יואל - קטעי פירושים
יואל - קטעי פירושים
חילול השם, חילול ישראל וחילול א"י; א"י
(ב:יז_כ) בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה', ויאמרו: חוּסה ה' על עמך, ואל תתן נחלתך לחרפה לִמְשָׁל בם גוים, למה יאמרו בעמים איה אלקיהם? ויקנא ה' לארצו ויחמל על עמו, ויען ה' ויאמר לעמו: הנני שֹׁלח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אֹתו, ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים. ואת הצפוני ארחיק מעליכם... כי הגדיל לעשות.
(ב:כו_כז) ואכלתם אָכוֹל ושָׂבוֹע והִללתם [במקום וחיללתם] את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא, ולא יֵבֹשו עמי לעולם, וידעתם כי בקרב ישראל אני, ואני ה' אלקיכם ואין עוד, ולא יֵבֹשו עמי לעולם. פירש מצודת דוד (כו): "'ולא יבושו עמי לעולם' — עוד לא ילכו לגור בארצות הגוים מחסרון הלחם, ולא יסבלו אחר כך חרפת הגוים ובושתם".
חיסול הגולה; בטחון; בעתה; אמונה; צריכים לקרוא אל ה' ולדורשו; שלבי הגאולה; גוג ומגוג
(ג:ה) והיה כל אשר יקרא בשם ה' יִמָלֵט; כי בהר ציון ובירושלים תהיה פלֵיטה, כאשר אמר ה', ובשׂרידים אשר ה' קֹרא. הבטחון הוא המפתח לגאולה ולהצלה. אומר הרד"ק: "כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל זמן מועט... ואז יפלו רבים מישראל. והקדושים ויראי הא_ל באמת — יימָלטו, כמו שאמר בנבואת ישעיה (ד: ג): 'והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים — קדוש יאמר לו...'. וכן אמר [כאן]: 'כל אשר יקרא בשם ה'', והוא שיקראוהו באמת, כמו שאמר (תהלים קמה: יח): 'קרוב ה'... אשר יקרָאֻהו באמת'. והם 'שרידים אשר ה' קורא', כי הם יקראוהו באמת והוא יקרא אותם [כאשר הבוטח בה' קורא לה', ה' קורא לו, כמדה כנגד מדה] 'עבָדַי ואוהֲבַי'". והנה כתב כאן הרד"ק שרק אלה שיבטחו בו באמת יינָצלו. מפני שהבטחון בהקב"ה והסמיכה עליו מול סכנה איומה של גוג ומגוג, הם קנה המדה של היהודי ירא השמים האמיתי. ואילו החילוני, גם אם הוא עומד עקשן מול הגוים, אך אינו בוטח בה', לא יִנָצל בא"י.
יהודי הגלות שלא יחזרו לא"י משום סיר הבשר או מתוך פחד, יִכלו, וההצלה תהיה רק בהר ציון, בארץ ישראל. כך אומר מצודת דוד: "רצה לומר, הקוראים בשם ה', המה יִמָלטו מן הצרה הבאה על הגוים... כי הפליטה תהיה בהר ציון לבד כמו שהבטיח ה', וגם שם לא לכולם, כי רק הנשארים המבוררים שבהם אשר כל אחד מהם קורא אל ה' [בוטח בו] וצועק אליו ומשים בו בטחונו". לא תישאר פליטה בגולה, כי שם כולם ייכָּרתו, ובארץ ישראל יישארו רק המובחרים, השרידים שהאמינו בו עד הסוף.
גם עשרת השבטים ישובו בעת המשיח
(ד:א) כתב מצודת דוד: "שגם בני עשרת השבטים ישובו". וכ"כ הרד"ק.
אסור להחזיר שטחי א"י לגוים
(ד:ב) וקבצתי את כל הגוים... ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פִּזרו בגוים, ואת ארצי חִלֵקו. ה' בא לתבוע את הגוים על שחילקו את ארצו, שזה חטא נפרד מזה שהגלו את ישראל (שגם על זה ועל שדיכאו את היהודים בגולה מגיע להם עונש — עיין רד"ק כאן). ומשמע שגם אם הם מחלקים את ארץ ישראל עם ישראל, זהו חטא, מפני שכל ארץ ישראל היא של ישראל.
ישראל עצמם לא רוצים לחזור לא"י
(ד:ז) הנני מְעִירָם [את ישראל] מן המקום אשר מכרתם אֹתם [הגוים] שמה. פירש מצודת דוד: "אעיר ליבם לחזור מן המקום אשר נמכרו". הקב"ה יצטרך להעיר את ישראל לחזור לא"י. הרי החזרה לשם היתה בידם אילו רצו, מכיון ששלוש השבועות בוטלו ע"י הפרת הגוים, ששיעבדו בהם יותר מדי. אך ישראל לא רצו לחזור, ולכן הקב"ה מעיר אותם. וגם אז רק חלק קטן יחזור. ואילו היו כולם חוזרים, היה החלק האחרון של הפסוק מתגשם במהרה: "וַהֲשִׁיבֹתי גמֻלכם ברֹאשכם".
עונש הגוים; סימני גאולה
(ד:יט) מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה, מֵחֲמַס בנֵי יהודה... אומר הרד"ק: "זכר מצרים ואדום; מצרים בעבור הישמעאלים, ואדום בעבור מלכות רומי [ול"נ שהישמעאלים מסמלים את האיסלם, ורומי — את הנצרות], ואלה שתי האומות הֵנָה הגוברות זה ימים רבים, ותהיינה [חזקות] עד עת הגאולה, והיא חיותא רביעאה במראות דניאל... ועל גלותנו זה נאמר הפסוק הזה, לפיכך לא זכר אלא יהודה...".
לא תהיה עוד גלות
(ד:כ) כתב מצודת דוד: "תתקיים לעולם ולא תחרב עוד".
© כל הזכויות שמורות