נאום בעת הדיון על הצעות לסדר היום - בחירתו של קורט ולדהיים לנשיא אוסטריה ד' סיון תשמ"ו (11.6.86)
נאום בעת הדיון על הצעות לסדר היום - בחירתו של קורט ולדהיים לנשיא אוסטריה
ד' סיון תשמ"ו (11.6.86)
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה
שנאתים, לאיבים היו לי" - דברי נעים-זמירות-ישראל בהצטרפו למושג האלוקי התורני,
לקביעה ההלכתית, שאכן חובה לשנוא את משנאי ה'.
אך יותר מזה, התורה הקדושה
קבעה את החובה לנקום ברשעים וללכת אתם למלחמת חורמה. וכך נאמר: כל השופך דמם של
רשעים כאילו הקריב קורבן. גדולה החובה לנקום ברשעים. ואמרו עוד: גדולה נקמה שניתנה
בין שתי אותיות, שנאמר: אל נקמות ה' - דברי חז"ל המלמדים אותנו, שאכן יש מושג של
נקמה ביהדות: "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע". והיא היא תאוותם של
הצדיקים, כמו שנאמר: משה מתאווה לראות בנקמת המדיינים קודם שימות. ולמה? "ויאמר אדם
אך פרי לצדיק, אך יש אלהים שופטים בארץ".
הקדוש-ברוך-הוא ברא את עולמו לטוב,
ומשום כך מצווה לבער את הרע מן העולם, החל מקרבנו, "ובערת הרע מקרבך", ועד כדי כך
מהווה הרע תועבה בעולם, שחז"ל פסקו: כל זמן שהרשעים שולטים בעולם כביכול אין
הקדוש-ברוך-הוא יושב על כיסאו. ואימתי יושב? - "ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר
עשו והיתה לה' המלוכה".
לשנוא את הרע, את הרשעות, לנקום בעושי רשע ועוול,
ובמיוחד להבין, שמי שקם נגד עם ישראל, כאילו קם נגד אלוקי ישראל. וכדברי חז"ל
בתנחומא: מגיד שכל הקם נגד ישראל כאילו קם כנגד השכינה.
חברי הכנסת, מאז
התנפלות עמלק על עם ישראל לא היתה מלחמה והתקוממות נגד הקדוש-ברוך-הוא כמו זו של
הנאצים, יימח שמם וזכרם, של ימינו. "אמרו, לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל
עוד." הכחדה, מחיקת שמו של ישראל מן העולם, לא פחותה מזו היתה כוונת עמלק של ימינו,
הנאצים, יימח שמם, ומשום כך לא היה חילול השם כזה - ניאוץ, חירוף, גידוף ומלחמה
נגד אלוקי ישראל - מאז עמלק הראשון. ושרידי עם ישראל, אלה שנשארו בחיים בזכות חסדי
ה', שסיכל את מזימתו של העמלק הנאצי, מושבעים ועומדים לזכור ולא לשכוח, לנקום את
נקמת דם עבדיו השפוך. זכור, אל תשכח.
חברי הכנסת, המצווה הלאומית הזאת עומדת
היום במבחן.
השבוע בחר העם האוסטרי בנאצי, בפושע מלחמה, לנשיא ארצו. ומכיוון
שאני עומד להזכיר את שמו, חובה עלי להביא דברי חז"ל, אני מצטט: "כל מי שהוא מזכיר
את הרשע ואינו מקללו - עובר בעשה". מה טעם? שנאמר "שם רשעים ירקב".
ברגע זה
מתכונן קורט ולדהיים, שם רשעים ירקב ויימח שמו, לעלות על כס הנשיאות באוסטריה, ובכך
יורק העם האוסטרי לקברותיהם של שישה מיליוני קדושים.
לא עליתי לכאן היום
לבכות, להתלונן, נגד הנאצי המקולל הזה. אתו אין דיון. אתו יש רק חשבון, חשבון
שעוד ייסגר בעזרת השם על-ידי יהודים טובים.
לא, עליתי כאן לעשות דין-וחשבון
עם יהודים. מה מתכוננת ממשלת ישראל לעשות בנדון? ממשלת ישראל, הממשלה של מדינת
ישראל, מדינת היהודים, בעקבות השואה האיומה שהיתה שיא ההשפלה של עם ה', שיא חילול
ה'.
שאלתי לממשלה, לשר החוץ היא: נוכח בחירתו של הנאצי ולדהיים יימח שמו,
נוכח סטירת הלחי הלאומית שקיבלנו, נוכח הביזיון וההשפלה כלפי עם ישראל, נוכח הניאוץ
של ששת המיליונים - מה אתם מתכוננים לעשות? החזרתם את השגריר. חוששני שזו תהיה, בסך
הכול, התגובה היחידה של מדינת ישראל, שקמה כאפוטרופוס של העם היהודי בעולם כולו. אם
זו תהיה התגובה, הצטרפתם - ראש הממשלה, שר החוץ וכל השרים, לאלה שירקו לקברותיהם של
אבות ואמהות, אחים ואחיות. יהודים שזעקתם עולה ברגע זה אל השמים:
"שפך חמתך אל
הגוים שלא ידעוך - - - והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם, חרפתם אשר חרפוך
ה'".
האוסטרים כבר מחייכים, שלווים, לועגים לנו. בטוחים הם שבהחזרת השגריר
תסתיים הפרשה. בעוד חצי שנה תשתכח חרפת ולדהיים, יימח שמו, כמת מן הלב. וחוששני
שהם צודקים.
אני חושש שמדינת ישראל, שכבר מראשית שנותיה איבדה, לצערי, את
תחושת הכבוד העצמי, איננה מסוגלת לנקוט צעדים ראויים הצפויים מכל מדינה עם שמץ של
גאווה לאומית. אני חושש שמדינה שכבר בהתחלת דרכה, פחות מעשור אחרי חרדת אושביץ,
מחנות ההשמדה, הכירה בגרמניה ובאוסטריה, החליפה אתן שגרירים, חתמה אתן הסכמי
ידידות, תרבות, ספורט; שלחה נוער יהודי לדרוך על האדמה הטמאה, הרוויה בדם יהודי;
מדינה שמקבלת בתזמורת צה"ל את הנשיא הארור הגרמני, ועומדים דום כאשר משמיעים את
ההמנון "דויטשלנד איבר אלס", ושר החוץ שהיה בעבר יהודי עם גאווה, ראש לח"י, מגיע
לשם לסעודת ערב. וכל זאת בעד בצע כסף, נזיד עדשים, שילומים, סחר תמורת בכורת
הגאווה.
אני חושש שמדינה זו אין לה האומץ הרוחני, הגאווה הלאומית, הכבוד העצמי,
לנקוט את הצעדים המינימליים הנדרשים היום: ניתוק היחסים בין עם ישראל, מדינת ישראל
ובין מדינת ולדהיים, אוסטריה הנאצית, שהיתה מההתחלה בעלת-בריתה הנלהבת של גרמניה
הנאצית, של היטלר יימח שמו.
אני רואה את כל החצים המכוונים נגד ולדהיים יימח
שמו. וכי ולדהיים הוא הפושע היחיד? וכי ולדהיים הוא הבעיה? וכי מדינת אוסטריה, וכי
העם האוסטרי, לא שאגו בימי ה"אנשלוס", וכי לא הריעו לטנקים ולחיילים של הוורמאכט
שהגיעו לווין, בירת אוסטריה עם ראש עירה האנטישמי קרל לוגר יימח שמו? מדינת אוסטריה
היתה מאז ומעולם מוקד הטינה, השנאה והשטנה ליהודים.
מילא, שהם מנסים להתחמק
ולהתעלם מרשעתם, מובן. אבל שאנחנו, היהודים, מעודדים אותם על-ידי כך שבמשך עשרות
שנים קשרנו אתם יחסי מדיניות, תרבות, חברה, ידידות, זהו פשע שלא יכופר. אנחנו סלחנו
לאוסטרים ולגרמנים. שומו שמים. מי אנחנו לסלוח להם? מי מהקדושים שנשרף, שנחנק,
שנדרס למוות על-ידי הגרמנים והאוסטרים ייפה את כוחנו לסלוח להם? איזו חוצפה, איזו
שפלות. היום הקדוש-ברוך-הוא משלם לנו מידה כנגד מידה. ומחר תשלם לנו כך גרמניה
הארורה.
אנחנו, למעשה, שכחנו. אל תבלבל לנו הממשלה את המוח בדמגוגיה. שכחנו,
סלחנו. ישראלים, ללא שמץ של רגשות אשמה, נוסעים לנופש באוסטריה,
בגרמניה. מטיילים, מתיידדים, מתחתנים. אין רבב של בושה במעילה שמעלה המדינה
בשליחותה, בתפקידה להיות האפוטרופוס הנוקם את נקמתם של קדושי השואה.
על
הממשלה לנתק את יחסיה עם אוסטריה מייד. על הממשלה לתבוע מיהודי העולם להחרים את
הנאצי ולדהיים יימח שמו ואת מדינתו, אל תדרוך כף רגלו של יהודי על אדמתם. יש
אוסטרים טובים, נכון, הבשר הכשר בטל ברוב של חזיר.
אחרי גירוש ספרד, כאשר
הנהיגו את העם יהודים מאמינים, לא מתייוונים, הוטל חרם של מאות שנים על מדינה זו.
אנחנו, עם המלכות הדלה שלנו, לא יכולנו להתאפק אפילו עשור.
בעזרת השם, כאשר
נעלה לשלטון, ננתק את היחסים עם אוסטריה וגרמניה, ונלמד שוב לנוער היהודי את הלקח
של קידוש השם וגאווה לאומית, כמה היתה השואה הזאת מעוות שלא יכול לתקון.
אני
דורש ותובע ניתוק יחסים מייד. אני פונה לעם במדינת ישראל ובעולם שלא לתת מנוחה
ומרגוע לאוסטרים הנמצאים בתחומם.
ולסיום, חשבתי הרבה, איך אני, בתור יהודי
אחד, יחיד, יכול להתנצל לפני קדושי השואה; איך אוכל להביע בשמם את רגשות הזוועה
שבקרב העם היהודי כולו. לא ידעתי איך, כי אם בדרך זו: (קורע לגזרים את הדגל
האוסטרי)
היו"ר ד' תיכון:
לא, לא, חבר הכנסת כהנא. חברי הכנסת, לא
להתייחס. באותו נושא הצעה לחברת הכנסת גאולה כהן.
© כל הזכויות שמורות