חילול השם

חילול השם

חילול השם

 בכל מה שנאמר ונכתב אודות טבח היהודים בקרית שמונה  -אף לא אחד דיבר, כתב או נגע בעיקרה של הבעיה, ומשום כך אף לא אחד השכיל להציע את הפתרון האחד והאמיתי. ואמנם, חוסר היכולת לעמוד על המשמעות הנכונה של הטבח הזה, וחוסר ההבנה לגבי תגובה נכונה לתופעה זו  -שניהם ממקור אחד נובעים: אי היכולת לעמוד על גודל משמעות התקופה בה אנו חיים, ומה שמתבקש מכך, הייחוד היהודי שבו חייבות להתאפיין פעולות יהודיות ותגובות יהודיות.
עיקרה של הבעיה בטבח קרית שמונה אינה בעובדה שערבים הצליחו לחדור מעבר לקווי ההגנה הישראליים; היא אינה בטרגדיה שברצח חפים מפשע  -אף כי יש בזה בלבד כדי לדכא את הרוח במידה מספקת. הבעיה היא: חילול השם.

את העובדה שמרבית אחינו בני ישראל לא עמדו על משמעות זו  -עוד ניתן להבין, כיון שלמרבית אחינו בני ישראל אין אמונה באלוקים, ובודאי לא בא-ל חי וקיים ופועל גבורות, המשלם גמול והמייסר, ובהשגחתו בכל המהלך היומיומי של ההיסטוריה  -אמונה אשר היהדות החזיקה בה מדורי דורות. אך העובדה כי יהודים שהינם דתיים למראית עין לא עמדו על ענין זה ועל התשובה המתבקשת מכך  -מובנת פחות. זוהי עדות אילמת לכשלונם של יהודים דתיים לעמוד על גודל המשמעות שבתקופתנו, על יעודנו היהודי ועל המסקנות המתבקשות מכך.


מה שהיה בקרית שמונה הוא שהיה באושוויץ, והוא שהיה והווה בכל עת אשר גוי מכה, שודד, אונס ורוצח יהודי. זהו חילול השם, וחיוני הדבר שאנו נבין נכוחה את המושג הזה.

בחוגים דתיים נטוש זה מכבר הויכוח אודות הלגיטימיות הדתית של מדינת ישראל ומקומה בדברי ימינו. הויכוח התרכז סביב השאלה, אשר היא כנה ונוקבת כשלעצמה: כיצד יכול יהודי דתי לראות את יד ה' במדינה אשר קמה ומונהגת בידי יהודים אשר לא רק שאינם דבקים בדרכי ה' אלא אף כופרים בו בגלוי או, במקרה הטוב ביותר, אדישים לקיומו יתברך? ובכן, מחד גיסא ישנם האומרים כי סתירה זו אינה מאפשרת הכרה במדינת ישראל כהתגלות הרצון האלוקי, או לכל היותר מכירים בה למורת רוחם הכרה דה-פאקטו (כי היא, אחרי הכל, עובדה קיימת). מאידך גיסא, מצהירים מחייבי ההכרה במדינה כי הסתירה אינה נוגעת לעצם הענין וכי המדינה הינה בכל זאת התגלות אלוקית, אף כי קשה להם מאוד להסביר באופן הגיוני ואינטלקטואלי כיצד יתכן הדבר, ובמיוחד לאור העובדה ששתי ממלכות היהודים שקדמו לה נוסדו בידי יהודים מאמינים ושומרי מצוות, וחורבנן בא עליהן משום שהיהודים ומנהיגיהם עזבו את תורת ה' כדרך אלה השולטים בישראל היום. ושוב, שני המחנות הללו גם יחד אינם מבינים את המשמעות האמיתית של כינון מדינת ישראל וסיבת היותה  -כי, שוב, היסוד הוא חילול השם.

הנביא יחזקאל, באחד החזיונות הדרמטיים והמזהירים ביותר בכתבי הקודש, דיבר אל היהודים בני דורו  -והדורות שלאחריו  -על היום שבו יבוא קץ הגלות והיהודי ישוב הביתה, ואמר: "ואפיץ אותם בגוים ויזרו בארצות, כדרכם וכעלילותם שפטתים. ויבואו בגוים אשר באו שם, ויחללו את שם קדשי, באמור להם 'עם ה' אלה ומארצו יצאו'. ואחמול על שם קדשי אשר חיללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה. לכן אמור לבית ישראל: כה אמר ה' אלוקים: לא למענכם אני עושה בית ישראל, כי אם לשם קדשי אשר חיללתם בגוים אשר באתם שם. וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגוים אשר חיללתם בתוכם, וידעו הגוים כי אני ה', נאום ה' אלוקים, בהקדשי בכם לעיניהם, ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות, והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו: יט-כד).

הנה כאן העיקר, המשמעות של חילול השם!

"ויבואו אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי". עצם היות היהודי בגולה, נפוץ ומפוזר בין הגויים כמיעוט ללא בית, כקבוצה חסרת הגנה מול כוחו של הרוב, קומץ שנרדף על כי הינו חלש וחסר ישע, אומה קטנה אשר איבדה את מולדתה, את ריבונותה ואת כוחה הצבאי  -זהו כשלעצמו חילול השם! והדבר ברור, בדוק ומנוסה מדוע אמנם כן הדבר. "באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו". אומות העולם מסתכלים על אומה קטנה וחסרת ישע זו, אשר רמסו, רדפו, עשקו ובזזו ושחטו. בבוז מורים עליהם באצבע ואומרים: עם ה' אלה, ואם אנו יכולנו לעולל להם כה, כי אז הוא חלש, חסר כוח ואין-אונים, או שאינו קיים כלל! זהו הלעג והקלס של הגוי ליהודי ולאלוקיו, אשר עליו זעק בעל התהילים: "למה יאמרו הגוים איה נא אלוקיהם?!"
ביהודי מחולל שם ה', ובו מקודש שמו. כאשר היהודי מתעלה לגבהים ומתעטר בנצחון, לא רק הוא לבדו אלא גם אלוקיו עמו מקודש ומהולל. וכאשר היהודי מובס ובזוי, שם ה' מחולל ומנואץ על חוסר אונים, כביכול, ועל חוסר יכולת להושיע. ומטעם זה, מהותו של אושוויץ אינה ברציחת יהודים גרידא, כי אם באשר הרצח מתייחס לקיומו וכוחו של אלוקיהם. אם יכולנו להשפיל, לדכא, לבזות, לכלות בתאי גזים ולשרוף באש את כל היהודים חסרי הישע האלה  -ניאצו הנאצים  -איה נא אלוקיהם?! מימות עולם לא היה עוד חילול השם גדול מזה!...

 
וכך מגיעים אנו סוף סוף למובנו האמיתי של חילול השם, וממנו לסיבת תקומתה של מדינת ישראל, לחוסר הרלבנטיות של דתיות מנהיגיה, ולתגובה נאותה למקרה כגון זה של קרית שמונה. "לא למענכם אני עושה, בית ישראל, כי אם לשם קדשי אשר חיללתם בגוים...". לא משום שהיהודי היה ראוי לכך קמה והיתה מדינת ישראל. היהודי עודנו כשהיה, כופר באלוקים, סוטה מדרכיו ומפר את תורתו  -אך כל זה אינו נוגע לענין. כי לא למען היהודי ולא כגמול לצדקתו ולמעשיו הטובים יצר ה' את המדינה הזאת. אלא משום שהוא, יתברך, החליט שלא ישא עוד לחילול שמו וללעג ולקלס ולמשיסת העם אשר קרא שמו עליהם, ויגזור כי תהי מדינת ישראל, שהינה הניגוד הגמור של הגלות.

אם גלות, ועמה ההשפלות, התבוסות, הרדיפות, המעמד הנחות של מיעוט זר, נע ונד ומלקט משולחנות זרים  -מהווה חילול השם, כי אז מדינה יהודית ריבונית המעניקה ליהודי בית, מעמד של רוב, אדמה משלו, צבא משלו ונצחון על הגוי המובס בשדה הקרב  -מהווה את ההיפך מזה, קידוש השם. הוא האישור מחדש, ההוכחה, העדות לקיומו וממשלתו של ה' יתברך, שלו הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה. "ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". איה נא אלוקיהם?  -הנהו, כביר כוח וכל יכול, והנה התגלותו בקיבוץ נדחי עמו מארבע כנפות תבל; הנהו בתחייה הפתאומית של כוח יהודי מזוין המכה בתדהמה את העולם כולו; הנהו נורא הוד, בצבא יהודי עטור נצחון, המצמיח ישועות בגבורה יהודית אגדית ונועזת; הנהו חי וקיים בתקומה מעפר ואפר של מדינה יהודית ריבונית, שבה היהודי אינו המוכה אלא המכה את אויביו שוק על ירך  -זה א-לי ואנווהו! הנה קידוש השם...

 
וזוהי המשמעות של קרית שמונה. אין זו סתם הצלחה של טרוריסטים, ולא סתם חולשה יהודית, ואף לא רק מותם האיום של יהודים, כי אם מה שמשתמע מכל זאת  -חילול השם. חילול השם. זוהי תמצית המשמעות של הטבח בקרית שמונה.

 
בקרית שמונה הוטחו אגרופים בפרצופי יהודים, ויהודים נשחטו. אך יותר מזה, הדבר נעשה כחלק ממאמץ כללי להשמיד את המדינה היהודית, אשר בתקומתה נתקדש שם שמים בניגוד לחילול שמו במאות שנות גלות. המדינה, המסמלת את אונו ונצחונו של ישראל, ואת כוחו והדרו של אלוקי ישראל, מוצאת את עצמה מותקפת מצד אלה הנכונים להשיב את היהודי להשפלה ולמשיסה בגוים, ואת אלוקי היהודים לגידוף ולנאצה בגלות. קרית שמונה העומדת זקופה, איתנה ובוטחת, במדינת ישראל חפשית וריבונית  -היא קידוש השם. וזו המושפלת ויראה בכל עת מפני המוות האורב לה  -היא חילול השם.

ובכן, התקפה על קרית שמונה, ועל כל "קרית שמונה" המיוצגת ע"י כל אדם ומקום בישראל, מסמלת חילול השם משני טעמים: א  -העובדה שיהודים מוכים באשר הם יהודים; ב  -היהודים מוכים כחלק ממאמץ להשמיד את עצם הסמל של קידוש השם, המדינה היהודית שקמה לתחיה. דבר זה בלתי נסבל, ותגובתנו הנכונה תלויה בהבנתנו את משמעותו האמיתית. חילול השם חייב להיעקר מן השורש, וחובה זו כל כך מקיפה וכל כך כופה, שיש למלאה בכל האמצעים הנדרשים לכך.


רצח היהודים בקרית שמונה  -אין בו משום חידוש. לפני קרית שמונה היתה מינכן, ולפניה היתה לוד, ולפניה היה סוויסאייר, ולפני כן היתה אתונה. משך ארבע שנים, ויותר, היינו עדים לטרור אשר הפיל חללים יהודים רבים וחילל את שם ה'.
חייבים להפסיק את הטרור בכל דרך הדרושה להפסיקו. ואלה אשר יש לאל ידם להפסיקו ויודעים כיצד להפסיקו ואשר בכל זאת מסרבים לנקוט באמצעים הנחוצים  -הינם בעצמם שותפים לפשע, ולהם חלק באחריות למותו של כל יהודי ובחילול שם שמים.
התגובה המתאימה לטרור היתה ברורה זה מכבר. היא איננה הפצצת הטרוריסטים בבסיסיהם, שמשם יכולים הם להימלט או להתחפר או להביא אחרים שימלאו את מקומותיהם המופצצים. היא איננה בפיצוץ בתי אזרחים תוך הקפדה וזהירות שלא תאונה רעה לאיש  -כי אם בהחלטה נחושה, להתעמק בבעיה ולראות מהו הדבר אשר יבטיח ביעילות הגדולה ביותר את הפסקת התמיכה והסיוע למרצחים, ואחרי כן לצאת ולבצע זאת במהירות המירבית, ללא רתיעה קלה ביותר במעטה של מוסר מזוייף.


שורש הטרור חייב להיות מחוסל, והוא יחוסל אם המהלומות יונחתו על אלה התומכים בהם והנוטים אליהם. אם קיימות מדינות הנותנות לטרוריסטים מחסה ורשות לקיים בסיסים ומשרדים; הנותנות להם תמיכה כספית, מדינית וצבאית; המספקות להם סיוע ומקלט  -חייבים להתקיף את המדינות הללו בצורה שבעקבותיה הן תראינה את הצורך לשים קץ לטרור כאינטרס חיוני שלהם. אנשים ומדינות הנותנים תמיכה לטרוריסטים, חייבים למצוא את עצמם במצב שחייהם אינם חיים, בלתי נסבלים ונתונים בסכנה  -הם חייבים להיות מוטרדים ע"י טרור במידה כזאת, עד אשר יתקוממו בחפזון ובבהלה ויגרשו כלה את הטרוריסטים מארצם, בידעם כי כל רגע נוסף של נוכחות הטרוריסטים יכולה להביא עליהם מוות וזוועה.

התגובה לברוטליות אינה חסד. התשובה לרצח אינה "מתורבתת". המענה לטרור חייב להיות טרור, וכנגד זוועות חייבים למדוד באותה מידה. כאשר הציבור בלבנון ובסוריה ירגיש על בשרו את הטרור בצורת מטעני נפץ בשווקים; כאשר הם יפחדו ללכת ברחובות או לנסוע באוטובוסים, וכל רחש בלתי מוכר בלילות יביא פאניקה בליבותיהם; כאשר הציבור ידע שהוא "על הכוונת" ללא אבחנה כל עוד נותר בסיס מחבלים אחד או משרד מחבלים על אדמתם, וכל עוד ממשלתם מוסיפה לתת להם כדור אחד או דולר אחד  -בו ביום יתקוממו בדרישות קולניות וסוערות לגרש את הטרוריסטים ולנתק כל קשר עמהם. הציבור קרוב לעצמו... ביום הזה יקיץ הקץ על מות יהודים חפים מפשע, ויקודש שם שמים.

זעקת ה"מוסר'ניקים"בוא תבוא ותישמע ללא ספק, החל בקולמוסיהם של בעלי הטורים הציניקנים והרמאים, עד לאולמי ההרצאות של פרופסורים מלומדים, ועד לבתי הקפה, מקום שם נאספים הצדיקים שבאמנים ובאינטלקטואלים: "ברבריזם!"; "בלתי יהודי!"; "ירידה לשפל מדרגת הטרוריסטים!" ועוד כיוצא בזה.

אל נא נהי נרעשים ונפחדים. מהו "יהודי" ומהו "ברברי", מה אכזרי ומה מוסרי  -אינו נגזר ע"י הגויים-דוברי-עברית היושבים בארץ כנען. אין הם אלא טיפוסים המצויים בכל דור ודור, המגבבים מילים על מוסר מזויף. שמענום כאשר דוד רזיאל והארגון הצבאי הלאומי (שהיה אז בחיתוליו) הטמין פצצות בשווקים ערביים, למורת רוחם ושאט נפשם של מנהיגי הישוב היהודי בפלשתינה, אבירי המוסר הסוציאליסטי הגויי, אשר ה"הבלגה" שלהם עלתה בדם יהודי: הערבים ביצעו רציחות בכל עת שעלה הרצון מלפניהם, כי הם ידעו היטב ש"בעלי המוסר" קבעו שפעולות הגמול הן בלתי מוסריות. שמענום מאות בשנים לפני כן, כאשר החליט שאול שהוא צדיק יותר מאלוקי ישראל בסרבו להכרית את כל זרע עמלק. והיום רואים אנו שוב את הטיפוס היהודי אשר עליו נאמר: "אל תהי צדיק הרבה...".

 
לא ה"אינטלקטואלים" הללו גוזרים מה מותר ומה אסור, מה יהודי ומה מוסרי, ולא מפיהם אנו חיים, אלא מפי התורה הקדושה והמסורת היהודית אנו חיים, המתירה והאוסרת, המגדירה והגוזרת: על מנת להציל נפש יהודית  -מותר לאדם מישראל להשתמש בכל האמצעים הנחוצים, ואמצעים אלה הופכים לחוקיים, מחוייבים ומקודשים. תיגדע היד של המדינה הערבית המושטת בסיוע לטרור! רצח נשים וילדים יהודיים חייב להיפסק! הריגת אזרחים ערביים תגרום להמונים המבוהלים, האוהבים כל כך את עצמם, להתקומם נגד הטרוריסטים ולבערם מקרבם.

 
רק כך נציל חיי יהודים, ונמנע מהדורה נוספת של לוד או מינכן או קרית שמונה. רק כך לא יחולל עוד שם ה'.

לפני שנתיים, כאשר ניסיתי לעשות זאת  -נאסרתי ע"י ממשלת ישראל והואשמתי בפשע, וטרור נגדי לא התבצע נגד הערבים. מי, איפוא, אשם בזוועת קרית שמונה? הערבים ואף היהודים אשר היו כל כך "צדיקים הרבה" ומנעו טרור נגדי. הם סייעו ברצח היהודים בקרית שמונה, ונתנו ידם לחילול שם שמים. לעולם לא עוד!

********

מאמר בעקבות הטבח שאירע בקרית שמונה בי"ט ניסן תשל"ד. פורסם כהודעה לעתונות לקראת מסיבת עתונאים ביום ל' ניסן תשל"ד (22.4.74).