נאום בעת הדיון על הצעות לסדר היום - שכם - כ"ד אדר תשמ"ו (5.3.86)

נאום בעת הדיון על הצעות לסדר היום - שכם - כ"ד אדר תשמ"ו (5.3.86)

נאום בעת הדיון על הצעות לסדר היום - שכם -
 כ"ד אדר תשמ"ו (5.3.86)

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם - - - והכנעני אז בארץ" - פסוק מבראשית. נשאלת השאלה: מה הקשר בין החלק השני של הפסוק "והכנעני אז בארץ" לבין ראשיתו של הפסוק המדבר על ישיבת אברהם אבינו בשכם? חברי הכנסת, התשובה פשוטה. איך הצליח אברהם, יהודי, לשבת בשכם? איך נתנו ליהודי לגור בשכם? רק משום שהכנעני אז בארץ, כי אילו היה שמעון פרס בשכם, אילו הוא היה אז ראש הממשלה, לעולם לא היה מרשה ליהודי - לא לאברהם אבינו ולא לשום יהודי - לגור שם.


אני עומד כאן ומשתומם על אווירת האבל, הצער והבכייה לדורות, כביכול, הבוקעת מחוגים מסוימים אחרי רצח זאפר אל-מצרי. פלגי מים תרד עיניהם על שבר אל-מצרי עד שחשבתי שאני ממש בין המצרים.

נכון שהוזהרנו בתורה: "לא תתעב מצרי", אבל איפה כתוב שעלינו להפוך את המצרי לאוהב, לידיד נפש? איפה כתוב שעלינו לסלף את האמת? מחבר הכנסת שריד ניתן לצפות לכל דבר, לכל סילוף. קוואסמה - הוא אמר - לכל הדעות היה מתון. לכל הדעות, מיוסי שריד עד לאלוני. פתי יאמין לכל דבר. קוואסמה היה איש אש"ף שנזרק מחברון אחרי רצח שישה יהודים צעירים.

אל-מצרי, ידיד, מתון? ההבדל בין ערבי קיצוני למתון הוא, שהקיצוני אומר מה שהוא חושב, כאשר המתון רוצה בדיוק אותו דבר, אך בפרגמטיות ובערמומיות הוא מבין שניתן לקבל מהיהודים מדינה פלשתינית כשלב ראשון בדרך לחיסולו של הכיבוש הציוני כולו.

ערפאת ואל-מצרי - שניהם - האמינו באמונה שלמה, שהיהודים גזלו גם את אדמות שכם וגם את אדמות יפו וחיפה. ערפאת ואל-מצרי - שניהם - האמינו באמונה שלמה, שחייבים לשחרר את האדמות הכבושות מהיהודים הציונים, מהציונות.

ההבדל ביניהם הוא, שערפאת הוא טיפש ואל-מצרי היה פיקח וערמומי שהבין שהדרך לחיסולה של הציונות היא בעיצוב דמות של מתון, כדי שחבר הכנסת שריד ושרידי הערב-רב יתרפסו לפניו ויעזרו לו בתוכניתו.

רק לקח אחד יש ללמוד מכל הפרשה הזאת, והוא התמונה שראינו כולנו במסך הטלוויזיה: התמונה של ערבים בשכם המתאבלים על מותו של אל-מצרי. המגנים את הרצח, גינו את הרצח. הם היו תומכיו של המתון. אם הוא היה מתון והם תומכיו - ודאי גם הם היו מתונים. אה, אילו מתונים - דגלי אש"ף, תמונות של יאסר ערפאת, ססמאות של "כן למהפכה, עד לניצחון", לחסל את הציונות. והעיקר - הפנים הלוהטות, העיניים הבוערות, השנאה שלוחת הרסן, השאיפה להשמיד ולחסל את הציונות.

חברי הכנסת, ראינו שם - בשכם - את עתידנו וגורלנו אם חס ושלום אלה יגיעו לעמדת כוח, אם ניתן להם אנחנו את ההזדמנות של שלטון, מדינה, או אוטונומיה כלשהי.

השבוע חווינו בשכם את אמיתו של הפסוק בבראשית המגדיר את ישמעאל. כך כתוב בתורה: "והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו".

ראש הממשלה עמד כאן ודיבר על ריאליזם. ריאליזם. לגביו חוסיין עוד מתון. הוא נמוך. מתון. סיכויי השלום - שלום - אפילו מר פרס לא מוכן להחזיר את כל השטחים. איזה ערבי, והכי מתון כביכול, אמר אי-פעם שהוא מוכן לשלום בלי החזרת כל השטחים? ריאליזם? הריאליזם הוא ההכרה ששמה של עירו של אל-מצרי אינו "נבלוס" - כי אם שכם. שכם של התנ"ך. השם נבלוס אינו שם ערבי, כי אם שם רומי - "נפלוס". רק הודות העובדה שקשה לערבים לבטא את האות "פ", התברכנו ב"נבלוס".

הריאליזם הוא ששכם היא עיר של היהודים. הריאליזם הוא לספח את השטחים. יהודה, שומרון ועזה והגולן הם חלק בלתי נפרד של ארץ היהודים.

עלינו להשתחרר מהאשליות של שמעון פרס. הריאליזם היהודי - בפסוק: "וירשתם אותה וישבתם בה"; "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם".
ודאי שמי שנושא עיניו לוושינגטון ונשען על הקנה הרצוץ האמריקני לא מסוגל כלל וכלל להבין זאת. אבל יהודי טוב, אמיתי, המאמין, הסומך באמונה ובביטחון על אבינו שבשמים - הוא יבין את הכול.