נאום בעת הדיון על הודעת הממשלה על צירוף שר נוסף לממשלה ד' תשרי תשמ"ז (7.10.86)
נאום בעת הדיון על הודעת הממשלה על צירוף שר נוסף לממשלה
ד' תשרי תשמ"ז (7.10.86)
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רציתי לברך את השר בורג. אני חושב שחייבים להודות כי
מה שהשר בורג עשה למען הישיבות, החינוך - אני מקווה שנוכל להגיד בעתיד שיש שר שעשה
בדומה לו. רק בגלל זה הייתי רוצה להיות, אחרי מאה-ועשרים, במחיצתו של ד"ר בורג
בעולם הבא.
זהו הדבר הקל ביותר, ועכשיו אני פונה לקשה. אנחנו עומדים עכשיו
בין כסה לעשור, בעשרת ימי תשובה. אני רוצה עכשיו לבקש מהשר המר מחילה אם אפגע בו
אישית, חס ושלום, לא זאת כוונתי. אבל כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה
אהבה.
ביהדות אין איסור מזעזע יותר וחמור מאשר על טמיעה ונישואי-תערובת.
מצווה מדאורייתא "לא תתחתן בם". כאשר חזרו היהודים מבבל לארץ, השביע עזרא הסופר את
העם: "ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם
עד עולם". כאשר ראה נחמיה שאכן הפרו בני ישראל את השבועה, כך כתוב, "גם בימים ההם
ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות - - - ואריב עמם ואקללם ואכה
מהם אנשים ואמרטם". לי אין שמץ של ספק שנחמיה היה גם כן יהודי שדוגל בשיטה של
המפד"ל - דרכי נועם. אבל יש גבול. כאשר אדם נתקל בטמיעה, התבוללות, המחריבות את
העם, הוא חייב לקום ולצעוק ולזעוק חמס. חז"ל הקפידו על זה עד כדי כך שבשולחן-ערוך,
יורה דעה, בסימן קי"ד, כתוב: "אסרו חכמים לאכול פת של עממים". אסרו לאכול פת לחם של
גויים "משום חתנות - - - ואם אכל פת בעלי בתים יבוא לסעוד אצלם". אם יאכל פת שמא
יבוא, חס ושלום, למגע אתם, למפגשים אתם.
השר לענייני דתות י'
בורג:
-------------------------
גמרא במסכת
שבת.
מאיר כהנא (תנועת
כך):
---------------------
גם בעבודה זרה "גזרו על פיתם ושמנם". עד כדי
כך, שמא יגיעו לידי מפגשים.
השנה כל המדינה שמעה על הבעיה של מפגשים, של
יהודים צעירים, בני נוער, ילדים, עם ערבים. מביאים ילדים יהודים לכפרים של ערבים,
לבתי-ספר שלהם, וכן להיפך. הרבנים צעקו. לא הרבנים ה"שחורים" אלא הרבנים הראשיים.
הם צעקו נגד זה.
אמרו שיש איסור חמור. אנחנו הצבענו כאן על השר הנוכחי מר נבון.
אני חייב להודות שלא הוא התחיל במפגשים האלה. יש לי פה קטע משנת 1977, מאוקטובר
1977. אז היתה ההתחלה. אני מדבר על קטע מ"ג'רוסלם פוסט", ואני מתרגם: "תלמידים
יהודים ישראלים יובאו לעיירות ולכפרים ערביים השנה, לסיורי לימוד. כך אמר אתמול
אליהו מנסור מהמחלקה הערבית של משרד החינוך והתרבות". הוא אמר שילדים ערבים יגיעו
גם כן לבתים של יהודים. השר דאז היה השר המר. קשה לי להאמין ששר, שהוא שומר תורה
ומצוות, היה זה שהתחיל את התהליך האיום והנורא הזה.
בידי חוברת בשם "אנחנו
ושכנינו", של משרד החינוך והתרבות, משנת התשמ"א. זאת חוברת למורה, לשיחה בכיתה
ולפעילויות בנושא. איזה נושא? - "לימודים בצוותא של תלמידי בית-ספר 'ביר אל-סיכה'
ובית-ספר 'בכר'"; טיול משותף. מדובר בילדים יהודים וערבים. בשיחה בכיתה לאחר מכן
ציינו התלמידים את הפתעתם מן הגילוי: הערבים הם כמונו. נכון, אין הבדל גדול בין
אחמד לבין יענקל'ה. אין הבדל גדול.
קייטנה על החוף - קייטנה משותפת לילדים
יהודים וערבים. טקס דתי, של ילד יהודי וערבי. היהודי עומד עם החלות שלו, היין שלו
והנרות שלו, והוא מצביע כיצד מקדשים על יין וכיצד שומרים על שבת. ללא ספק אותו ילד
מימיו לא שמר על השבת. וכנגד זה - ערבי. הוא מצביע כיצד פותחים בצום הרמאדן. הוא
ודאי צם. הייתכן? הייתכן דבר כזה? רבותינו גזרו על פתם, שמא חס ושלום יגיעו לביתם,
ואנחנו מזמינים אותם. ומי מזמין אותם? - שר החינוך עם כיפה.
לפני חוזר מי'
בסיוון התשמ"ו, 1 ביוני 1982. בחוזר נאמר: "משרד החינוך והתרבות מעודד מפגשים של
תלמידים יהודים וערבים, שמטרתם לסייע להכרה הדדית ולהפחתת הזרות". ללא ספק יש הכרה
הדדית. היום יש 3500 יהודיות הנשואות לערבים. לא אני אמרתי את זה. רענן כהן אמר
זאת. ואל תגידו לי: האם ממפגש אחד כבר יגיעו לנישואים? כן, ממפגש אחד מגיעים לשני.
וחז"ל הבינו זאת. הם אמרו: אפילו לא את פתם, שמא חס ושלום יגיעו לביתם.
אני
חייב להגיד שלא היה לי קל לעלות היום ולומר מה שאמרתי, משום שאני מעריך את השר המר.
אבל, לא אוכל להצביע למענו עד אשר הוא יקום ויגיד מעל במת הכנסת שכשר הדתות הוא
יפעל ככל האפשר נגד מפגשים כאלה. אם יאמר כך, אצביע בעד. ולא, אבקש מכל אחד כאן שיש
לו שמץ של הבנה לנהוג בהתאם. אני אומר זאת לא רק לחברי הכנסת הדתיים. אין זו בעיה
של דת. זו בעיה של העם, של האומה. לא ייתכן ששר הדתות לא יקום ויכריז שהוא נגד
המפגשים האלה, בדיוק כמו הרבנים הראשיים.
© כל הזכויות שמורות