יהודה לעמו בשעה שצרו צבאותיו האימתניים של סנחריב מלך אשור, המעצמה הגדולה של אז, על ירושלים:

חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ. עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ.

העם בטח בה' ולא נכנע לאיומיו של סנחריב מלך אשור. יד ה' הייתה באויב, וליהודה הייתה תשועה.

איננו עם ככל העמים. חוקי העמים ומוסכמותיהם אינם מתאימים למציאות המיוחדת שלנו. אנו העם הנבחר, עם ה' הנצחי, ותפקידנו לגלות את מלכות ה' בעולם הזה. בל נשכח זאת, במיוחד בתקופה זו, תקופת הגאולה.

אומות העולם ממשיכות לשנוא אותנו ואינן מסתירות את שאיפתן להשמידנו. האו"ם מגנה אותנו ומכנה אותנו גזענים. ומהי תגובתנו? ייאוש, כעס, תסכול, דיכאון, רָעָב לאהדת העולם, צָמָא לתמיכה בינלאומית.

"עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" — עם שמתעקש לחפש ישועה בגויים, עם שאינו מבין שהגינויים והבידוד הבינלאומי אינם קללה, אלא ברכה. עוינותם של אומות העולם היא מסימני הגאולה, שתחילתה ברורה כל כך למי שמוכן לפקוח את עיניו. מה שרע בעיני קטני אמונה וקצרי ראייה — הוא נחמה בעיני בעלי אמונה וביטחון. כך מסופר בגמרא:

רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא... פעם אחת היו עולין לירושלים [לאחר חורבן בית המקדש]. כיוון שהגיעו להר הצופים, קרעו בגדיהם. כיוון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו "הזר הקרב יומת" [במדבר א, נא] ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" [ישעיהו ח, ב] - וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני. אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" [מיכה ג, יב]. בזכריה כתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" [זכריה ח, ד]. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו, עקיבא, ניחמתנו.

התלכדות אומות העולם נגד ישראל היא סימן שמקיץ עליהן הקץ וגאולת ישראל קרובה. אתה בוכה כשאומות העולם מכריזות שהציונות היא גזענית? אתה רועד כשמשירת העמים מושמטות המילים "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל"? אני איני בוכה; אני צוחק ואני מתנחם. עד שלא התקיימה הנבואה על שנאת גוג לישראל, חששתי שלא תתקיים נבואת נפילתו של גוג. עכשיו שהתקיימה נבואת השנאה, אני יודע שגאולת ישראל קרובה.

די ליללות. די לקטנות האמונה ולבורות. די למנהיגות מתגמדת. במקום לבכות וליילל, יש להכריז את דבריו של דוד המלך, נעים זמירות ישראל:

אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל. כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ. עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ. אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹדּ... אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים. גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר... אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹקִים. אֱלֹקַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ. כְּאֵשׁ תִּבְעַר יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים. כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם. מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ ה'. יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ. וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה' לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ.

יהודי, בטח בה' אלוקי ההיסטוריה והיה ציוני גאה. שנס מותניך ואזור חלציך והיה שותף להגשמת הציונות הנשגבה — "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".

ובזאת תכריז: שמע, עולם: אני יהודי, אני ציוני.

יהודי, הגיע הזמן לעזוב את כל הטירוף, ההבלים והשקרים שאימצת בחיפושיך הנואשים אחר האמת. הגיע הזמן להפסיק לברוח מעצמך. הגיע הזמן להתעטף באדרת ההוד וההדר היהודית.

הגיע הזמן לשוב:

1) שוב ללימוד התורה. לְמַד את האמת הגדולה שבתורה, את גדולת ה' אלוקיך, את האוצרות שעזבו אבותיך תמורת אשליות של אושר ועושר. עשה לך רב ולמד תורה. לימוד התורה מקנה אמונה. גלה את היהדות האמיתית.

2) שוב לקיום המצוות. בלי קיום המצוות אין סיבה להיות יהודי. היהדות אינה פילוסופיה או שעשוע אינטלקטואלי. היא אינה השקפת עולם בלבד, אלא דרך חיים של מצוות מעשיות. "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה". לְמַד, טְעַם את טעמה הערב של התורה וקיים את מצוותיה. קבל על עצמך עול מלכות שמים בהכנעה, ותמצא משמעות לחייך.

3) שוב הביתה. הגלות היא בית קברות. צא עכשיו והימלט מהשואה הבאה. גור בארץ אבותיך. זה הבית שלך. גדל את ילדיך ואת נכדיך בארצך (אנחנו צריכים הרבה ילדים, איבדנו שני מיליון ילדים בשואה). למד מלאכה. למד לנטוע עץ ולבנות בית. אם תעבוד חצי יום ותלמד חצי יום — "אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".

הדבר האמיתי נמצא אצלנו. "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'".