פרק ג – תקופת הגאולה וצורת בואה
יש "עת". יש עת גאולה לעם ישראל. ישנה גאולה סופית, יום אחרון בו מתגלה מלכות ה' בכל יפעתה לעיני העמים וישראל, ומלכותו ית' תיכון לעדי עד. ביום ההוא תיקר מלכות ה' ותוגשם הגאולה. היום חיים אנו בתקופת אחרית הימים, בעקבתא דמשיחא. ועמוד השחר של הגאולה כבר עולה. שומה עלינו להבין זאת ולדעת בברור מה נובע ומה משתמע מכך. שהרי בידינו לחסוך לעצמנו את השואה הגדולה והנוראה – אם רק נבין.
כאשר הקדוש ברוך הוא – בפעם הראשונה בתולדות העם – הודיע את שמו וגדולתו, הוא קבע: " וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ... וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'" (שמות יד,ד), ואמרו חז"ל (תנחומה, בשלח ז'): "מגיד שכשיפרע הקדוש ברוך הוא מן האומות שמו מתגדל בעולם". ידיעת ה' הסופית והכרת מלכותו ואמתו של אלוקי ישראל, תבואנה רק לאחר שתתגלה גבורתו וייראה כוחו האדיר. מה שמתפרש בעיני הגויים ככשלון וחולשה מוליד בתוכם רק ביזיון לעם וחילול שמו. מאידך, נצחונו וכוחו האדיר מביאים יראת ה' וקדוש השמו.
וזה המפתח להבנת התקופה בה אנו חיים.
הקדוש ברוך הוא נתקדש דרך העם היהודי, והתרוממות עם ישראל היא בהכרח התרוממותו של אלוקי ישראל. וכן להפך: "שפלותם של ישראל חילול שמו הוא" (רש"י, יחזקאל לט'). ומכאן המפתח להבנת כוונת ה' בהקמת מדינת ישראל בזמננו, בדור עני ויתום זה, כהתחלת הגאולה וכקידוש שמו. וכן, הנה המפתח שיפתח לנו את אוצר הבינה כדי שנבין בדיוק מה יהיה; איך תבוא הגאולה הסופית; איך ינצל העם השסוי והבזוי מייסורים שלא ראה עוד דוגמתם; איך ישתחרר מהאימה והדכאון, המבוכה והספקות הכובלים היום את היהודי בארץ ישראל ובגולה.
"קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ" (ישעיהו נא,ה).
"אֲנִי ה', בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה", דברי הנביא ישעיהו. וחז"ל מפרשים במקום את הסתירה לכאורה (סנהדרין צ"ח): "רבי יהושע בן לוי רמי: כתוב "בעתה" וכתוב "אחישנה"! כלומר אם הגאולה תבוא 'בעתה'; בזמנה הקבוע ומוגדר מראש, כיצד איפוא 'יחישנה' הקב"ה? או שיש זמן קבוע או שהוא נתון לשינוי, לגמישות... והתירוץ: "זכו – אחישנה; לא זכו – בעיתה"; ואם כן, הבה נבין את הבחירה העומדת לפנינו, ונראה שזמן ההחלטה ממשמש ובא.
הגאולה אכן מובטחת, אולם היא תבוא באחת משתי דרכים. או ע"י שנזכה לה, ואז תבוא במהרה – מיד – ובתפארת הוד מלכות, או שהיא תבוא למרות שלא נזכה לה, מלווה בייסורים ולא לפני העת הקבועה. תקומת מדינת ישראל ותחילת שיבת ציון מהווים את השלב הניסי הראשון ותחילת הגאולה. זוהי גם הצעתו האחרונה, כביכול, של הקב"ה לנצל את ההזדמנות שנתנה לנו להחיש את גאולתנו ולהביאה עלינו במהרה ובתפארת עוז.
גאולה שאינה בבחינת 'אחישנה' כי אם 'בעתה', היא, לבטח, הבטחה שהעם היהודי ומדינתו אשר קמה בגזרה אלוקית, לעולם לא יכחדו. אך במשמעותה דבר נוסף: כי לא זכינו לגאולת 'אחישנה' וכי ייסורים וסבל נוראים יפקדו את העם היהודי לפני בוא הגאולה, חס ושלום, סבל אשר בשכּמותו טרם נתנסינו ורק טעמנו את טעמו לפני כארבעים שנה. טעם שאנו חשים בו היום; טעם שמעיב על שמי עתידנו.
"קָרוֹב יוֹם ה' הַגָּדוֹל, קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד, קוֹל יוֹם ה' מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר" (צפניה א,יד).
הברירה לפנינו היא החלטית ופשוטה: או שנזכה לגאולה או שלא נזכה. ברירה אחרת אין ואין כל מנוס אחר. אם לא נשכיל להבין ולהאמין, ועל ידי כך נבחר שלא 'לזכות' בה, בוחרים אנו בגאולה של 'בעתה', והגורל היהודי יתקיים בצורתו הוודאית והבלתי נמנעת. בגלות ילך היהודי ויכלה, חס ושלום, באשר הקב"ה מביא חורבן על העמים. משבר עצום אוניברסאלי, כלכלי, חברתי ופוליטי, יביא בעקבותיו מלחמות והרס על עמים וארצות, וזה תחת גאות ליבם אשר בחכמתם התחכמו על אלוקי צב-אות, ובמדעם התיימרו לא לדעת את ה'. התקדמותם שכרה אותם לכן אליהם יבואו דברי ה': "יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵ-ל אָנִי... לַשַּׁחַת יוֹרִדוּךָ וָמַתָּה מְמוֹתֵי חָלָל בְּלֵב יַמִּים" (יחזקאל כ"ח). וכן יבואו על ענשם תחת ענוים את עם ישראל ושנאתם לעם ה' – ובעד זה "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים ל"ב)
"זֹאת לָהֶם תַּחַת גְּאוֹנָם כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ עַל עַם ה' צְבָאוֹת" (צפניה ב').
ואף על פי כן, היהודי לא ינקה מגורלו ומשבט אנשים. דווקא משבר עולמי זה יקרא דרור לרגשות מיוחדים של שנאת יהודים שבעטיים יחזרו על עצמם שואה ורצח-עם נוסח אירופה בארצות הרווחה שבמערב. כי לא ימלט היהודי בגלות אחרי שזנח את מצוות ה' ופנה עורף לנחלתו, ארץ ישראל "כִּי קָרוֹב יוֹם, וְקָרוֹב יוֹם ה', יוֹם עָנָן – עֵת גּוֹיִם יִהְיֶה" (יחזקאל ל,ג). וגם היהודים שטמאו את קדשם בארצות טומאת העמים: "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כו,לח).זה יהיה גורל הגלות לרבות רב היהודים שבה.
ובישראל? בישראל נראה את כוחו המתעצם וההולך של האויב – בעתודות אדם אדירות, בתועפות עושרו הבלתי מוגבל, במצבורי נשק מתוחכם ביותר הנמכרים לו בשווקים הפתוחים לפניו בכל העולם, בהצליחו לבודד את ישראל מבחינה פוליטית ואחר כך גם מבחינה כלכלית. גל של שנאה ואיבה ישטוף אותנו, ואפילו "בעלת הברית" תפנה לנו עורף לבגוד בנו ולהפעיל עלינו לחצים מדיניים וצבאיים בלתי נסבלים. וכל זה יבוא בגזרת ה' יתברך: "יִתֶּנְךָ ה' נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ..." (דברים כח,כה); "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ... וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם" (תהלים קט ב-ג). הכלכלה תתמוטט והחברה תתפורר וכל תכניותינו האומללות תכשלנה. "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ" (דברים כח,כט). הישמעאלי בקרבנו ירבה ויפרה וישגשג בהגשמת דברי ה': "הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה" (שם,מג).
כל אלה יביאו לירידה הרת-אסון במורל הישראלי וברוח הלחימה של צבאה, דלדול בעלייה לישראל ומספר גדל והולך של יורדים מן הארץ, וביחס ישיר – תגבורת לביטחון הערבים בניצחון המובטח להם, כביכול. אנו נהיה עדים למאבק נצחי עם הערבים אשר לעולם לא יסכימו לפשרת-קבע, ולעולם לא יבואו על סיפוקם ולא תתקרר דעתם אלא בחיסולה המוחלט של המדינה. אנו נהיה עדים להסלמה בטרור, למלחמות התשה מתוגברות ולסחיטת ויתורים מממשלות ישראל אחוזות הפחד. נהיה נתונים לחלחלה מאיומי טילים המכונים אל לב ערינו; למחירים אסטרונומיים של נשק מתוחכם; לאבדן יקירינו שאין להם תמורה, וללחץ "בעל הברית". כל אלה משחירים את שמי עתידינו, ואז:
"וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר..." (ישעיהו ו,יג).
"וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים..." (זכריה יד,ב). זה ייעודו ההכרחי של עם שמאס בגאולה מהירה של "אחישנה", עם שמסרב לחזור בתשובה לקדשי ישראל, זאת התשובה לשאלה האין-סופית: "מה יהיה?" הגלות תוכחד כליל, והמדינה – על אף ההבטחה האלוקית כי השמדתה לא תתכן – תסבול אבדות כבדות, טרגדיות ואסונות. דבר זה נטול-הכרח, וחלילה שיקרה. בידינו היכולת למנעו על ידי כך שנזכה לגאולה. היא טמונה בהבנתנו ובאמונתנו השלמה כי חיים אנו בתקופת אחרית הימים, וכי מאורעות התקופה הזאת יוציאו אל הפועל את התחייבותנו ליעוד היהודי. היא טמונה בידיעתנו כי אופן היעוד היהודי תלוי בהיותנו נאמנים לרעיון היהודי, בשיבתנו אל האלוקים ובנכונותנו לעשות את רצונות יתברך. מה עצוב הדבר שהן בגלות והן בארץ, הן בקרב שומרי תורה והן בקרב חילוניים, קיים העדר טרגי בהבנת הרעיון היהודי ובייעודו, והוא הוא המביא לחוסר המעש לגבי מה שדרוש לעשות להחשת הגאולה.
כי התקופה האחרונה כבר נפתחה! ואך מעט מאד זמן נותר לנו כדי להחליט אם אמנם מוכנים אנו לבחור בדרך היחידה שתביא לנו את הגאולה המיידית והמהודרת, שתושיענו מהיגון והשואה הנוראים והמיותרים.
© כל הזכויות שמורות