פרק ד - היהודים נגד המתיוונים המאבק האמיתי

פרק ד - היהודים נגד המתיוונים המאבק האמיתי

פרק ד - היהודים נגד המתיוונים המאבק האמיתי

 "העל זאת לא תרגש הארץ ואבל כל יושב בה" (עמוס ח). ארץ הקודש, נוה שכינת א-ל, הבמה להתרחשותה של הדרמה הגדולה בתולדות העולם – שובו של עם אחרי אלפיים שנה. ישראל – הארץ והמדינה.

 מאבק איתנים בעיצומו של היום, מאבק הגדול בהרבה מהמשבר היהודי-ערבי, שהוא הוא אינו אלא חלק בלבד מהמאבק הגדול יותר אשר כלל אינו חדש, כי אם השלב המודרני במאבק מתמשך, בן אלפי שנים. השלב המפורסם ביותר במלחמה זו היה זה אשר זכרו מועלה מדי שנה – לרוב, בלי להבין כלל במה המדובר – בחג החנוכה.  הקרב המר שניטש לפני 2300 שנה בקירוב נערך בין היהודים שביקשו לחולל תרבות וחברה יהודיות באמת לבין אלה מאחיהם ששאפו להיות יוונים בהופעתם ובמחשבתם. קבוצה זו נודעה במשך הזמן כמתייוונים, ומאבקם האמיתי של המכבים היה בהם,  בעיוותיו ובהשחתתו של העם היהודי והפיכתו לחיקוי עברי מזוויע של תרבות זרה ונכרית.

 זהו בדיוק המאבק המתרחש כיום במדינה היהודית שהפכה למדינת היהודים והשוקעת לקראת ישות הפחותה בהרבה אפילו מכך.

מדינה זו – התהיה ביתו שלעם נישא, מיוחד ונבחר העוטה קדושה ועטוף בפרישות? התהיה אומה מובדלתויחודית, השונה מן היתר, המבודדת מפני תרבויות נכר המזהמות את טהרתה, השואפות להוריד את העם הנבחר מפסגות הקודש אל תהומות המחולל? התשמור האומה על יחודה, או שמא תבחר להיות ככולן, "ממוצעת" או אף מתחת לכך?

 בחירה זו, החלטה זו, תקבעאת גורלם של מיליונים. גאולה וטרגדיה תלויות בה. וההחלטה מתקבלת יום-יום עם פשוט ידם החובלנית של המתייוונים, יד ה"ממוצע", יד החילוניות.

 העם דוחה את קדושתו הייחודית ומאמץ את המחולל הכללי. השבת אבלה בהשפלתה, בגדי קדושתה מוסרים והיא נותרת עירומה ועריה בחילולה.

"ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת... והצתי את בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה" (ירמיה יז).

 פיות יהודיים שנוצרו לבלוע מזון שקודש ע"י הקב"הו לפלוט דברי שפר טהורים, זוללים את ה"סטייק הלבן", בשר החזיר, ואת טומאת השרימפס, כשהם פולטים דברי חולין וזוהמה. ואילו הלפתן לקינוח סעודתם אינואלא התפריט התרבותי של פורנוגרפיה, אלימות ומתירנות המואכלים להם בסמויובגלוי על-ידי אדוני התקשורת התרבותיים. היהודי שרק תמול-שלשום הביט באביו המתנועע בתפילתו, היום מניע את גופו לצלילי הרוק ורועד מעוויתות הצורך בסם. עיוות וטיפוח עצמי – פולחן-עצמי, עבודת ה"אני" הגדול – נהפכו לדתה הרשמית של מדינה השורצת התייוונות.

 פניה החיצוניות של האומה נעשות דומות להפליא לפני כל עם אחר, בעוד שהמתייוונים – אמנים, אינטלקטואלים וסופרים מופרעים,  אדוני הטלביזיה והרדיו, המגלמים רק יוהרה ואנוכיות, המקדימים את צרכיהם,  רצונותיהם ותחלואיהם לתביעות קדושת העם – הורסים אומה מבפנים. עם בחירי ה'  דוחה בבוז את ברכתו הא-לקית.

 "ויאמר עשו... ולמה זה לי בכורה?... ויבז עשו את הבכרה" (בראשית כ"ה) איך נהפך יעקב לעשיו?! חבל על דאבדין...

הפנים החיצוניות אינן אלא הגילוי החיצוני של ערכי הפנימיות. וערכי היהדות נאבקים עד המוות עם ערכיהם החילוניים, הנכריים המושחתים של המתייוונים. מי שמבכה את הגידול הרב ביבוא, שיידע: יותר משמייבאים מכוניות ודברי מותרות אחרים תוצרת חוץ, מייבאים תפיסות, ערכים ומושגים בני נכר. אם חוששים אנו מפני יבוא סמים מבחוץ. שנדע: הגרוע שבסמים הוא התפיסות הנכריות המהוללות ע"י האינטלקטואלים המתייוונים, אמנים חסידי הנכר, כמו עגל מסכה, בהכריזם: "אלה אלהיך, מתיווני ישראל!"

זהו המאבק האמיתי – מלחמת תפיסות – מלחמת ערכים, מלחמת תרבויות.  התנצח היהדות על השקפותיה הייחודיות, המובדלות והברורות בענייני קדושה וטהרה, או ח"ו ינצחו הגוים-דוברי-העברית

 ערכי היהדות שונים כל כך, ובתחומים כה רבים, מערכי ההתיוונות המערבית-גוית! מה הוא אתי ומוסרי ורחום וצודק? התשובות שלהיהדות ושל ההתיוונות שונות זו מזו שוני רב ביותר. שוויון פוליטי ? דמוקרטיה? סובלנות כלפי תועבה? חופש בענייני חברה, בעניינים אישיים? תפקידהשלטון? השקפות היהודי והשקפות הגוי-דובר-העברית שונות זו מזו שוני מוחלט.

 "אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו" (תהלים יב)

 המתיוונים משתוללים במקדש ה', רומסים את קדושתו, מחריבים את ממלכת כהניו. העם דוחה את בחירתו ואת ייחודו, את קדושתו והינשאותו, את היבדלותו מטומאות הגויים, חילוליהם ותועבותיהם. הוא מתנשם ומתנשף בעקבות הגוי: הוא חותר להיות ככל הגויים.

 "כי שתים רעו עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכלו המים" (ירמיהו ב).

 היהודים נגד המתיוונים – זהו המאבק האמיתי

 חלום החומרנות ממלא את הרחובות וסרחון הכיסופים אלהעונג תוקף את הנחירים. בסלון, באוטובוס, בבית הקפה – על מה משוחחים? עלהכסף ועל מה שהוא יקנה. העולם הנכרי של ריגושיות-קסם לסיפוק הרצון ממלא את מעינו בצורך מכאיב, וקדושת ישראל מומרת בחלום אמריקה הפגנית.

המציאות לובשת את צורתה של ארץ אשר לחניה מפעמים בקצב נכרי ושוקעים עד כדי אלימות מכוערת. ערכים שהעלו את היהודי לדרגה רק במעט נמוכה משל המלאכים, מומרים באחרים המורידים אותו לרמה נמוכה משל הבהמה. "היהדות" מאבדת את כל משמעותה ונעשית מיושנת, ואילו "הציונות" הופכת ללעג ולקלס. הארץ נושאת את עיניה אל סרטי הגוי ואל הפורנוגרפיה המשודרת, ומהללת את גיבוריה הפגניים וסוגדת לרגלי כדורסלנים ערלים. סיני מושלכת לסל ובמקומה מעדיפים את כיכר "טיימס", וטהרת העם הנבחר מוחלפת בשיא החמרנות של לוס אנג'לס. צניעותה של קדושה נזנחת בבוז, בעוד האומה טובעת במערומי תרבות נכר.

 היהודים נגד המתיונים-המאבק האמיתי

 היום קוצרים את זרעיה המורעלים של הציונות החילונית, חלומם של "גויים" יהודים שניסו להפריד בין יהדות ובין "לאומנות יהודית", ובכך הבטיחו את גסיסתה של השניה. הציונות החילונית פשטה את הרגל, ראו את עקבותיה ברחוב דיזינגוף, בבורסה לניירות ערך, בירידת היהודים מהמדינה היהודית למדינת הזהב של קליפורניה. ביום הפרדת היהדות מן הציונות, נהפכה זו לצורה נוספת של לאומנות חילונית מכוערת ריקה וחסרת משמעות, אשר מתה ביום היוולדה. ראו את המציאות.

 המציאות של קרבנותיה הראשיים-בני הנוער של המדינה שהתיימרה להיות יהודית, אך נהוגה לישות לבנטינית דוברת-עברית. "אבות העמים" תחילה הרסו את בניהם-שלהם, יהדות אשכנז ממזרח אירופה, כאשר הרסו את מקדש משה ומזבחות הרבנים, והחליפום בפגניות של הסוציאליזם ומרכס והתבוללות רעיונות כוללנית ותרבות הזר והנכרי. הקיבוץ יצר מתיוון דובר עברית שרמס את סיני בעדר רגליו, בעוד הוא סוגד לפנתיאון של הגוי. המתיישב המקורי, הגיע זה עתה מאירופה המזרחית, שמר על צורה של "יהדות" רק בזכות שאביו שזכר את ה"שטטל". הייחוד שבעונש האלוקי מתגלה כך שבנו-שלו אינו מוצא שום סיבה לשמור על מהותו. בנו שלו אינו רואה כל הבדל בין יהודי למי שאינו יהודי, אינו רואה כל סיבה שלא לשאת לאישה את המתנדבות הגויות משבדיה או מגרמניה העובדות בקיבוץ. בנו שלו אינו חש שום אשמה בכך שייטוש הן את הקיבוץ והן את הארץ ויגור עם בת זוגו באירופה או באמריקה. צאצאיו של האב הציוני-חילוני שדחה את יהדותו מחזירים לו תשלום דווקאי בפהקו בפני הציונות. אם המחנך הראשי של צה"ל אינו מוצא פגם באינטלקטואל הערבי האנטי ציוני שנשא את בתו לאישה, מה יאמרו חניכיו? זוהי המציאות של הציונות החילונית, אלה הם קרבנותיה. בני ציון המוצאים לפתע את ישו בתל אביב ופסלים הודיים פגניים בירושלים, אשר נפשם החולה בבערות מחפשת מחסה בכתות ופסלי הנכר הרחק מעבר לים.

 "בניך ובנותיך נתנים לעם אחר ועינך רואות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך" (דברים כח)

 היהודים נגד המתיוונים-המאבק האמיתי

 המציאות של בתי הספר, מרכזים לפשיטת רגל, מאחר שנטשו את היהדות תמורת מושג מטושטש הנקרא "ישראליות", הם מצליחים לייצר לא יהודים, אלא-ישראלים. איזה פלא שהללו שואפים להימלט ממדינה המציעה להם מיסוי כבד, שרות מילואים שנתי, מלחמה? ישראלים-שאינם מבינים מה פירוש הדבר להיות יהודי; מה פירושם של גינויים לנישואי תערובת עם נכרי; מה פירושו האמיתי של מאבקינו נגד הערבים. התוצאה? נישואים לבנות זוג לא יהודיות, לא אכפת להם אם הם יהודים או לאו, יורדים בשיעור גובר ממדינה שאינה אלא זירת שירות מתמיד וזמנים קשים.

 ישראלים. איזה פלא שהם צועדים למען "שלום" שאינו אלא טירוף ותובעים ויתורים לאויבנו. איזה פלא שהם כמוכי סנוורים תובעים ממדינתם שתתאבד. עם המנתק את עצמו מעברו אין לו עתיד. עם החסר אמונה בה' מאבד בסופו של דבר את אמונתו בעצמו. הוא יפקפק בכל אודות עצמו, ובין היתר בזכותו לארצו. הוא ישוטט ויאנח ברחובות, ויאבד את החשוב מבין כל נשקו: אמונתו ובטחונו העצמי. מדינה שלפנים הייתה כה מאושרת ובוטחת הולידה בנים החדורים פקפוק וחשש. זוהי המציאות-זוהי התוצאה הטבעית של מדינה שאבדה לה אמונתה.

 היהודים נגד המתיוונים-המאבק האמיתי

 והמציאות הקשה והמכוערת מכולן הריהי השמדתם של מאות אלפי אחים והילדים שעלו ארצה כשבלבותיהם ועל שפתותיהם חלום ציון. יהודי האיסלם לא נזקקו להרצל ליצור ציונות בעבורם. ליהודי מרוקו ותימן וכל היתר-הציונות בוטאה על שפתיהם שלוש פעמים ביום כשעמדו בתפילתם, באמרם: "ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצינו, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים..."

 יהודי המזרח. הערכים שהביאו עמם ממרוקו ומתימן ומעירק היו ערכים ציוניים,דתיים. ערכים אלו ניטלו מהם בקיבוצים, בישובים, בבתי החינוך ובמוסדות שהחילונים הקימו למענם. מה שלא הצליחו המוסלמים לעשות, עשו האשכנזים החילונים, וערכיה של היהדות הומרו בערכי דיזינגוף. התוצאות נראות בטורי הפשע, הרצח, השוד, האונס ובאיזכורה הגובר של החברה. הן נראות בבתי הכלא של רמלה, של באר שבע ושאטה, שם יושבים בניהם ובני בניהם של העולים הדתיים מארצות ערב. הן נראות בזונות היהודיות אשר לקוחותיהן וסרסוריהן הם לרוב ערבים. הן נראות במספרם הגדול של צעירות יהודיות היוצאות ושוכבות ונישאות עם ערבים; הנשכבות על נקלה לפועלים זרים ולחיילי ארצות נכר. זיהום זרע ישראל קדושים אשר בגלות אפריקה ואסיה שמר על טהרתו, אך נסתאב בארץ הקודש!

אשמה, כי הוא סוף סוף מקבל את השמצותיהם ודברם של צוררי היהודים. ואמונתו זו ברשעת קשריו הלאומיים מביאה לתוספת שנאה עצמית ולתוספת אשמה על שאין לו האומץ לנתק את קשריו עם עמו. על כן הוא מפגין למען האויב, ומוקיע את הענשת האויב, ובוכה על מכאובי האויב, עד שהוא עצמו נעשה האויב. ולא לשווא נהיה הצועד נגד ארץ ישראל ונגד המעצמה הלאומית גם אויב כל הקדוש ליהדות.    את השבת, הצניעות והקדושה-שכולן מסממניו של היהודי-הוא תוקף מרה ומכנה אותן "כפיה" ו"לא דמוקרטיות". השאיפה לעשות את המדינה ליהודית מציקה למתיוון. יהדותה של ישראל מכאיבה לו. הוא עומד חגור מדי קרב להילחם בארץ ישראל, בקדושת עם ישראל, באלוקי ישראל. בסופו של דבר, כמובן, הוא משתדל להרוס את עצמו. שנאתו לכל סממן יהודי צומחת משנאתו ומחוסר יכולתו להתמודד עם עצמו.

  היהודי נגד המתיוון-המאבק האמיתי

 מלחמת המאמינים באמת שיש אלוקים בישראל, נגד המתכחשים לאמונה זו בגלוי, יחד עם מניעי השפתיים ומשלמי מס השפתיים. והגרוע מכל-אומה דוחה יראה ובטחון בה', אבן הפינה של היהדות, ומעדיפה מדיניות של ירא מפני הגוי. "וצדיק באמונתו יחיה"(חבקוק ב) צעד זה נגמל-מידה כנגד מידה; הוא קוצר את זרעיהן הקטנטנים של פחדנות והתרפסות.הזורעים בפחד מפני האדם יקצרו את תוצאתיו הטבעיות.

 "הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאוד ולא שעו על קדוש ישראל ואת ה' לא דרשו...וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזר ויחדו כולם יכליון"(ישעיה לא)

 אומה הדוחה את אמונתה בקדוש ישראל הכל יכול, הממאנת להאמין שרק הוא לבדו יכריע ויגזור את ההיסטוריה, שאינה מבינה את הברכה ואת היעוד ואת ההכרח שבבידוד יהודי והיבדלות יהודית, הדוחה את יראת ה', ומאמצת את יראת הגוי, הנסה מחסותו אל חסותו של האדם-היא אומה המחללת את שמו.

 "...וזהו מרד גדול העבד באדוניו שנתלה באדון אחר על פניו"(הרד"ק בפירושו לישעיה ל' פסוק א')

....בסופו של דבר, אנו יושבים נפחדים תחת אימת אומות העולם, שחק המאזנים, ומשליכים את בורא העולם לפח האשפה. לא ייסלח לנו הדבר! כולנו, אפילו היהודי החרדי, מאמינים בפנימיותנו שהשליט הגוי בוושינגטון ממשי יותר מאלוקי ישראל. ה' צב-אות לא יסלח לנו. לעולם לא.

 אנו מסרבים להכריז על אדמות ארץ ישראל ששוחררו באותו זמן שנדרש לברוא אותן, כעל חלק ממדינת ישראל, פן יכעסו הגויים בני התמותה? אדון העולם מחייך בכעסו. סרבנו להתיר ליהודים לזרום אל חלקי הארץ כולם, בחופש גמור, כהולם את אדוני ארצו של אברהם אבינו? אנו מסרבים להלום בידו ובראשו של הישמעאלי המעז להרים אותם נגד עם ה', שמא יקללו אותנו גויי העולם השלישי...או הרביעי...או השמונה עשר? הכל יכול רושם גם זאת לפניו בזעמו. אנו מסרבים להתיר את הסרטן הישמעאלי מארצו של ה' אלוקי ישראל, ובכך אנו גוזרים פציעה ומיתה על יהודים, זוועות השבירה ואימת הפצצה? האחד, שאת כל יכולתו אין אנו מקבלים, קובע לנו את גורלנו. אנו יוצאים למלחמה ופוקדים על חיילנו לסכן את נפשותיהם ולמות, כי אחרת יזעם הגוי על מלחמת השפיות, מלחמת הבזק להשמדת אויבנו. על-כן, כדי שלא יסרב אדוננו בוושינגטון להעניק לנו צדקה צבאית וכלכלית, אנו מצווים על חיילנו היהודים המקודשים, נשמות קודש בגופות קודש, שלא לתקוף במלא עוצמתם, שמא יפגעו אזרחים, שונאי ישראל ללא מדים. ובחורים יהודים יקרים נופלים חלל כי הם נאלצים להסתער ללא חיפוי האש שהשפיות והקדושה תובעות.מדוע?

 כי אנו שואפים לזכות באהבת הגוי. ולדראון עולם יזכר אותו יום הכיפורים כאשר התירה ממשלת גויים-עבריים לאויב לתקוף לרצוח חיילים יהודים בתקווה לזכות באהדת האומות.

 

"העל אלה לא אפקוד נאום ה'"(ירמיה ה)

ובכן,כאשר אויבנו ומנהיגיהם ניתנים בידינו בחסדי ה' ובאמצעות צבאות ישראל,במקום למחות מעל פני האדמה את אדריכלי רציחתם של ילדי ישראל במעלות ובקריית שמונה ובאביבים ובירושלים ובמאה מקומות נוספים,עוצרים את צבאנו הנוקם ומאפשרים לעוכרי ישראל ומלכם לצאת לחופשי,כי כך תבע אדוננו בוושינגטון,ואנו מקווים לזכות באהבתו,אעפ"י שעוד ישובו ח"ו המרצחים לרצוח עוד יהודים ועוד, במסגרת המלכודת של חיבת הגוי.

"...אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי"(ירמיה שם)

 ובכן,לב יהודי יקר חדל לעד לפעום כשהוא נקרע ע"י פגיונותיהם של מחללי ה' הארורים בשוק חברון, שם בימים שלאחר השחרור הגדול,רעדו מטמאי עיר האבות בצפותם לשחיטה על חלקם ברצח 67 יהודים עשרת שנים קודם לכן.חששם היה לשווא-העברים-הגויים  הדבקים הן בתועבות נכר והן בנכרים מחוללי התועבה התירו להם לא רק לחיות,אלא גם לשגשג ולהישאר ולרצוח יהודים נוספים.

"וכל זקני העיר...ענו ואמרו: ידנו לא שפכו את הדם הזה..."(דברים כא)

מי מבין זקני ערי ישראל יביט בדמי היהודים בחברון ויוכל לומר מילים אלה?

"העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה..."(עמוס ח)

ובכן,אנו מתירים את עצם נוכחותו של עם המתכחש לריבונות ישראל על ארצו,כשם שהוא מתכחש לריבונות אלוקי ישראל על עולמו.הייתכן חילול קודש גדול מזה?! ואנו מתירים להם לרגום יהודים באבנים ולתקוף יהודים ולפצוע יהודים ולהרוג יהודים;           וכל אבן מורמת כלפי הקב"ה בכבודו ובעצמו!

"...ומשנאיך נשאו ראש...ויתייעצו על צפוניך אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו"(תהילים פג)

ואנו מתירים להם להישאר בארץ! ואנו מתירים להם להרים ראש! ואנו מתירים להם להרים יד על יהודי ועל אלוקיו! ואנו נמנעים להסיר את הראש ולהסיר את היד ולהסיר את התועבה  מן הארץ! הייתכן חילול ה' גדול מזה?!

מתירים חילול זה- שיש בו לא רק גירוש יהודים אלא אף יצירת אתר של יהרה מוסלמית ונצחון לאללה,ח"ו,על אלוקי ישראל,דווקא בהר אשר בו עמד בית המקדש ושרתה שכינת אל.ושוטרים ערבים עוצרים יהודים ומכים אותם.ויהודים המתהלכים בין חומות ירושלים מותקפים ונרגמים,וגם יורקים עליהם,ליהודיות מטיחים עלבונות ואונסים אותן,וחילות ישראל החזקים דים להכות ביהודים החפצים להתגונן נעשים לפתע אימפוטנטים לטפל בישמעאלים.פתאום אין יכולת לכלוא מסיתים ולמנוע בכוח פגיעה ביהודים,בעוד שתקני ההשפלה מחללים את הגוף היהודי ואת רכושו.וכל זאת שמא תהפך אהבתו של האדון בוושינגטון לרוגז,שמא נשיקות צדקתו לא יגיעו לידינו,וידינו לא יגעו בנשקו...

"עד מתי לעדה הרעה הזאת..."(במדבר יד)               

פונים עורף לה' אלוקי ישראל משום שאין לנו אמונה בו,מחוץ למסגרת בתי התפילה והמדרש הממוסדים. רק את הגוי רואים,רק את מציאותו וגבורתו של הגוי מבינים.אליו פונים בתקוות ישועה.ומתכוננים לוותר על אדמות קודש בתקווה שכך נקנה את האהדה שתשרה עלינו שלום.

שלום עכשיו! שלום אתמול! שלום בעוד שש שעות! אנא,גוי,שלום....! האינך מבין כמה אנחנו אוהבים אותך? מדוע אינך אוהב אותנו? שלום עכשיו,כי אין אלוקים.שלום עכשיו,כי אנו זקוקים לגוי.

"ויהי אפריים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי...יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים"(הושע ז)

ובכן,אנחנו נשארים במקומנו במושב הלצים,ארגון אומות מאוחדות של תועבה.יום יום הם מבזים אותנו, משפילים אותנו וזועמים עלינו.ואנו יושבים ומשלימים עם השפלתנו,בחשש שמא-אם נקום ונצא,נישאר מחוץ למועצת האומות,מועצת הרשע.אכן,יהיו רשעים,ישפילונו,אך עלינו להשתייך אליהן,אחרת ניוותר לבדנו...

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך רשעים לא עמד ובמושב לצים לא ישב"(תהילים א) יהודים נופחים את נשמתם בגלל פחדנו מפני הגוי,ארץ ישראל מושפלת עד עפר, בשל פחדנו מפני הגוי, עם ישראל מתרפס וכורע ברך לרגליו- וכל זאת מתוך האמונה שאל וושינגטון נישא עינינו,כי מהאמריקאי יבוא עזרנו.הכל בשל אמונתנו שקיומה של ישראל נתון בידי הגויים בארה"ב.אנו ממשיכים בטרופנו לקוות שויתורנו וכניעותינו יצילונו מסיוטנו הבהול ביותר- בידודנו,ויזכונו באהבת אדוננו שימנע רגלנו ממעידה ועמידתנו ממכשול.

אנו מפרים את מצוות היהדות ויורקים בפניו של הקב"ה.משפילים את עצמנו ומחללים את שם קדשו. הכל למען אהבתו-המיוחלת-נוראות-של הגוי.

"יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"(תהילים ב)

"בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל"(תהילים ז)

"נודע ה' משפט עשה בפעל כפיו נוקש רשע הגיון סלה"(תהילים ט)

מידה כנגד מידה! במידה שאדם מודד בה מודדים לו.ואכן כך נמדד היהודי ע"י הקב"ה.ה' אלוקי ההיסטוריה,קברינטה של הספינה,המנחה כל והגוזר כל,משיב לנו בדרך המבריקה "והמתוקה" מכל,אנו מקבלים על ראשנו את תוצאותיהם המדויקות והטבעיות של מעשנו.הן הקב"ה והן החוטא אוכלים מפי ידיהם.

"לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי.ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם  ישבעו"(משלי א)

האמת היא,שאותו ישראל שהעדיף את אהבת הגוי מאהבת ה',שויתר שוב ושוב והקריב נפשות יהודיות ואדמה יהודית,שבחר באדם ולא בה' תוך חילול השם הקשה ביותר- אותו ישראל עומד בפני אותו עתיד בלתי נמנע של בידוד ודחיה מצד עולם הגויים הקרב צעד אחר צעד לסחוט ממנו ויתורים נוספים עד לויתור האחרון-קיומו.חיפשנו את תמיכת משענת הקנה הרצוץ הנקרא "אדם"? הנה,אנו נשענים עליו,והוא נשבר ורסיסיו חודרים עמוק אל תוכנו.

"עתה הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים,אשר יסמוך איש עליו ובא בכפו ונקבה,כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו"(מלכים ב)

יתרה מזו,מלוא משמעות המידה כנגד מידה טמונה בעובדה שאבדן האמונה,הבריחה אל הגוי,המסר הברור של פחד ממנו ותלותנו בו,רק מזמינים לחץ וחנק.אנו פותחים לרווחה את הדלת בפני דרישותיו המלחיצות והמחניקות,דווקא ע"י יראתנו מפניו.את אשר יגורנו ביותר-בידוד ועוינות-הבאנו על עצמנו.

"מה רבו מעשיך,ה'!"(תהילים קד)

למרות כל ויתורנו ונסיגותינו,תישאר המדינה היהודית מוקעת,ננזפת ומגונה במועצת האומות והתועבות.

היא תדבק בצורה מעוררת רחמים אל "בעלת בריתה" היחידה,אשר לחצה גובר בהתמדה,ואשר היא חוזרת שוב ושוב על לחצה בתדירות גוברת ובמכאוב גובר בראותה את ישראל הנסוגה לפניה. ל"בעלת בריתנו" אינטרסים משלה,הנוגדים את האינטרסים של מדינתנו.גניחותיהם ומחאותיהם של היהודים הטוענים שישראל מהווה נכס חיוני של בעלת הברית לא יישמעו ע"י הגויים צמאי הנפט הערבי,הרעבים להשקעות פיננסיות וסיכויי העסקים של הערבים,המשתוקקים להתחיבויותיהם  הצבאיות והאסטרטגיות של הערבים לפעול נגד האדון האדום מוסקבה.ראשי ממשלה מתרפסים יחמיאו לגוי בצורה מבישה ויתחננו בפניו על ברית הגנה ושיתוף.שחקני ישראל אינם משתווים אל שחקני הגויים-היהודי ישמע מחמאות יחד עם החנקתו המכאיבה,אך בעלת בריתו תקיים את בסיסיה ותתאמן יחד עם הערבי על אדמת הערבים."הערבים ובעלת הברית" זה השלט התלוי במשרד השותפות במזרח התיכון.לכל היותר,תהיה ישראל מטרד בעיניה של אמריקה.יותר ויותר יאמרו בגלוי שהיא נטל שפחות ופחות ירצו לשאתה.כיוון שהמחיר לסיועם של הערבים וברית עמם הוא החלשתו וזניחתו של ישראל,יתחיל הגוי לפעול למענן.כזה הוא קציר זרעי הפחד היהודי והינתקותו מאלוקיו.זהו פריה הבלתי נמנע של הבגידה.ה' לא יביא לעולם את הישועה ע"י חילול שמו,שהוא האמונה בגוי. "הן עם לבדד ישכון!"(במדבר כג) העם שכה נתברך ובכל זאת סרב להלך בדד,בבטחון עם אלוקיו,יושלך על כורחו לבידוד הקשה מכולם,ללא אלוקים וללא בעלות ברית.זוהי המציאות של מידה כנגד מידה.

היהודי,כשהוא מונהג ע"י קטני אמונה שנהיו לאדוני ההונאה הפוליטית,מסרב להבחין בה.אין דבר,זוהי האמת; כבר התקפל ישראל בפני לחצי הגוי וכבר בלע את השפלתו ואת ביזוי בידי הערבי.יש עוד, עוד הרבה.כל נסיגה בפני הגוי מזמינה לחץ  נוסף.המלקחיים תסגרנה סביב יהודה,השומרון ועזה-כל השטחים המשוחררים,ובכללם ירושלים.הקוראים היום: "עלינו לוותר ולהתפשר שמא נאבד את משענת הגויים", יאמרו אותו הדבר מחר-ואין לדבר סוף.

המציאות היא שמנהיגי ישראל מפחדים מפני המציאות.למרות אונאתם ותרמיתם,להם-בשל העדר האמונה- אין כל מדיניות,ובלבם פועמת התקווה; להחזיק מעמד,להרוויח זמן עד גמר הקדנציה. אחר כך? המבול...הם והעם.בתת הכרה של האומה יש פחד איום,שמא אין הזמן פועל לטובתה,שמא בסופו של דבר ינצח האויב.אפשר להבחין בפחד זה בעצבנות ובמתח ברחובות וככרות הציבור,במספר "היורדים" ההולך ותופח,בשיחות הפרטיות,במרוץ המטורף,הבלתי הגיוני לחיות מעל ומעבר לאמצעיהם.הם שבים ומשננים את קריאת אבותם: אכול ושתו, כי מחר...

ארץ מלאה אשמה ופחד, ארץ זועפת וזועמת,ארץ עצובה מלאה תושבים עצובים ומתלוננים.במקום שלפנים האירו בטחון ואופטימיות את פני הציבור בחיוכים,היום ענני הדאגה והחשש הגלויים-כמעט מטילים צל על הפנים.כאשר כל תחום החיים הלאומי כושל,כשהנושים תובעים את תשלום החובות,והחשש מפני אסון מדיני,כלכלי וחברתי גובר,הארץ מתפוררת- אפילו מכחישים את הדבר מנהיגי האונאה לבוחרים העלולים לפנותם ממשרותיהם או לצאת לרחובות.הפחד והאשמה וההתמכרות ל"אני" גוברים עלינו,השנאה בין יהודי ליהודי גוברת אף היא.שנאה בין מחנות פוליטיים יריבים,שנאה בין יוצאי ארצות שונות,שנאה בין מי שיש לו למי שאין לו,שנאה בין מי שיש לו ואינו יודע מה יש לו,לבין כל השאר,אך מעל לכל,שנאה מצד ריקני הראש והלב המודעים לפשיטת הרגל של חייהם למדברים בשם ה' והחפצים לעצב עם קדוש במקום עם התובע להשתכשך עם החזירים.הם מביטים בתופש התורה ושואפים לטחנו ולבלעו: "אנשכנו כחמור!" הארץ שנבראה לשמחת קדושה הנובעת מהחרות על הלוחות נהפכת למקום עצב,לכלא לכבולים שמה ע"י תשוקותיהם שלוחות הרסן.

אין טעם להתכחש למציאות זו או לזעום כלפי המתארים אותה. כעס וזעם לא ימחקו עובדות, עובדות כה מפחידות שברור לכל מלבד העיוורים שאינם חפצים לראות,שרק אמונה באלוקים תוכל להצילנו מן הזוועה.אולם עם קטני אמונה וחסרי אמונה במידה כה רבה אינו יכול להעלות כלל על דעתו הפקדת גורלו בידי האלוקים.

"גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה"(תהילים לז)

"אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה',סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה"(משלי כא)

מי מאמין בכך-הסוציאליסטים? הלאומנים החילוניים? ה"דתיים" המדקלמים בוקר בוקר "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר"? אלו ואלו,בבוא רגע האמת,מתגלים כבוגדנים הפונים בבהלתם ל"מעשי", ל"הגיוני", ל"מציאותי", ל"רציונלי" ול"פרגמטי".השואלים בחיל ורעדה: אך מי ייתן לנו רכב וסוסים...? השוטים העיוורים אשר בקטנותם אינם מסוגלים להבין שרק ה' הוא המציאות האמיתית דוחים את נתיב המעשיות האלוקי ומאמצים את חוסר השפיות של בעלות-ברית "מציאותיות". בחוסר אמונתם ובפחדם מפני האדם,הם הופכים אמת לשקר,טירוף דעת לפרגמטיות.

"ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים"(ישעיה ט)

"כי עם מרי הוא בנים כחשים,בנים לא אבו שמוע תורת ה'...כי כה אמר ה' אלוקים קדוש ישראל בשיבה ונחת תוושעון...ולא אביתם...על כן יקלו רודפיכם"(ישעיה ל)

"כי מאס ה' במבטחיך ולא תצליחי להם"(ירמיה ב)

מי שומע? חפץ להבין?...מדוע באתי ואין איש...הם מעדיפים לסגוד ל"מציאות"?

"ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו..."(תהילים סד)

האמת היא,שהיות שדחה את הקב"ה ובחר להתחנן בפני האדם,יהיה ישראל למצורע בעיני העולם,הנתון ללחצים כלכליים וצבאיים מצד פשעי האומות המאוחדות.זה יקרה בלי כל קשר עם מעשיה של המדינה, שהרי לא יסתפק עולם הפגניות-הפרימיטיבית-הפרוגרסיבית בפחות מהתאבדותה הלאומית. ו"בעלת הברית" תמוג ותימס כמו השלג דאשתקד...הנדבנות האמריקנית תצטמק בעקבות ההתפוררות הכלכלית אשר שום ממשל לא ישכיל לעצור.בעוד שתאלץ ארה"ב לקצץ בתקציב הגנתה- שלה ואמריקאים זועמים יפגינו ברחובות נגד קיצוצים תקציביים עמוקים ומכאיבים בתחום הרווחה,כמה כסף תצליח מדינת ישראל להוציא מן הכיס האמריקני? וככל אשר ירבו הערבים הרדיקליים להפיל את משטריהם הפאודליים-שמרנים וללחוץ על אמריקה להחניק את ישראל,זהו אשר יהיה,ויהא הממשל אשר יהיה,רפובליקני או דמוקרטי.שניהם קרובים קודם כל אצל עצמם.המציאות היא שאמריקה תיהפך לאויבתה הראשית של ישראל,ולאוו דווקא בדרך השנאה או האנטישמיות.ואין מאומה-שום ויתורים-שבכוחם לשנות עתיד זה.

והערבים יתקדמו,בכמותם ובאיכותם,התקדמות הטכנולוגיה מלווה בתנועת מדינות ערב לקראתה.כמה פעמים נוכל להפציץ כור גרעיני בעירק,מה גם שלא רק בעירק המדובר,אלא גם בפקיסטן ולוב ואחרות המצטרפות בקרוב אל מועדון ההשמדה האטומית?

המציאות,יהודי? איך מתמודדים עם המציאות של הפצצה הגרעינית הערבית?

וככל שתתגלה האמת יותר ויותר,כך יפנו ביאושם יהודים חסרי האמונה במספרים גדולים יותר ויותר לנתיב "השלום",ילכו בדרך הויתורים כאילו היא היחידה אל "השלום".בשם "המציאותיות" הנובעת מחוסר אמונה יאבדו את עצמם לדעת למען השלום.

מאחר שהעם הזה חש חוסר בטחון ביכולתו הבלתי מוגבלת של ה' ביכולתו להניע ולהנחות את ההיסטוריה,יפנו היהודים ל"הגיון" ול"רציונליות". היהודי "הרציונלי" מבין שישראל לא תישרד ללא סיועה של בעלת הברית-לכן אנו חייבים להתפשר. היהודי "המעשי" יודע שלא תוכל המדינה היהודית להילחם ללא נשק אמריקני-מכאן עלינו לסגת.היהודי "ההגיוני" תופס שאין ישראל יכולה ללחום ללא סוף בעולם המוסלמי שיצויד בסופו של דבר בנשק הגורם השמדה המונית-על כן עלינו להכיר "בעובדות" ולהמר ולקוות שפשרות מכאיבות יביאו לשלום.רבבות יצעדו ויפגינו ויחוללו מהומות למען "שלום" תמורת ויתורים.

אליהם יצטרפו יהודי העולם,בייחוד אלא מן המערב הנשחת-האינטלקטואלים והמנהיגים היהודיים מאמריקה,המונעות הן ע"י תפיסה נכרית של "מוסר" וע"י פחדם מפני האנטישמיות הצומחת מן העימות בין ישראל לבעלת בריתה.הם יצטרפו למצעד ההתאבדות שיקרא ל"גמישות" ישראלית ו"ויתורים אמיצים",הכל בשם השלום והמעשיות.אין לדבר סוף,שהרי הגוי המבחין בנסיגה והמריח את הפחד רק יראה בהם הזמנה ללחץ נוסף.אין לדבר סוף; אין סוף לכניעות ל"מעשיות" שכבר כוללות את נסיגת הטירוף מסיני בשם "שלום" מזויף עם מצרים.כתוצאה של פחדנות מפני לחצה של "בעלת בריתנו" ויתרנו על חלק מארץ ישראל בניגוד להלכה- כל סיני על שטחו העצום שהרחיק את האויב מערי ישראל,כמויות הנפט האדירות ושאר משאבי הטבע שבו,בסיסי חיל האוויר החיוניים,פתיחת השערים לפני משלוחי נשק אמריקניים לאויב החזק מכל.והכל למען "שלום" העלול-והעתיד-להסתיים ברגע שיגיעו ישמעאלי קהיר למסקנה שהאינטרס שלהם מחייב זאת.הכל למען "שלום" שהפרעונים המודרניים כבר שמים אותו ללעג.

אין לדבר סוף.כלבי עולם האומות,המריחים את הפחד,ירירו פיותיהם ברעב לויתורים נוספים ככל שיחריף תאבונם.פחד מוליד פחד,נסיגה מבטיחה נסיגה,לחץ מזמין לחץ.           

אין לדבר סוף.סיני,עזה,יהודה,שומרון,ירושלים, 1947- "המציאות".

"המציאות" היא אסון תכנית האוטונומיה,שהערמומיים-בפרץ ערמה- ראו בה שיטה לעקוף את המציאות.היא חטא שעליו נשלם עוד ביוקר.לא חשוב איך אנו מפרשים אותה,המציאות היא שבהסכמי "השלום" הסכימה ישראל להכיר "בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי",ואיזו זכות יסודית ישנה לעם יותר מזכותו למדינה משלו? ישראל פתחה לרווחה את השערים ל"פלשתין" ולא על נקלה ייסגרו שוב.ישראל,ככל שחששה להצהיר על חובתה למשול בארץ כמצווה מאת ה',חיללה את שמו של מי שבראה. אין "פלשתין" ואין עם בשם זה. פחדנו לומר זאת,ועל כך נשלם ביוקר.

והמציאות היא הערבי שבתוך הארץ פנימה וחזון הבלהות שהוא מייצג,סיוט שהיהודי –נטול האמונה והבטחון באלוקי ישראל וכבול בנחושתי מושגי הנכר וערכי הנכר המטורפים שאימץ לעצמו- חסר לו הכוח להלחם נגדו.הערבי נהיה ל"מציאות" המניסה ציונים חזקים לחדרי חדרים ושם – לבכות. הוא הוא רוחה של סתירת היסוד בין מדינה יהודית-ציונית לבין דמוקרטיה מערבית.הוא סיוטו של המתיוון הצורח שבדמוקרטיה ממורה לערבי הזכות לההפך לרוב ולבטל בשלום את המדיניות היהודית שנוצרה במגילת העצמאות,אותה מגילה המעניקה לערבי זכות שווה לההפך לרוב...היא המציאות,המציאות המתגלמת בעובדה שהאוכלוסייה הערבית גדלה מדי שנה ומשיגה במהירות את הרוב היהודי.מצד אחד,שעור הילודה הערבי עצום לעומת השיעור היהודי הנמוך; מצד שני,רק עולים מעטים מגיעים ארצה,בעוד שממדי הירידה מפחידים.יהודים מסכנים נטולי אמונה! מתיוונים מבולבלים ומעונים! אתם משתוקקים לראות את המציאות? לכו לגליל ולמשולש הקטן,שם יש היום רוב ערבי החולם,הכמה ליום שישלוט במדינה.לכו לעכו,לרמלה,ללוד,לנצרת עלית,ליפו ולירושלים.ראו את התפשטותם השקטה והמהירה של המתכחשים לישראל.הביטו בהתקדמותם הדמוקרטית אל עבר שלטון הרוב.עצם נוכחותם – נוכחותו של עם המתכחש לזכות היהודים לריבונות על ארץ ישראל הריהו שיאו של חילול ה'.

זהו המצב כיום,ומחר מה יהיה? כמה זמן יידרש לערבים להיות רבע מן הכנסת? או שליש ממנה? מי ישב בוועדת החוץ והביטחון לשמוע את דיווחיו הסודיים של הרמטכ"ל? ומי יקים ממשלה בקלות בלעדי הערבים? ובעיקר, היש להם הזכות לההפך לרוב ולהושיב ששים ואחד חברים מטעמם בכנסת ישראל? והאם יש להם הזכות בארצו הדמוקרטית של הגוי דובר העברית,ארצם הליברלית של המתיוונים,ביתו של המוסר השמאלני להציע ולאשר חוק באופן דמוקרטי,שישנה את שם המדינה ל"פלשתין" ויבטל את חוק השבות,יסודה הציוני של מדינת ישראל? האם יש להם הזכות הזאת? עפ"י הזכויות הדמוקרטיות המוענקות להם,התשובה חיובית בהחלט והם ינצלו את זכויותיהם לחסל את ישראל בדרכי שלום,ובינתיים יהפכו הגליל והמשולש הקטן לחממות של לאומנות,של דרישות להגדרה עצמית,שיתאפינו ע"י מהומות, התקפות,חללים.  

"בעקבותא דמשיחא...הגליל יחרב.."(סוטה מ"ט)

סיוטו של היהודי הבוגדני והמתיוון.הסתירה הבולטת בין ערכי הנכר שאימץ לעצמו לבין הישרדותו הלאומית.מה נותר לעשות,פרט למנוסה מפני המחשבה ולחפש מחסה ביצירת מציאות אשליות נוספת?! ובמדינה היהודית שאינו מעדיף להישאר במקומו,במסגרת מדינה ערבית.רק המתיוון הליברלי,המנוכר והחילוני,מתייחס בבוז לערבי ונבהל מן האמת עד כדי כך,שהוא מעז לחשוב אחרת.

"מי עור כי אם עבדי יעקב"(ישעיה מב)

הערבי בישראל קשור למדינה היהודית? מדינה אשר עפ"י הגדרתה עושה אותו לשותף לא מלא? מדינה אשר עפ"י הגדרתה מסורה להישרדות יהודית,לקשרים יהודיים בעולם,לזהות יהודית ולתרבות יהודית,לגיבורים יהודיים ומעל לכל – לריבונות יהודית ולעוצמה יהודית,לעולם לא תתקבל על דעת הישמעאלי ולא תיחשב ביתו.הוא מוכרח לראות בה נטע זר,הוא אינו יכול להרגיש בה בנוח,המגבית היהודית המאוחדת וסיורי הקונגרס היהודי האמריקני החולפים בכפרו לא יתנו לו לעולם לחוש בטוב. והיהודי המסרב להבין זאת- או שהוא שוטה,או שהוא יהיר ומבזה את הישמעאלי ביזוי מוחלט.הערבי רואה במדינה היהודית גוף זר ובתושביה היהודיים שודדים זרים.הוא מאמין שהארץ כולה שלו היא.הוא דוחה את הבעלות היהודית עליה.הוא חולם על היום שיגיע לריבונות.ממדיו תופחים יום יום,בעוד שהוא מתקדם אל עבר השמדתה הדמוקרטית והשלווה של המדינה היהודית.זר כזה בארצנו,בעצם נוכחותו, כשהוא דוחה את ריבונותו של היהודי ואת אדנותו של ה' אלוקי ישראל,מהווה חילול השם. כל רגע שהוא נשאר בתנאים אלה הוא השפלה,ביזוי וחילול ה'.כל שניה היא טרוף דעת מוחלט,מרוץ משוגע מצד היהודים לטרגדיה לאומית.הגליל ייהפך לאזור של שפיכות דמים בשם ההסתה והלאומנות,יזוב דם יהודי וערבי,ואם לרגע תגבר השפיות ותנפץ יד יהודים חזקה את אויבנו,האינטלקטואלים והליברלים היהודים והמופרעים יצאו לרחובות להפגין את מחאתם.ויחד עימהם אחיהם היהודים החילוניים במערב.הרעיון להסיר מקרבינו את המארה מפחיד מדי בשביל קטני האמונה והעברי הגויי.מה יאמרו האומות? איך נעמוד מול זעם "בעלת בריתנו"? אנו נסים בפני עצם המחשבה.האומות השונאות אותנו עלולות לקום עלינו לכלותינו ולכן מוטב שנאבד את עצמנו לדעת...

כאלה הם פיתולי מחשבתו של היהודי חסר האמונה.הדוחה את הבטחון בה' אלוקי ישראל ודבק במקומו בחיבת הגוי נאלץ לנוס מרוב פחד מפני מעשים נועזים שיבטיחו את קיומו העצמי.לכן אנו ממשיכים להחזיק בערבים,ממשיכים לטבוע בתוכם.זוהי המציאות.

יום-יום הישמעאלי מוסיף לחילול ה' המתבטא בשוטטותו בארץ,כשהוא תר אחרי יהודיות לשכב עמן ולעיתים אף לשאת אותן לנשים.היהודיות הדרות כנשותיהם של הישמעאלים בכפרים הערביים מצטרפים אל האחרות הרבות (או ממשפחות מזרחיות עניות או בפנימיות של האוניברסיטאות המכשירות את הערבים בעזרת מלגות מכסף יהודי כדי שיהפכו למנהיגיו האינטלקטואלים העתידיים של האויב), המשרתות את דרישותיו המיניות של הישמעאלי ללא הסעד שבמוסד הנישואין.

"וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמור לא נבדלו העם ישראל...מעמי הארצות...ובשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם"(עזרא ט)

"גם בימים ההם ראיתי את היהודים הושיבו נשים אשדודיות עמניות מואביות...ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלוקים אם תתנו בנתיכם לבניהם ואם תשאו מבנותיהם לבניכם ולכם" (נחמיה י"ג)

המציאות תהיה גם ההתפוצצות האדירה של בלון החובות שכל יהודי שוטה וחמדן הכבול ע"י תשוקתו לחומרנות תרם לניפוחו.זה אשר עזר לנפח יתנפץ בפניו.המציאות תהיה התמוטטות כלכלית,אנדרלמוסיה, מהומות רחוב.המציאות תהיה התפכחות חברתית המלווה איבה עדתית,חברתית ודתית שתשפוך דם יהודי, חו"ח.המציאות תהיה סוף לעליה ומאמצים נואשים לרדת מן הארץ.המציאות תהיה התקבצות אותן האומות אשר יראנו מפניהן עד כדי בגידה ביעודנו,בתורתנו,באלוקינו- הן יתקבצו וייצבו חבורת גוג אלימה שתעלה עלינו.

המציאות תהיה שה' יוכיח שהוא,ולא אנו – הוא השולט ביעודנו.  

המעדיפים את המציאות ודוחים אגב כך את חוסר המעשיות וההגיון שבאמונה בה' אלוקי ישראל,יזכו למציאות של פחד מפני הגוי ושאיפה ליהנות מחיבוקיו.מציאות זו תכלול חנק פוליטי,אסון כלכלי, התמוטטות חברתית,ולבסוף,טרגדיה צבאית.

ה' אלוקי ישראל,באהבתו ליהודי,פתח לרווחה את זרועותיו בקוראו:

"פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי.."(שיה"ש ה) היהודי דחה אותו והעדיף את חיבוקי הגויים.הוא יקבל את תוצאותיהם הטבעיות של רצונותיו.

"ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא..."(הושע ב)

זוהי תוצאתה של מדיניות של "רציונליות,הגיון ומעשיות". זוהי תוצאתה של מדיניות שנולדה בפחד מפני האדם וחוסר אמונה בה'.הוי ישראל,מחפשים "מציאות" אתם? הנה היא,בכל אמיתותה הנוראה.הנה אלוהיך הנכריים והמוגבלים,ישראל,שיצרתם לעצמכם.

"ותאמרי נואש לא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך...ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אם יושיעוך בעת רעתך"(ירמיה ב)

"יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם: גם אני באידכם אשחק ואלעג בבא פחדיכם בבא כשואה פחדיכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאני תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי ויכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו כי משובת פתאים תהרגם ושלות כסילים תאבדם ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה" (משלי א)

זוהי המציאות של מדינה התועה בדרך,אך מי מספר על כך לתייר הנבער הבא להניח ידו על הכותל המערבי ולהתבונן במצדה? מי מדבר על כך לילדי ישראל? מי בכלל מוכן לראות ולהכיר באמת המרה והמכאיבה? עם ומדינה אשר מנהיגיהם קטנים,אך השקר שבפיהם גדול.

"ואבקש מהם איש גדר גדר ועמד בפרץ לפני בעד האכף לבלתי שחתה ולא מצאתי"(יחזקאל כב)זוהי המציאות,האין כל תקווה? בוודאי,יש תקווה לאחריתך! הקשיבו, עמי!