אתערותא דלתתא - השתדלות - בהעלותך

אתערותא דלתתא - השתדלות - בהעלותך

 אתערותא דלתתא / השתדלות

י"ח סיון התשמ"ח פרשת בהעלותך  


המדרש אומר (במדבר רבה פי"ד): "'מי הקדימני ואשלם' (איוב מא:ג) - מדבר באברהם שמעצמו הכיר להקב"ה, כמה דכתיב 'מדרכיו ישבע סוג לב' (משלי יד:יד). אותו לב שהוא מלא סיגים מדרכיו, עתיד להתבע. 'ומעליו איש טוב' - זה היה אברהם שהכיר מעצמו להקב"ה, ולא היה אדם שלימד אותו היאך להכיר את המקום אלא הוא מעצמו". כאן רואים את הגדלות של אברהם אבינו: הקב"ה לא נגלה אליו, והוא הכיר מעצמו את בוראו. קשה לנו לתפוס איך אדם עומד לבד בעולם שכולו עבודה זרה, כולו שקר, והוא בעצמו, ללא רב וללא ישיבה, מגיע לאמת. זה לא היה בן לילה. זה היה תהליך שהתחיל כשהיה בגיל שלוש, ונגמר כשהיה בגיל חמישים ושתיים. בגיל שלוש ראה איך אביו מייצר פסלים, ובטעות שבר פסל, ולא קרה כלום למרות שהפסל נחשב "אלוהים". כך הבין ש"זה לא זה", והספק חדר ללבו.

הוא הגיע לאמת בעצמו ללא שום סיוע אלוקי, שלא כמו גדעון ומנוח שנגלה אליהם מלאך. אדם שמגיע לאמונה על ידי נסים - זה לא חכמה. על ידי נסים, אדם בוודאי יאמין, כמו שנאמר (שמות יד:לא): "וירא ישראל את היד הגדולה... ויאמינו בה' ובמשה עבדו" - בוודאי, זאת אמונה שכל ילד יכול להגיע אליה. "שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל" (מכילתא, בשלח, מסכת דשירה, פרשה ג) - נכון, אך היא הייתה שפחה, ויחזקאל היה נביא, והוא הגיע לזה בכוחותיו.

"מי הקדימני ואשלם" - אברהם הקדים את ה', לא כמו משה שהקב"ה הקדימו בסנה. אברהם הקדים את ה', ולכן "אשלם". ה"עץ יוסף" (במדבר רבה שם) מסביר שאם לאדם אין חכמה ותורה, הוא אינו יכול להשיג את הדת ויראת ה' מעצמו אלא בסיוע שפע רוח הקודש (וזה מה שאברהם קיבל אחרי ה"אתערותא דלתתא" שבא מצדו). 

ונשאלת השאלה: אם זה היה בסייעתא דשמייא, הקב"ה היה צריך לסייע לכל אדם, ומדוע סייע רק לאברהם? אלא, כפי שאומר הזוהר (לך לך פו:, פח.), לעולם אין אתערותא דלעילא אלא אחרי אתערותא דלתתא. כאשר הקב"ה רואה שאדם הולך ומחפש, ומוסר נפש על זה, הקב"ה בא ומסייע לו. לכן אברהם אבינו, שהתעורר מעצמו תחילה להשיג דעה וחכמת ה', קיבל התעוררות גם מלמעלה להאיר לו את האמת. וזה כלל גדול: אפילו אדם שיושב בישיבה ולומד, אבל אינו מתאמץ (אלא הולך לישיבה כי "כולם הולכים"), לא יבואו לו התעוררות וסיוע כדי לכוון אותו לאמת. מצד שני, לפעמים אדם יושב ולומד, ו"במקרה" האמת מאירה לו, או הוא מגיע לתפילת מנחה ופותח ספר, ופתאום רואה דבר גדול. דבר זה בא על ידי ההתעוררות העצמית מלתתא. 
  גדולתו של אברהם אבינו היה שהוא ראה את השקר והתנגד. אדם יחיד שרואה את השקר, קל מאוד וטבעי כל כך שהוא יאמר: 'מה, אני אלך נגד הזרם? למה לי?' וכך האדם משכיח את השקר והופך לאטום, לא עדין ובלתי רגיש לשקר. קשה להיות לבד, בדד, במיוחד כאשר באים ואומרים לו: 'מה, כולם טועים ורק אתה אומר את האמת?!' אם כן, להיות אברהם העברי זה לא קל - כל העולם מעבר אחד, והוא מהעבר השני ואומר: "אני צודק!" וזאת הייתה גדולתו של אברהם אבינו. הוא גם עמד להפסיד הרבה. הרי אביו ייצר פסלים, היה ממשפחת המלכות, ואברהם היה יורש העצר - ועכשיו התחיל להיות מסית וממריד. ואכן איימו לזרוק אותו לכבשן האש אלא אם כן יחזור בו, אבל הוא אמר: לא חטאתי. כל אותו זמן לא התגלו אליו ה' או מלאך, והוא עשה הכל ללא סיוע כלל וכלל. רק לאחר מכן ה' עזר לו. 
  המדרש אומר (במדבר רבה טו:יב): "'קח את הלויים' - זה שאמר הכתוב (תהלים יא:ה): 'ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו'. 'ה' צדיק יבחן' - אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחילה, וכיוון שהוא עומד בניסיונו, הוא מעלה אותו לשררה. וכן את מוצא באברהם אבינו, ניסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן, ואחר כך ברכו שנאמר (בראשית כד:א) 'וה' ברך את אברהם בכל'... אף שבטו של לוי [ולא רק שבחר בהם, אלא לפני כן בחר בבכורות ואחר כך החליפם בלויים]... שבטו של לוי כולם צדיקים היו, והיו עושים את התורה שנאמר (דברים לג:ט) 'כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו' - זו המילה. ולא עוד, אלא בשעה שעשו ישראל את העגל, לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר (שמות לב:כו): 'ויעמד משה בשער המחנה ויאספו אליו כל בני לוי'. כיוון שאמר להם משה 'שימו איש חרבו על ירכו', מה עשו? שמו ולא נשאו פנים..." - ולכן בחר בהם. מכאן אנו רואים שהקב"ה אינו בוחר באדם מיד. האמת השלמה אינה באה על ידי ישיבה ולימוד בלבד. בוודאי, מי שלומד יקלוט; בוודאי, חייבים לגמור ש"ס. אך מלימוד בלבד יהיה לו רק דבר צר, רחוק מהאמת השלמה (משל לחמור שיש על גבו ש"ס - הוא נשאר חמור). רק אם האדם גם עושה ומקיים ומוסר נפש, רק אז באה לו התערותא דלעילא, כמו אצל אברהם אבינו. הוא הגיע לכך מעצמו, והושלך לכבשן האש, ורק אז הקב"ה אמר לו (בראשית יב:א): "לך לך מארצך". 
גם במשה בחר ה' משום שראה שזהו אדם שמסר את נפשו על עם ישראל. הוא היה נסיך, והיה הבא בתור להיות פרעה, והפסיד זאת מפני שראה גוי מכה יהודי. הוא היה יכול לעשות הרבה חשבונות ולא להרוג את המצרי המכה. "חכה קצת עד שתהיה בשלטון, ואז תשחרר את כולם! תהיה מציאותי!" אבל הוא לא חשב כך. כשיש יהודי מוכה, אין מקום ל"מציאותיות" ולפרקטיות, ולכן הרג את המצרי. הוא איבד בכך את המלכות, וגם היה צריך לברוח, ונשאר בגלות שישים שנה במדיין. רק אז החליט הקב"ה לבחור בו. הוא מסר נפש, ורק אחר כך הקב"ה התגלה אליו.

 
ביהדות אין שיויון בעניינים של קדושה. בכל מה שעשה ה', הוא בחר אחד להיות עליון וקדוש. המדרש אומר (במדבר רבה ג:ח): "את מוצא דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם ובירר לו אחד מהם. ברא ז' ימים ובחר הקב"ה בשבת, שנאמר (בראשית ב:ג): 'ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו'. ברא שנים ובירר לו אחד מהם, שנאמר (ויקרא כה:ב): 'ושבתה הארץ שבת לה''. ברא שבועות ובירר לו אחת מהם, שנאמר (שם:י): 'וקדשתם את שנת החמשים שנה'. ברא ארצות ובירר לו אחד מהם, ארץ ישראל, שנאמר (דברים יא:יב): 'תמיד עיני ה' אלקיך בה'. וכן הקב"ה קורא אותה ארצו שנאמר (יואל ד:ב): 'ואת ארצי חלקו'. ברא רקיעים ובירר לו אחד מהם, זה ערבות, שנאמר (תהלים סח:ה): 'סולו לרוכב בערבות'. ברא אומות ובירר לו אחת מהם, אלו ישראל, שנאמר (דברים יד:ב): 'ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה'. ברא שבטים ובירר לו אחד מהם, זה שבט לוי". אנו רואים מכאן שיש מושג של בחירה. הקב"ה קרא לבכור "בכור" בדומה ללשון "בחור" (נבחר). עם ישראל הוא הבכור של ה' - בחיר ה'. 

אנחנו ייסדנו את התנועה ואת הישיבה לאנשים שיהיו נבחרים בעם, לשבת וללמוד את האמת. ואת הכל צריך לעשות בהתעוררות עצמית, ואחר כך רואים את הסייעתא דשמייא. אתמול בהלוויה* היה לעג לרש. דווקא יהודים שניסו לברוח מהעולם, מהציונות, מהמדינה, דווקא תלמיד חכם כזה נרצח על ידי נציג של אותו עם שעליהם לקום ולזרוק מכאן. 'כל תלמיד חכם שדר בעיר, כל בעיות העיר מוטלות עליו' (על פי מו"ק ו.)- הקב"ה בחסדו נתן לך שכל ופקחות כדי שתשב, תלמד ותעשה. אי אפשר להתחמק. "כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה - נתפס על אנשי ביתו... [יש לו למחות] בכל העולם כולו [ולא מחה] - נתפס על כל העולם כולו" (שבת נד: ) עמדתי שם ושמעתי את ההספדים,ואף אחד לא עשה חשבון נפש פרטי. כל אדם חייב להיות בעל תשובה לעצמו. אין להם סיוע מהשמים, כי אין להם התערותא דלתתא שתעורר את ההתערותא דלעילא. 

אדם חייב להיות מהנבחרים, והלוואי שכל יהודי יהיה כזה. זה אפשרי, אבל צריך מסירות נפש והקרבה. אדם שחי בימים אלה ואינו מוכן למסור נפש, כל זה לשווא. כל דף שלומדים מוסיף קדושה רק אם הוא בא עם ניסיונות והקרבה

* ההלויה של אליעזר שלזינגר הי"ד, בחור חרדי שנרצח בגן סאקר.